יובל, אחי, איזה גיבור היית

ויאמר ללמד בני יהודה קשת, הלא היא כתובה על ספר הישר. הצבי ישראל, על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים

יובל, אחי, איזה גיבור היית

מעודך לוחם בסדיר, עד היום הזה, לוחם מילואים בין 43. כבר אז בחומת מגן הובלת את החוד של סיירת צנחנים בכניסה לבלטה, ובתוך הקסבה, עד לכניעה מלאה של כל המחבלים בשכם. נווט מדהים, קלע חוד, לוחם אמיץ ללא חת.

וכמו אז כן היום, נשארת בחוד של פלוגת סיירת צנחנים במילואים, שזה בעצם אומר החוד של גדוד הסיור, ובעצם של חטיבה 646 כולה, בכל מבצע, ובטח במלחמה.

אבל לא גיבור לעצמך היית. אלא חייל שמשפיע על התפיסה מבצעית בכל החטיבה. אספר לפי הסדר:

בסדיר הייתי כמה מחזורים תחתיך ביחידה ולכן הכרנו מרחוק, אך במילואים כבר מהרגע הראשון שהגעתי, התאהבנו אחד בשני, אני הייתי מפקד צוות צעיר, ואתה לוחם בצוות אחר. ושגעתי את המ"פ שיכניס אותך לצוות שלי, לא היית לו ברירה.

יחד הסתערנו כבר לפני 16 שנה על המחבלים בהתקלות שבה נהרג חברנו האהוב לפלוגה, אהוד אפרתי ז"ל. [שאלמנתו מירי היא הראשונה שהתקשרתי אליה אתמול לומר לה על הבשורה, והיא איתנו פה יחד עם אימו נירה], מאז כל שנה היית בא אלי והיינו נוסעים לאזכרה שלו יחד.

אח"כ שנהייתי מ"פ של הפלוגה, לקחתי אותך צמוד אלי, היית הנהג שמביא אותי ומחזיר מהבית, שנוהג לי על ההאמר והדוד בצבא [איך היית אומר לכל מי שפגשנו, אני העגלון שלו, ואני התביישתי...], הלוחם, הזוג ברזל שפותח איתי כל בית וכל זיג, היחיד שנותן לי בראש מתי שאני קצת מוותר לעצמי, ובעיקר בעיקר- החבר, האח, לכל התייעצות צבאית או פיקודית שהייתה.

מהר מאוד קלטתי שמעבר לחבר אמת, היית לוחם מקצוען בלתי נתפס. היית נוסע איתי במהירות בצירי לילה החשוכים של צאלים תוך שאתה יודע בעל פה שמות של כל הצירים, מדייק להגיע לכל נקודה בול. קלע חוד מצוין, רץ כמו שד, ומעל הכל בעל תפיסה מבצעית מבריקה.

יובל היה בעל תפיסה מבצעית מקצועית שהייתה שייכת ליחידות מיוחדות, כאלו שעובדים בשקט בלי לעשות רעשים מיותרים. תפיסה שכוללת חתירה למגע באומץ, בחוכמה. "לא לפחד ממגע עם האויב"- ככה גם סיכמנו ביננו את הסיבה לפרוץ המלחמה. מי שמפחד מעימות ומגע, ומסתתר מאחורי גדרות, האויב יבוא אליו ויכה אותו בשטח שלו. לא עזר כמה שאמרתי לך שלא כולם בצבא ובגדוד מסוגלים לכך, "חייבים להאמין באנשים" אמרת לי אין ספור פעמים במלחמה הזו, ואתה צדקת. איך אמר לי המאו"ג שלנו כשספרתי לו: רק ככה צריך לעבוד, אבל רוב הצבא כבר לא מעיז לעבוד בלילה..

מהר מאוד כל הפלוגה עבדה בדרך שלך, אני הפכתי אותך למעין קצין לוחמה של הפלוגה, ואתה היית חונך את הצוותים בכל אימון. כל מח"ט מילואים חדש שהגיע נבחן אצלך כיצד הוא מאמין ומאפשר את דרך העבודה הזו.

