התשובה הניצחת לחמאס תהיה ההתיישבות ברצועת עזה. כך קובע חבר הכנסת משה סלומון מ'הציונות הדתית' בכנס ההתיישבות הגדול שהתקיים אתמול (ראשון) בבנייני האומה שבירושלים בהשתתפות אלפים מכל רחבי הארץ.
לדברי סלומון אופן יישומו של מהלך ההתיישבות ברצועה עוד נישקל אך ברור שלא ניתן עוד לחזור לתפיסה הישנה שהאמינה במתן אוטונומיה שדרכה הדברים יוסדרו. "האוטונומיה כשלה כישלון חרוץ. אנחנו נתיישב שם, נאחז בקרקע וכך נביא ביטחון לאזרחי ישראל".
יוסי דגן, ראש מועצת שומרון, ממובילי האירוע מצהיר כי החזרת ההתיישבות לחבל עזה ולצפון השומרון היא מהלך ריאלי והוא היחיד שיביא ביטחון וישיב את ההרתעה. "לקחת חזרה שטח שלנו ולהקים התיישבות כי תמיד התיישבות הביא ביטחון, והוכח שעקירה וסיגה הביאו עלינו את שואה הזו. אנחנו כאן בקריאת כיוון לתקן ולבנות מחדש".
באשר לשאלת הריאליזם שמאחורי המהלך אומרת חברת הכנסת סון הר מלך (עצמה יהודית) כי להיפך, "לא ריאלי לחשוב שמשהו אחר חוץ מהתיישבות יגרום לנו לנצח במלחמה הזו". בעיניה הדרישה של אלפים לניצחון אמיתי שבו תקווה ואמונה בשורה היא החזון היחיד שאינה מהלך חדש אלא מתחדש, מאחר ו"תמיד היינו שם. יש לנו היסטוריה מפוארת בחבל עזה ולכן זה הדבר היחיד שיגדיר ניצחון גם לעם ישראל וגם לאויב שלנו".
שר התקשורת, שלמה קרעי, מציג מפה שדוברו איתר במהלך שירות המילואים שלו בעזה ובה מופיעה ארץ ישראל כולה תחת הכותרת 'פלשתין' ולצד הכיתוב 'מהים ועד הנהר'. "מבחינתם אין מדינת ישראל, אפילו לא בין חדרה לגדרה" אומר השר קרעי ומזכיר את ההבטחה המקראית לגבולותיה המלאים של ארץ ישראל כאשר "מעט מעט אגרשנו מפניך", ולשם כך "צריך התיישבות, צריך כוחות ביטחון. הארץ הזו הא שלנו", אומר השר.
גם צבי אלימלך שרבף, יו"ר תנועת 'נחלה', מתייחס לשאלת הריאליזם שמאחורי המהלך וקובע שאכן כן. "בוודאי שהדבר הזה הוא ריאלי והוא היחיד שריאלי אחרי שכל האופציות האחרות נבדקו. באוסלו הוצאנו את הצבא וקיבלנו טילים, עזבנו בהתנתקות את ההתיישבות וקיבלנו רקטות וטבח גדול בעוטף. הדבר היחיד הריאלי זה ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. העולם יכיר בהבנה הזו כשאנחנו נהיה בהירים".
חבר הכנסת אריאל קלנר (ליכוד) מוסיף: "אנחנו רוצים ניצחון וכדי שיהיה ביטחון צריך שתהיה התיישבות. כולנו יודעים את זה. איבדנו את ציר פילדלפי כשאיבדנו את ההתיישבות. כדי שנוכל להכריע את האויב שלנו צריך התיישבות", הוא אומר וקובע כי רק הפסד של אדמה יחרוט את תודעת ההפסד בלב אויבינו. "אנחנו לא זרים בארץ הזו והתיישבות היא התכלית של שיבת ציון. לשם כך חזרנו הביתה. אנחנו לא זרים בחבל עזה ולא בשום מקום בארץ הזו. זו השאיפה שלנו ונגשים אותה".
לטעמו של משה פייגלין, יו"ר תנועת 'זהות', השאלה אינה אם המהלך ריאלי אלא אם יש סיכוי למדינת ישראל ללא רצועת עזה ובעיניו התשובה ברורה. "מכיוון שכדי שישראל תשרוד צריך לנצח במלחמה, וכדי לנצח במלחמה חייבים גם לכבוש גם לגרש וגם לגרש כלומר לחזור לרצועת עזה, אז לא רק שזה ריאלי אלא שזה הדבר היחיד שמאפשר למדינה שלנו להיות ריאלית".
