האם תם עידן של "יחד ננצח"?

ביום ראשון נפל דבר בישראל, בפעם הראשונה מאז טבח 7 באוקטובר יצאו בפומבי אנשי ימין אשר זיהו במצב הנוכחי הזדמנות היסטורית ודרשו מכולנו להגשים את חלומם.

שרי הממשלה אחראים על המחדל הנוראי שגרם לרצח המוני של ישראלים רקדו אתמול בשמחה גדולה את ריקוד הפיל בחנות חרסינה. כל יום אנחנו אומרים "יחד ננצח" - חשוב לזכור שאם נמשיך לעסוק בפוליטיקה בזמן מלחמה אנחנו עלולים "יחד להפסיד".

חודשים של מאבק קשה ופילוג עברו על מדינת ישראל מאז שהכריז השר יריב לוין על הרפורמה שלו במערכת המשפט. מאז אסון שמחת תורה היה נדמה לרבים מאיתנו שגם בימין העמוק הפנימו את הצורך הדחוף בלכידות ובאחדות אבל התברר מהר מאוד שמדובר באשליה. בזמן שכולם מראש הממשלה ואנשי האופוזיציה ועד לפרסומות של הבנקים הבטיחו לנו ש"יחד ננצח" הימין הילדותי של חוסר אחריות לאומית תכנן את הכנס הפוליטי שלו בבנייני האומה.

נכון, אחרי קריסת קונספציית ההרתעה חייבים לדון בכל הפתרונות הלגיטימיים כדי להבטיח את השינוי היסודי של המצב. אבל הפנינג ניצחון וריקודים בזמן שישראלים רבים מאוד חטופים בעזה וכמעט כל בוקר שלנו מתחיל מ"הותר לפרסום" הוא מעשה מנותק ובזוי. במיוחד כאשר מדובר באנשי ממשלת ימין מלא מלא שהבטיחו משילות וביטחון ובינתיים לא ממש סיפקו את הסחורה.

האדם הסביר עלול לתהות כיצד שרי הממשלה מסוגלים לקחת חלק באירוע פומבי וחסר משמעות מעשית שמסכן אותנו בהג ונותן מתנה ענקית לאויבינו בכל העולם. לא מדובר במעשה תמים אלא בסדר עדיפויות מעוות אשר שם במרכז את האינטרסים הצרים של הישרדות פוליטית על פני האינטרס הלאומי.

חברי ממשלת ימין של 6.10 חוזרים לבייס ומבטיחים לו שוב ימין מלא מלא תוך כדי סיכון העתיד הלאומי של כולנו כאן. לחברי הממשלה הראשונה בתולדות ישראל המודרנית שהפכה עשרות אלפים רבים של ישראלים לפליטים דחוף להשתמש במצב הקשה כדי לגרוף רווח פוליטי רגעי.

למדנו בדרך הקשה ביותר מהו הערך האמיתי של אחדות. חבל שמי שפועל לכאורה בשם האינטרס הלאומי עושה את הדבר ההפוך ומפלג אותנו מבפנים. אני זוכר איך במהלך מלחמת לבנון השניה ביקרו בימין ובצדק את ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט על כך שדיבר על נסיגה נוספת מיהודה ושומרון בתום הלחימה. בזמן שאחינו מימין ומשמאל נלחמים יחד בחזית אסור לפלג את העם. זה היה נכון אז ונכון שבעתיים אחרי האסון שחווינו.

אינני יודע איך ומתי תסתיים המלחמה אבל בטוח שלפנינו משבר לאומי קשה במיוחד ויתכן שעוד נתגעגע למאבק סביב רפורמה משפטית. כל הבעיות שלנו יצופו: משוויון בנטל וענייני דת ומדינה עד לסדר העדיפויות הכלכלי ושיתוף של אזרחים ערבים בהנהגה.

עם היושב בציון זקוק וראוי למנהיגות אחראית ששמה את טובת המדינה ותושביה במקום הראשון. חשוב מאוד להתווכח על כל נושא אבל חייבים לעשות זאת מתוך הבנה שאנחנו באותה סירה. מי שאני לא מסכים איתו הוא איננו אויב שלי אלא שותף לבית הלאומי שיקר לשנינו באותה מידה.

הכותב הוא יועץ אסטרטגי