ועדיין מקשיבים להם
משהו מוזר קורה לתקשורת שלנו. בעוד ועוד מהדורות ותכניות תחקירים בערוצינו המובילים מציגים לנו את כל העדויות לכך שתרחיש השבעה באוקטובר היה גלוי וידוע. הכול היה כתוב ומפורט במסמכים סדורים, באזהרות נחרצות ובעצם בכל דרך אפשרית, ולמרות הכול כל האזהרות נשארו במגירות נעולות ולנו מכרו שוב ושוב את אשליית החמאס המורתע, זה שיש לו אינטרסים כלכליים, זה שחשוב לו לדאוג לאזרחיו ולפרנסתם.
כל זה ידוע וברור היום לכולם, אבל מה שמוזר בהתנהלות התקשורת שלנו הוא שממש באותן מהדורות ובאותם אולפנים ממשיכים להביא בדיוק את אותם מח"מים (מרגיעי חמאס מורתע) כדי לפרשן לנו ולהסביר לנו את גם מהלכי המלחמה, את אחריתה, את הדרכים הנכונות לצאת ממנה ושאר ירקות. במקביל, את מי שהזהיר מתיאוריות המח"מים משאירים מחוץ לאולפנים. רגלם לא תדרוך שם ושאלה כלשהי לא תישלח לעברם. הם הרי היו ונותרו הזויים וקיצוניים. ועם תקשורת כזו, לך תנצח.
ובאותו עניין
מילא האולפנים. הם צריכים למלא זמן שידור וכנראה ברשימת אנשי הקשר של התחקירניות שלהם יש רק את אותם מח"מים, אפשר להבין אותם. אבל המח"מים עצמם, מה איתם? היינו מצפים מהבכירים הללו לקצת מודעות עצמית, כזו שתגרום להם להתאפק ולתקופה לא מבוטלת להתרחק מתאורת האולפנים ומעדשות המצלמות, פשוט כדי שלא יקפוץ עלינו יצר הרע שיגגל עבורנו מעט ויזכיר לנו את מה שהם אמרו, ניבאו, הבטיחו ושיכנעו רק לפני כמה חודשים.
סיפור קטן ועצוב
אמנית אחת, תושבת כפר עזה, רצתה להוביל יצירה משותפת שתעיד על הדו קיום האפשרי בין עזה לכפר עזה, בין יהודי העוטף לערביי העיר העטופה. לשם כך יצרה קשר עם ערבי תושב עזה והשניים יצאו לדרך אמנותית משותפת, שבה כל אחד צילם את הנוף הנשקף לעיניו בעת צעידת הבוקר, כל אחד מצידה האחר של הגדר. רעיון נחמד לכשלעצמו. תקוותה הייתה ליצירה שתלמד על המאחד והמשותף, על תקווה ופיוס. כאן היה אמור הסיפור להסתיים עם אוויר ורוד שיורד על העולם באופטימיות קוסמית חסרת תקנה. אלא ש..
אלא שככל הנראה היה משהו מעט משונה בקשר הזה שבין השניים. גם לאורך תקופת היצירה המשותפת היא לא ממש ידעה את שמו. בבוקר השבעה באוקטובר היא גם הבינה למה. שיחת טלפון העירה אותה בשעת בוקר מוקדמת כשמעבר לקו ערבי אלמוני שניסה לחלץ ממנה מידע על כוחות צבא שבשטח נמצאים בקיבוץ והיכן הם מתארגנים ונערכים.
השיחה, כמה מוזר, התקיימה מספר דקות לפני מתקפת הטרור הדאעשית שחווה הקיבוץ, ותוך כדי הדברים עלה בידה להבין שהמשוחח איתה אינו אלא אותו אמן פלשתיני שהיה בעיניה קולב לתלות עליו תקוות שלום.
מסתבר שממש כמו אלפי חבריו שעבדו בקיבוצי העוטף, גם הוא עסק באיסוף חומר מודיעיני לקראת המתקפה, אלא שהוא בחר לעשות זאת בדרך אמנותית, נקרא לזה כך.