בדבריה מביעה חברת הכנסת מיכל וולדיגר התרגשות לנוכח המוני המתכנסים באירוע. "כל כל הרבה אנשים שהארץ חשובה להם, שיהודה ושומרון חשובים להם וגם הדרום חשוב להם והם מבינים שבלי התיישבות אין ביטחון, לא רק בדרום אלא בכל מקום בארץ. אני גאה בציבור שלנו".
חבר הכנסת לשעבר צבי הנדל, בעבר מראשי ההתיישבות בגוש קטיף, משוכנע ש"בעזרת ה' נחזור וניישב. עם ישראל כולו צריך להבין את זה, וכשכולם יבינו זה יקרה", הוא אומר ומוסיף כי "כואב הלב על החיילים שנופלים וכל התקדמות משמחת".
"הדבר הכי פחות ריאלי היה לעזוב את עזה", קובע פעיל הימין הפובליציסט בועז העצני ומוסיף כי כולנו ראינו מה קורה כאשר אין התיישבות וצבא ואז "החזית זזה לכיוון השלב הבא שזה העוטף. אם אנחנו רוצים ביטחון צה"ל צריך להישאר בעזה, וצה"ל לא יישאר בעזה בלי התיישבות. ההתיישבות היא המפתח לביטחון. ההתיישבות מכתיבה ביטחון לצבא והסיבה שלא היו בשבעה לאוקטובר טויוטות ורקטות מיהודה ושומרון היא מה שמכונה 'הסוכה בחוו'ארה', כלומר ההתיישבות היהודית שאילצה את צה"ל לייצר ביטחון".
גם חבר הכנסת עמית הלוי (ליכוד) רואה בשיבת ההתיישבות לרצועת עזה כמהלך הריאלי ביותר באשר לעתידה של הרצועה. "זה נכון מבחינת הצדק והזכויות הלאומיות שיש לנו על חבל הארץ הזה וזה נכון מבחינת המשמעות הביטחונית. חידוש ההתיישבות הוא שיקוף של שני הדברים הללו והם סופר-ריאליים. ישראל היא הבעלים היחידים על האדמה הזו והעמדה הזו לא השתנתה. לא ויתרנו על הזכיות שלנו באדמה הזו ואין שם שום ריבון אחר. זו גם המחויבות שלנו לשלוט באופן מעי. האשליה שיבוא גוף אחר ויעשה את העבודה היא אשליה מסוכנת".
יו"ר תנועת 'נחלה' וממארגנות הכנס, דניאלה וייס, אינה מתעלמת גם היא משאלת הריאליזם שמאחורי הדרישה לשוב לרצועה, והיא מזכירה את הימים שבהם היא עצמה הייתה מראשוני המתיישבים בשומרון, אזור שנקרא אז 'הררי החושך'. "היינו אז עשר משפחות והתמיכה הייתה קטנה, והנה היום יש חצי מיליון יהודים בהרי שומרון, חגורת הביטחון על תל אביב וגוש דן ועוד שלוש מאות אלף יהודים על הגבעות שסביב ירושלים שהיו שוממות. מה לא ריאלי בלחזור לשער הדרומי של ארץ ישראל, רצועת עזה?".
"אחרי השבעה באוקטובר ההיסטוריה השתנתה. לא נחזור לאותו מצב שהיה. הערבים שרצחו בנו לא מוכנים לקבל שום צורת חיים נורמאלית ואני חוזרת לכללים שקבע יהושע בן נון, מי שרוצה להשלים שישלים, מי שנלחם נלחם ומי שלא מסכים, החוצה. הם ילכו החוצה", היא אומרת ומצינת את גרעיני ההתיישבות שנערכו כבר להשבת ההתיישבות. "הערבים יוצאים והיהודים נכנסים. זה סדר העולם".
אבי פרחן, מסמלי המאבק נגד העקירה מימית ולימים גם מגוש קטיף, מזכיר כי לאורך שנות הציונות התפיסה הייתה שהקמת ישובים היא מענה לטרור, וכך הוקמה שורה ארוכה של ישובים לאורכה ולרוחבה של הארץ. פרחן מזכיר את מחאתו מימי טרום העקירה מגוש קטיף, כאשר הזהיר והתריע מטילים שייירו על אשקלון ושדרות. "במזרח התיכון צריך להתנהג כמו במזרח התיכון ולא כמו באירופה ובארה"ב", הוא אומר וקורא להקמתם כשלב ראשון של יישובי צפון הרצועה והלאה דרומה. "אני קורא לראש הממשלה לא לגמגם בעניין הזה ולא להיכנע לתכתיבים האמריקאיים למרות הסיוע שלהם".