את הדברים הבאים אני כותב בצער. הם לא פופולריים, הם כואבים, והם נכתבים באהבה עצומה למדינה שלי, לכל האזרחים בה, למשפחות השכול ולמשפחות החטופים.
השורה התחתונה היא שהעסקה המתרקמת כעת עלולה לחסל את מדינת ישראל. אבל לפני זה אני רוצה להקדים הקדמה קצרה וחשובה.
לצד הרצח האונס והטבח של השביעי באוקטובר, החמאס תכנן באופן קר ומנוכר גם את השבי. המטרה המרכזית שלו הייתה לשבות את הציבור הישראלי. שלא נתבלבל, ניסיונותיו הפסיכולוגיים כנגדנו אינם מקומיים לטובת הורדת רעשי המלחמה מעל ראשו כעת, אלא כחלק מתוכנית כוללת להשמדתנו.
עשרות הישראלים החטופים שנותרו בחיים ומוחזקים בידי חמאס (מתוך 136 המוחזקים שם) מוחזקים אצלו בשביל דבר אחד - לוודא את התרסקותנו. לצד חכמה אדירה של האסטרטגים והמתכננים של היום הארור ההוא והבא בעקבותיו זה ארגון שמייצג עם קר ומנוכר גם כלפי ילדיו ואחיו. והקרות וחוסר הרגש שלו הם הכלים העיקריים בהם הוא עדיף עלינו בשדה הנוראי של הקטל בו הוא שולט כעת. כי בכל השאר, אנחנו מחסלים אותו.
ועכשיו לעסקת הרוצחים הנרקמת בימים אלה בין ממשלת ישראל לבין טובחי ילדנו בשביעי לאוקטובר.
שלושה דברים עיקריים מבקש האויב בעיסקה:
* האחד הוא הפסקת אש מוחלטת. הייתה לנו כבר אחת כזו, והתוצאות שלה היו הרוגים רבים מחיילנו. כיצד? החמאס ידע שאנו נוצרים את האש. הוא יצא ממחילותיו. בדרך זו הוא גם העביר את החטופים והחטופות למקומות קשים יותר להגעה ובעיקר חקר וגילה את עומק הטרגדיה עבורו אך לצד זה גם את האזורים בהם ישראל נכשלת. עשרת הימים שניתנו לחמאס הספיקו לו כדי להחזיר יכולות אש, תקיפה, והריגת חיילים. וכך יום אחר יום מותר לפרסום כי החמאס השתמש בימי ההפוגה כדרך בה הוחזר לו החמצן, ויכולת ההרג.
* השני הוא הכנסת דלק מזון וכל מה שיכול לסייע לחמאס לשלוט בשטח. לשלוט במחבלים ובשליטה בהם. לתדלק את מכונות ההרג שלו, ולהרוג עוד יהודים. הניסיונות בחודש האחרון לעצור את הסיוע שנותן נתניהו לחמאס נעצרות באלימות לא מרוסנת. הן מצד הממשל הישראלי, והן באיומים מפורשים מצד הממשל האמריקאי. וזה לא סתם- האויב לוחץ מאוד, דרך נציגיו ושליחיו בעולם כולו ודרך מלחמה פסיכולוגית ברשתות ובמדיה, שלא לעצור לו את חמצן ההרג.
* והשלישי זה שחרורם של המחבלים. וכאן קריטי שנבין משהו בסיסי מאוד. הסיפור איננו רק האם נצליח שברגותי ועבאס א-סייד ואבראהים חאמד ועלי סלאמה והיטלרים נוספים לא ישוחררו. הסיפור איננו רק כמה הרוגים יצליחו להרוג ההיטלרים הללו, כאשר ראינו בשחרורים קודמים שיהודים רבים נהרגו כתוצאה מהעסקאות הללו (כולל אירוע השביעי באוקטובר עצמו שתוכנן ע"י משוחרר עסקת שליט). הסיפור האמיתי הוא שבמספרים מטורפים כאלה, אנו גם יוצרים היטלרים חדשים מאלה המשתחררים, לצד היטלרים חדשים באלה שבשטח ורואים את דאגת החמאס לאנשיו.
כי משתלם לרצוח יהודים. משתלם להיות מחבל. ומשתלם לחטוף ישראלים. חשוב גם לציין לאור המלחמה הפסיכולוגית הצפויה לנו באולפנים שהסיפור איננו רק מניעת שחרורם של הארכי מחבלים המוכרים. ההיסטוריה מוכיחה שאיננו מכירים את שמות הרוצחים הבולטים הבאים. כפי שאיש לא שיער שדווקא סינוואר, הנחמד, שהרג רק ערבים ושאיש בצמרת השבכ והביטחון לא התנגד לשחרורו בעסקת שליט, יהפוך להיות להיטלר חדש.
שלוש הנקודות שהעליתי הן חלק מאסטרטגיה קרה. עסקה שתתן לחמאס ימים רבים של הפוגה, תחזק את כוחותיו בסחורות בדלק ובשיפור איכות החימוש, ותבנה את שמו כארגון הטרור החזק שניצח את המעצמה הישראלית - מול עמו ומול העולם כולו, היא עסקה שמשמעותה נוראית לעתיד כולנו ולעתיד האומה הישראלית.
כן, זה עשרות החטופים הישראלים שלנו שנותרו בחיים, שכל אחד מהם הוא עולם, אך דרכם מכוון אלינו האויב את נשק יום הדין שעלול להשמיד כאן אלפים ויותר, ולהרוג את ההישגים המדהימים שהושגו בשדה הקרב בחודשי ההתעוררות שהיו כאן מאז טבח השביעי באוקטובר.
וזה הכי קשה בעולם לומר זאת. וכן, אף אחד מאיתנו לא בחר בכך. אבל מול אויב קר חייבים לעבוד בשכל ובתבונה. חייבים. לא כי רוצים לאבד מישהו או מזלזלים בחייו של חטוף אחד, אלא כי אנו מבינים שחיי כולנו יהיו בסכנה אם ניתן לאויב את מבוקשו ונצחונו.
ולסיום אני חייב להתייחס על מה כן. לא, אני לא מוותר על חיי חטופינו. אני רוצה שנילחם על כל אחד ואחת מהם.
ואיך? בדיוק בדרך שחמאס לא רוצה.
בהמשך ובעמקת השליטה בשטח האויב.
בעצירת החמצן המים האוכל הסחורות והדלק לרצועה.
בעצירת כל דבר שאפשר לעצור לאסירי האויב הנמצאים בכלא הישראלי.
שיבינו שם שככל שהחמאס נלחם בנו בעזה מצבם יהיה קשה יותר ויותר.
הניצחון שלנו יכול להגיע. אך הוא מצריך הרמטיות ועוצמה מול ארה"ב והעולם. והוא מצריך נכונות ל"כל מחיר" מול האויב ולא במחירי החיים שלנו. אם נהיה דבקים במיטוט החמאס ננצח, אם נהפוך לאלה המצילים ומחיים אותו גם עכשיו, נחרוץ את גורל כולנו.