היום, אומרת האמנית, אבד האמון בכל תושבי עזה. אין ביניהם בלתי מעורבים, היא קובעת ומוחקת תקוות ישנות. את תערוכת הצילומים שלה היא מציגה, אבל מתוכם עולה יותר שברה של תקווה מאשר התקווה עצמה.
את סיפורה סיפרה האמנית בתכניתו של אריה גולן בכאן רשת ב', ומאחר ומדובר היה בשעת בוקר מוקדמת חששתי שמא פספסתם, ולכן בחרתי להביא לידיעתכם.
הדתה חילונית
מה היו חושבים היאיר-גולנים אם מישהו בציונות הדתית גם אם זניח וחסר משמעות ציבורית, כמוני למשל, היה אומר שצה"ל צריך לשמש כמערכת לחינוך מחדש של אנשי שמאל? בתוך כמה דקות היו מספרים לנו על ההדתה שמנסים לעשות כאן לחיילינו, על שטיפת המוח, על המיסיון, על רמיסת הדמוקרטיה ועוד כמה בלה בלה כמקובל? מסתבר שיש הדתה מותרת, והיא דווקא חילונית.
אבל תגידו מה שלא תגידו, הומור יש לו ליאיר גולן. לדבר על חינוך מחדש למי שלא חושב כמוך כחלק מהחתירה לדמוקרטיה, זה וו'אחד הומור. תיסלם עליך, יא-יאיר.
הצילו. רק לא זה!
שמעתם? איסלנד מאיימת להחרים את האירוויזיון אם ישראל תשתתף בו. שמעתי ונרעשתי. איסלנד מאיימת... לא פחות. אז אם אפשר, נא לשלוח במהירות האפשרית צוות בהול מטעם משרד החוץ לאיסלנד על מנת לבטל את רוע הגזירה. לא נראה לי שנוכל לעמוד בכך שפתאום נגלה שמופע ההבל המטורלל והוולגרי הזה הוא זירה שאנחנו מתחננים ונאבקים שלא יגרשו אותנו ממנה כחלק ממאבקנו הציוני על צדקת דרכנו. יש גבול.
נבואות
בואו נעשה ספירת מלאי קטנה במעמקי הזיכרון הקולקטיבי הקצר של כולנו. ניזכר לרגע במה שהם אמרו ומה קרה.
זוכרים? הם קבעו בנחישות של יודעי-כל שעם כל הכבוד, צה"ל לא יוכל להיכנס לרצועה. לא קרה. הם אמרו שאת עזה הרי לא ניתן לכבוש, אז למה לשגות בדמיונות. לא קרה. הם אמרו שלבית החולים שיפא אי אפשר להיכנס שהרי חולים ומחבלים מעורבבים שם זה בזה. לא קרה. הם גם אמרו שלא נעז להיכנס למאות הקילומטרים המסועפים של מנהרות עזה, אין למנהרות הללו מענה, הזהירו. לא קרה. הם אמרו שהעולם ייתן לנו שבועיים, גג שלושה שבועות, של חלון מדיני לפעול ואחר כך יבוא הלחץ שיקריס את ממשלת ישראל. לא קרה. הם אמרו בוודאות שנתניהו לא יקדם עסקת חטופים כי הוא שבוי בידי הקיצוניים שבממשלתו. לא קרה. הם גם אמרו שאחרי הפסקת האש כל אירוע המלחמה יגווע, צה"ל כבר לא יחזור להילחם, וחבל שבכלל נכנסנו לכל המלחמה הזו. לא קרה. אם תפשפשו קצת בזיכרון שלנו תיזכרו שגם אמרו לנו שביידן יאפשר מרחב תימרון צבאי עד סוף חופשת חג המולד ואחר כך, חבל על הזמן מה שהוא יעשה לנתניהו. לא קרה.
וממש משום כך מדהים לגלות שכאילו מישהו הדביק אותם לכיסאות האולפנים, הם ממשיכים להגיד ולומר ולדבר וללהג ולהגג ולנתח ולחזות ולקבוע ולדעת ולשער ולהעריך ובעיקר לנבא, ואנחנו ממשיכים להקשיב להם, ולא ברור מה יותר מדהים ממה.
