כאלף בני אדם ליוו היום (חמישי) למנוחות בהר הרצל בירושלים את גיבור ישראל רס"ן (במיל') יצהר הופמן, מפקד פלגה בשלדג, בן 36 מאשחר שבמועצה האזורית משגב בגליל, שנהרג אתמול (רביעי) בהיתקלות ליד שאטי שבצפון רצועת עזה.
יצהר הותיר אחריו הורים, אח ואחיות. הוא היה נשוי לזוהר ולהם שני ילדים קטנים, בארי והראל.
יצהר היה הבוגר התשיעי של הישיבה התיכונית "אור תורה נווה שמואל" שנהרג במלחמה. הוא היה מגיבורי הקרב בבארי, וממובילי הפעולה בבית החולים שיפא. הוא אף נפצע לפני כחודשיים בקרבות - וחזר להילחם עוד לפני שהשתקם לגמרי.
"יצהר שלי, אני כותבת ולא מאמינה. לא רוצה להאמין. כשבאו להודיע לי לא האמנתי", נפרדה ממנו רעייתו זוהר. "בארבעת החודשים האחרונים לא דאגתי, סמכתי עליך. היית הכי טוב, מטובי בנינו. כל מה שעשית, עשית הכי טוב. ראיתי אותך כל כך מסופק מהתפקיד ולא הייתי יכולה להגיד אחרת. חזרת עם ניצוץ בעיניים ואני הייתי מחוברת למשימה בעקבותיך. בשבת האחרונה שיתפתי שקשה לי לשמוח ומי יכול לשמוח אחרי 7 באוקטובר. ואמרת לי 'זוהר, אני רוצה שתהיי מאושרת ושמחה'. איך אני יכולה לשמוח אהוב שלי? אתה הרוח החיה בבית. היו לנו כל כך הרבה חלומות יחד. רצינו לגדל את הילדים בנחת, שמחה ואהבה. אני מבטיחה שאשתדל. אגדל את היקרים לנו מכל, אספר להם מה אבא אהב ומה אבא היה עושה עכשיו. יצהרי, זו הייתה זכות גדולה להיות לצידך. הלב מתפוצץ מגאווה על כל מה שאתה".
מפקדו, רס"ן א' ספד לו ופנה לקהל "אנשים יקרים, יש לכם את הזכות לעמוד פה ולהיפרד מבר כוכבא של ארצנו. ממרדכי אנילביץ' של ימינו. מנהיג, לוחם, מפקד, עז נפש, חכם, רגיש ודואג לפרט. בני משפחת הופמן היקרה, תודה רבה על הערכים והחינוך, צדקת הדרך והזכות שנתתם לנו להכיר את יצהר. הראל ובארי המתוקים, כמה שהוא אהב אתכם. כמה הוא דיבר עליכם. יצהר אחי היקר, תודה על שלימדת אותנו דרך חיים. נוח בשלום על משכבך. אוהב אותך".
אימו לאה אמרה: "יצהרי שלי, כמה אני אוהבת אותך, כמה אהבתי אותך. איזה קשר היה בינינו. אני רוצה להגיד לך תודה על 36 שנים שהקב"ה זיכה אותנו. היית מדהים. בזכותך הגיעו אלינו הביתה כל כך הרבה ילדים, הרבה חיילים, כולם היו בנים שלנו. כולם ידעו איפה להכין קפה, איפה יש עוגה, מיטה לישון. תודה על מה שהיית. אתה גיבור של אמא. אמרו לי 'יש לך בן גיבור', ואני אמרתי 'אני רוצה בן גיבור בחיים, שיחזור מעזה חי'. אהוב שלי, אני אמשיך את כל מה שלימדת אותי, אהיה זקופה. מי ירקוד איתי עכשיו בשמחות? החמאס רצה לשבור אותנו ואנחנו לא נישבר".
"אחי הקטן והגיבור, כל כך רצית אחדות בעם שלנו", ספד האח אילון. "אתה לא יודע כמה אני מעריך אותך. כשעוד היית חייל, היית בדילמה אם לצאת לקורס קצינים. לא ייתכן שאחד כמוך לא יהיה קצין. מה ששכנע אותך היה צוק איתן והבנת שמקומך הוא בהובלת הלוחמים, היית משימתי באופן מוחלט".