במלחמה בעזה תיבנה ותיכונן במהרה בימינו זכיתי להיות עם החיילים בתוך המגננים בתור רב גדוד.
אחד החיילים שאל אותי האם נכון לברך בברכת המזון "הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה ואת שולחן זה שאכלנו עליו" לחצתי את ידו ואמרתי לו שלום עליכם "אתה בעל הבית".
התורה מברכת אותנו בברכה מיוחדת "והָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ. :וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ"
התורה מתירה לנו לקחת את הערים הגדולות והטובות וגם את הבתים והבורות וכן את הכרמים והזיתים על הכל היא אומרת לנו ואכלת ושבעת, כלומר זה שלך תהנה מזה ותרגיש בנוח.
חכמינו דרשו "ובתים מלאים כל טוב" אמר ירמיה בר אבא אמר רב כתלי דחזירי. מבואר שאנו יכולים לאכול בשר חזיר הנמצא בבתים כאשר נכבוש את ארץ ישראל.
זה דבר תמוה מאוד מדוע שהתורה תתיר לנו לאכול בשר חזיר הנמצא בבתי ארץ ישראל.
מבאר הרמב"ן על התורה "והשליט אותם בכל הנמצא בארץ, במותר ובאסור".
אני חושב שכוונת הרמב"ן היא שחלק מהריבונות והשילטון בארץ הוא היכולת להנות ממנה, וכפי שהגדיר את זה אחד החיילים כאשר סיפרתי לו על שיטת הרמב"ן " כלומר אני לא מרגיש מספיק בעל הבית כל עוד אני מנוע מלאכול את האוכל הנמצא בבית".
במהלך המלחמה ראיתי שהאמירה הברורה שאנו בעלי הבית וכל מה שכבשנו הוא שלנו, אמירה זו מטיבה עם רוח הלוחמים ומסירה מהם את תחושת המצפון של חדירה לבתים של אנשים פרטיים, הרגשה שמולידה בילבול וטישטוש בזכות שלנו להילחם, לעומת זאת האמירה "אתה בעל הבית" נתנה ללוחמים בעלות ואפשרה להם להמשיך בעוז במשימות המלחמה.
אמנם מצינו במלחמת יהושע שהחרים את כל הרכוש לה' ועכן חטא בכך שלקח לעצמו. וכן בפורים מודגש מאוד העניין שבביזה לא שלחו את ידם אם כן נשמע שיותר ראוי לא לקחת מהשלל.
ומבאר הגר''א על מגילת אסתר (אסתר ט,סוף פסוק י) "כדי להראות שלא עשו בשביל הממון רק כדי לקיים גזירת המלכות"
מנגד מצינו שהתורה מברכת אותנו "ואכלת ושבעת"- לאכול ולשבוע משלל ארץ ישראל.
כתוב בגמרא בסנהדרין - "אוקים רב אמורא עליה ודרש (יהושע יא, טו) כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה א"כ מה ת"ל קום לך א"ל אתה גרמת להם" מבאר רש"י- אתה גרמת להם - שלא היה לך לאסור עליהם ביזת יריחו:
ולכן ציוה ה' את יהושע לאחר מכן וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ רַק שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ תָּבֹזּוּ לָכֶם
אם כן מבואר שכהוראה כללית בוודאי שאין לאסור את הביזה ולא טוב עשה יהושע. בעניין ההגדרה של מה מותר לקחת לעצמך ומה צריך להשאיר כשלל למדינה.
נראה על פי הגמרא בבא קמא קי"ג -אמר רב הונא מנין לגזל הכנעני שהוא אסור שנאמר (דברים ו, יא) ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך בזמן שהן מסורים בידך ולא בזמן שאינם מסורין בידך.
מבואר מדברי רב הונא שאין בעיה כלל לקחת מן השלל. אמנם מנגד מצינו הדרכה של חלוקת שלל מחצה למלך מחצה לעם.
נראה לי שכל דבר שהוא לא שלל בעל פוטנציאל אמיתי אין צורך לאסוף אותו כדי לחלוק מחצה המלך מחצה העם כגון מה שכתוב שהותר להם כתלי דחזירי ומן הסתם לא לקחו את זה לשלל הכללי לחלוקה אלא זה משהו שאינו בעל ערך כדי לחלוק בו. לכן דברים פשוטים ורגילים שאין מי שיאסוף אותם פשוט שאין בעיה לקחת ולהשתמש.
אני יודע שרבים וטובים כתבו לאסור את השלל מכל מיני סיבות וסברות חיצוניות. אמנם בקטנותי זכיתי להיות בשטח יחד עם החיילים בעזה וראיתי שדווקא דברי התורה מטיבים ומרוממים את רוח החיילים יותר מכל מיני סברות חיצוניות שנאמרו על ידי אותם טובים ממני שיוצרים רוח נכאים במחנה.
הכותב הוא הרב אברהם שאול פואה רב גדוד במילואים ואברך בישיבת המקדש