רבים התכנסו ללוות את הרבנית דרוקמן בדרכה האחרונה. עם כמה מהם שוחחנו על דמותה הייחודית. הרב ראם הכהן שהתגורר בילדותו בסמיכות לבית משפחת הרב דרוקמן במשך כעשור מספר על מעלה כ"אישה גדולה מאוד גם מצד עצמה וגם מצד השותפות הגדולה עם הרב דרוקמן שיש לו זכויות גדולות בדור הגאולה שלנו".
הרב הכהן מספר על השותפות המלאה של הרבנית במפעלותיו של הרב דרוקמן זצ"ל, אך הוא שב ומדגיש כי "היא הייתה אישה גדולה מצד עצמה. עשרות שנים היא קמה בכל יום להתפלל ותיקין. היא הייתה בעלת חסד. הייתה רופאה שהייתה מכתת את רגליה לשמוע עוד ועוד שיעור ולרפא במקומות שרופאים אחרים לא הגיעו אליהם. זה היה בזמן גוש קטיף, ומעבר לכך הבית שלה היה בית של הכנסת אורחים שאין כדוגמתו".
מוסיף הרב הכהן ומציין שני בתים בחמישים האחרונות שהיו בים של חסד מופתי, האחד הוא ביתו של הרב חיים מבריסק והבית השני הוא ביתם של הרב והרבנית דרוקמן. "לשניהם היה חסד ללא גבולות. כל איש צר ומצוק הגיע אליהם לבית, ואין ספק שיש לה זכויות רבות מאוד מאוד".
חבר הכנסת לשעבר מוטי יוגב מוסיף על הרבנית כמי שתמכה בפעולותיו של הרב דרוקמן כל יום וכל היום, ומעבר לכך הייתה, מציין גם הוא, "רופאה, אשת חסד ואם. ההכרות שלנו מתחילה הרבה קודם לכן. אימי ז"ל הייתה חברת נעורים שלה. היא גרה איתה באותו חדר בבית ההורים, בית משפחת אפשטיין בירושלים. יחד הם למדו והיו גם התייעצויות ביניהן כמו 'הכרתי את חיימ'קה, מה את אומרת עליו?'", מספר יוגב.
עוד הוא מציין ומזכיר כיצד לפני כשנה וחצי ישבה הרבנית לצידו של הרב דרוקמן בסוכתם באירוע קבלת פני רבו ופניה מלאות חיוניות ואור, "תקווה שהאור שלה יאיר על כל ישראל בחן בחסד וברחמים".
חבר הכנסת משה סלומון: "כמה כואב וקשה לאבד אישה יקרה כל כך. איזה שקט עמוק, ספר פנים טובות ואיכפתיות, זכיתי לשהות במחיצתה יחד עם הרב. בכל פעם שהייתי בא לשאול את הרב היא הייתה שם וסבר הפנים היה ממלא. חבל על דאבדין ולא משתכחין. היא תחסר לנו מאוד יחד עם הרב. בית הרב דרוקמן היה לנו עוגן מאוד לכל קהילת הציונות הדתית".
תלמידו של הרב דרוקמן מזה עשרות שנים, ניסים אמסלם, מספר על ההקפדה שלו להגיע לבית הרב בכל יום רביעי גם לאחר שעזב את הישיבה והוא "לא זוכר את הרבנית מדברת. היה תמיד הייתה בצד", הוא אומר ומזכיר את הימים בהם לא היו מגורים בישיבה עבור תלמידי שיעור ב' והרבנית אירחה בביתה שניים מהבחורים שחשו בבית הרב כבביתם שלהם.
עוד הוא מציין את היותה בעלת תפילה. בחדר השיעורים היה לה מקום סדור מאחורי מחיצה ובו נהגה להתפלל. "היא הייתה מגיעה לכפר דרום והתנדבה כרופאת משפחה. היא הייתה מגיעה לאשתו של אפרים איובי ז"ל והייתה גם תופרת גרביים כדי לסייע למשפחה. הייתה מיוחדת בחסד נתינה ושקט נפשי. בלעדיה הרב לא היה יכול להגיע להיכן שהגיע".