פעם היינו עם של מנהיגים כבדי פה, כהנים שיודעים מתי לידום. מתי הפכנו לדוברים ליועצים הלוחשים באוזן? גם אני מבין את הצורך והכוח בהנחלת מסרים חשובים באופן הראוי המתיישב על הלב, אבל האיזונים הופרו.
פעם העשייה הייתה המהות, הדבר המרכזי ומטרתו של השיח הייתה לעורר את הלבבות להצטרף, היום נראה שהופר האיזון בין מיתוג ויחסי ציבור, לעשיה אידאולוגית מתוך שליחות.
צריך לומר ביושר, הפרת האיזון בין עשיה אמיתית אידאולוגית בשטח, בשקט ובצנעה, בלי לחפש את המצלמות ובלי סיקור בכל מדיה אפשרית ובין עשיה שיש בה יחסי ציבור, פרסום ותקשורת לרוב, גרמה בעבר נזק מצטבר להתיישבות, וגורמת היום נזק להתיישבות עתידית ברצועת עזה. הריבונות ביו"ש ובקעת הירדן, לדוגמא, הייתה כפסע מאתנו ולצערי בלבול באיזונים, בין השאר, גרם לריבונות להתרחק מאיתנו בכמה שנים.
כל יועץ תקשורת מבין שחשוב מאוד למצב את המוצרים/המטרות שלנו, חשוב למנף אותם בתקשורת. השאלה היא מה קורה כשהאמצעי הופך למטרה? כשהטפל הופך לעיקר? כשהתדמית האישית היא זאת שבראש סדר העדיפות?
גם במרחבי האידאולוגיה ההתיישבותית היה תמיד ערך למהלכים פרסומיים, כמה כוח היה לקופה הכחולה של הקרן הקיימת לישראל, כמה עוצמה למיתוג תקופת חומה ומגדל. תמיד היו המנונים סוחפי לב, סמלים, וסיפורי 'מותג' כובשים למובילי ההתיישבות הציונית, אבל בלי מעשים התיישבותיים רבי עוצמה בשטח, הסיפור הופך לצ'יזבט.
בתקופה האחרונה אנחנו שומעים על גיבורים גדולים, גדולים באמת. 'דור הטיק טוק' שדאגנו ממנו, מלמד אותנו מה באמת הדיבור שלו, שפה של עוז וענווה, עשייה בלי הרבה דיבורים, בלי לכוון מצלמות, בלי אפקטים, בלי פרזנטורים או השקות מלאות בסלבס. מסרים עמוקים, במצלמת כיס, מאנשים בבגדים מהוהים, אי שם בשטח, שמדברים מדם ליבם. עשייה משמעותית, עמוקה, מקצועית ומכוונת מטרה, להגשמת אידיאלים גדולים.
רבים מאיתנו מייחלים לחידוש ההתיישבות בגוש קטיף, הכאב על העקירה והמחיר הנורא ששילמנו עליה, כמו גם ההבנה של חשיבותה לביטחון ישראל, מעצימים את הרצון לראות בתקומת ההתיישבות בחבל עזה במהרה. כמי שריכז פעילות בשומרון כנגד העקירה מגוש קטיף באותם ימים, ברור שהדבר בוער בעצמותי, אבל גם אני יודע שלעיתוי יש משמעות מכרעת, שלא כל מהלך חייב להיות לאור הזרקורים, שהיציאה במחול ריקודים, כשארצנו מדממת, רק מרחיק מאיתנו את המטרה.
הדברים הגדולים באמת, קורים מתוך מתינות, מתוך אחריות ולא מתוך רצון לרוץ לתקשורת.
תמיר בן שלומי הוא מועמד לראשות מועצת שומרון