כמעט שלוש שנים עברט מאז שעזבה השדרנית לשעבר לבנת בן חמו את הרדיו, מאז היא עובדת על אלבומה הראשון כשאת השירים באלבום היא כותבת ומלחינה, חלקם בעצמה וחלקם בשיתוף עם יוצרים נוספים.
שני השירים הראשונים שלה 'אמי כואבת לי' ו'הז'קט הצהוב' התוו את הקו של לבנת כיוצרת אותנטית וישירה אשר בכתיבתה פותחת בפני המאזין דלת לעולם מלא גוונים ורבדים, ומביאה שילוב ייחודי בין מזרח ומערב ובין ישן וחדש.
היום יוצא הסינגל השלישי מתוכו שנקרא 'אין לי יום אין לי לילה', וחדי האוזן והזיכרון מבניכם בוודאי זוכרים שכבר הבאנו לכם טעימה מתוכו לפני כמעט שנתיים, כשלבנת עלתה בפעם הראשונה לבצע שיר שלה על הבמה כאורחת במופע של הזמר, הפסנתרן והמנצח אוריין שוקרון.
"איך זה מרגיש לחכות למישהו שלא מגיע?
לערוך שולחן אבל השולחן נשאר ריק?
יום. ועוד יום. ועוד יום.
הימים מתארכים והופכים לשבועות שהופכים לחודשים.
מה מחזיק אותנו גם כשאין אף סימן?
האם יש בזה טעם?
אלה הימים, זו התקופה.
מציאות של המתנה.
אין לי יום אין לי לילה".
כזכור, בפברואר 2021, לבנת הפתיעה את כולם כשכתבה בפוסט בחשבון הפייסבוק שלה כי היא מתעתדת לעזוב את תחנת גלגל"צ אחרי 13 שנים בהן שידרה בה. בן חמו סיפרה שהיא מבקשת להגשים את חלומה ולהיות זמרת. "מי שעוקב אחריי ובעיקר אחרי הראיונות שאני עורכת באופן קבוע עם המוזיקאים שלנו מ-2015 יכול אולי לזהות שההתעניינות שלי במוזיקה וביצירה היא לא רק מהזווית העיתונאית החיצונית, זו הצופה מן הצד שמנסה לשרטט קווים של תרבות".
"לאורך השנים ישבתי מול המרואיינים שלי, הקשבתי לקשיים, לפחדים וגם לאומץ לחלום. התרגשתי איתם וגם בכיתי. לפעמים הדמעות יצאו החוצה, הרבה פעמים הן נשארו בבטן והמשיכו ללוות אותי. על עצמי בכיתי. וכל השאלות ששאלתי, שאלתי בשבילי. כאילו אף אחד לא מאזין. היום אני יודעת. נהניתי מכל רגע והייתה לי הזכות לפגוש באמת את כולם ולחקור איך, למה וכמה, לקבל השראה. אבל בפנים ידעתי שאני לא יכולה יותר להביט מן הצד. לא על כיסא המראיינת אני צריכה לשבת", היא כתבה.
בן חמו תיארה בזמנו כיצד קיבלה את ההחלטה. "אני שראיתי בין 80 ל-100 סינגלים שיוצאים בכל שבוע ורק מעט מהם משודרים והופכים למוכרים ואהובים. אני שראיתי כל כך הרבה מוזיקאים מנסים וחלומות מתנפצים. אני אנסה גם? ועוד עם שתי ילדות קטנות? לא יכולתי לשאת את המחשבה שגם אני אעמוד לביקורת ואולי לא יאהבו. אז היו לי שתי אפשרויות: להמשיך לפחד ולהיות בדיכאון ובמרמור, או לנסות לחלום".
"מה שהניע אותי לפעולה היה משפט שאמר לי חבר יקר: תחשבי על הבת שלך. איזו אמא היא רואה. אמא שמוותרת או אמא אמיצה שמנסה, שחולמת. אז הנה אני חולמת. כבר שנתיים על אש קטנה ואז בינונית ועכשיו היא כבר גדולה מדי מכדי שאשאר בגלגל"צ האהובה שלי. אני צריכה ללכת כדי להרגיש את הריק. להתגעגע לאהבה של הקהל כדי לרצות אותה כל כך ולהילחם עליה אבל הפעם כמוזיקאית", היא סיכמה.