ומילא אם כל השיח הזה היה סתם נבואה שלא מגשימה את עצמה, סתם דברים בטלים שמישהו מצא לנכון ללרלר, ניחא, כל אחד ותחביביו. אבל כשהשיח הזה מחליש, מכניס מורך, מדפרס את העורף ומבלבל את החזית זה כבר יותר מדי מוגזם, זה כבר נוגע לחיי אדם ולעתיד האומה, אז סליחה, אבל כמאמר הנביא, פשוט סתמו.
מאחורי שלטי ההפגנה
אם הם מפרשנים, תנו גם לי את הזכות לעשות זאת, בקטן:
סרטוני ההפגנות ברצועת עזה נגד חמאס והקריאות לסינוו'אר לשחרר את החטופים לא מעידות רק על מצוקה מבורכת ברצועת עזה, אלא גם, ואולי בעיקר, על כך שגם לעזתים מתחיל להיות ברור שחמאס כבר לא יחזור להיות מה שהיה. די ברור שאם הייתה איזו מחשבה שיש סיכוי לחזרת הסינוו'ארים להנהגה, אף אחד לא היה מסכן שם את עתידו ועתיד משפחתו בהפגנה מהסוג הזה.
עלילה פנימית
בתכנית הטלוויזיה שלו מצא לנכון רביב דרוקר להציג כשקר שניים או שלושה מקרים בהם קצינים בצה"ל תיארו מראות זוועה שנגלו לעיניהם בימיה הראשונים של המלחמה ומעידים על עצמת הברבריות של האויב.
אחד המקרים שהציג דרוקר היה עדותו של סא"ל במיל' ירון בוסקילה, מזכ"ל הביטחוניסטים, שתיאר בשידור מראה מזוויע שהותיר גם אותו בהלם. דרוקר טען שדובר הקיבוץ בו היה בוסקילה קובע שהאירוע לא קרה, ומיד נפתח דיון קצר על אמירות שכאלה שתכליתן, כך הוסבר לצופים, להגביר את השנאה והסלידה מהאויב החמאסי.
כצפוי, תורגם הקטע שהוביל דרוקר באולפן על ידי אל ג'זירה כעדות לכך שהישראלים מעלילים על חמאס. לא אכנס כאן לשאלה אם היה או לא היה אותו מראה שעליו העיד בוסקילה. השאלה הזו תתברר כנראה בבימות אחרות. אני רק תוהה על הצורך הבלתי מוסבר הזה לתת עוד תחמושת הסברתית לאויב, בעיקר כשאני שומע מבוסקילה עצמו שדרוקר אפילו לא טרח לבקש ממנו תגובה כלשהי. סתם תיאר אותו כשקרן שמעליל על חמאס מהזיות ליבו.
בינינו, אני יכול לומר לכם שאם היה מבקש תגובה היה שומע כמה דברים שהיו גורמים לו לחשוב שנית על האייטם המיותר הזה, אבל לא ביקש, אמר, תורגם לערבית, הופץ, ועכשיו, גם אם יוכח אחרת, לכו ותסגרו את האורווה אחרי שהסוסים ברחו ממנה בדהרה.
זוכר אותה מהמכולת
אישה אחת פנתה לקאטו הזקן בתור למכולת וביקשה אם אפשר לעקוף אותו. יש לה רק שני פריטים, היא אמרה, ולקאטו ממש לא היה אכפת. הוא בכלל עמד שם ממש במקרה ואפילו לא רצה לקנות כלום, אז שתעקוף, אבל בכל זאת היה לו קשה להסתפק ב'בבקשה' ותנועת יד ג'נטלמנית לכיוון הקופה. הוא היה חייב להוסיף את ה'ודי כבר עם הארץ נהדרת הזו'. נודניק שכזה. האישה הרימה גבה וחצי בתימהון, אבל לא נעים לשאול את מיטיבה שאלות, אז היא פשוט לחשה 'תודה' והתקדמה אל הקופה.
להערות ולהארות שלכם: [email protected]