אדלג על כמה שנים טובות. למלחמה הנוכחית. כל כך היית שמח שהפלוגה עובדת טוב באיו"ש, בשכם, בג'נין. יוזמים, חותרים למגע. ואז נכנסנו לעזה. בהתחלה העבודה הייתה לא בדיוק כפי שרצינו.

אבל אז הגיע המארב ההוא בנחל עזה, שהצלחנו שנינו לשכנע תוכ"ד מבצע את הגדוד ואת המח"ט לשנות גישה וללכת בשקט בלילה למקם מארבים על מעברי נחל עזה, וחסלנו שנים. מאז כל הפלוגה עברה לעבוד כך בלי הפסקה. יוזמת מפתיעה והורגת. העבודה הזו הכתה גלים בגדוד ובחטיבה כולה. עד לפני שבוע חסלנו בפלוגה 30 מחבלים כמו שאתה צפית מראש, בדיוק את המספר הזה.

אבל יובל- אתה אמרת שלושים אפס, אז מה השתנה בתכנון??

אמרתי לך שבוע שעבר שדברנו, עד עכשיו הפתענו את האויב, אבל חייבים להיות מוכנים, הארוע הקשה עוד לפנינו. ואכן הוא הגיע. יובל אחי אהוב ליבי.

הרבה אנשים הכירו אותך ואהבו אותך מאוד. המון אנשים. כי היית אדם מדהים. אין צורך להוסיף הרבה.

אבל מעט מאוד, מעט מעט מאוד אנשים, יודעים איזה יראת שמים הייתה לך.

אתה הסתרת את היר"ש שלך, מתחת כיפת גרוש קרועה, כי היית אדם ענו וצנוע, כל הזמן זוכר ומזכיר לי שאנחנו לא הנושא, ולא תמיד אנחנו חייבים להיות במרכז ובחוד. רק אחרי שהכיפה ההיא נאבדה לך במלחמה, לא היה לך ברירה אלא לקחת ממני כיפה קצת יותר סבירה... איתה נהרגת אתמול.

זוכר את ההפתעה שלי בפעם הראשונה [לפני כ16 שנה] שבקשת לבוא אלי לישיבה ללמוד איתי, חשבתי נלמד משהו קטן ויגמר... איפה..., איזה אור, איך שמחת מזה, איזה מעין אנסופי היה יוצא ממך.

ומאז בקביעות כל שבוע ביום שישי היית מגיע אלי במשך שנים ללמוד יחד, שיחות הרצי"ה, לפני החגים ובחגים, בא לשיעורים שלי, ועוד...

כמה הערצת תלמידי חכמים... הערצת עד כדי שלא העזת לבוא איתי אליהם, אמרת: אני יהודי פשוט, אני לא מעיז ובטח לא רוצה לבזבז להם את הזמן. רק בשנים האחרונות אזרת אומץ ובקשת ממני שאקח אותך לסיבובי רבנים בחגים, לצערי לא הספקנו.

כל המלחמה הזו קראת בספרון קיצור של ספר אבן ישראל של הרב עודד וולנסקי שליט"א שהבאתי לך. כל רגע פנוי היית מצטט לי מהספר בכזאת שמחה וחיבור. החיבור שלך לתורה ולקודש היה מהמקום הכי טהור ופנימי.

יובל אהובי, הרבה אנשים הכירו אותך אבל לא כולם שמו לב איזה אהבת ישראל בערה בך.

כמה אהבת את עם ישראל, כשהיית מדבר על לימוד זכות וסיפורים על עם ישראל היו עיניך נוצצות מדמעות. כל כך אהבת ללמד זכות על כולם, תמיד. במיוחד על מי שלא נראה בדיוק כמוך. התרגשת מכל חיבור שנוצר [למשל בקורונה- בין החרדים לחיילים, ועוד].

איזה כאב היה לך בשמחת תורה על כל מה שהיה, איזה תסכול היה לך שלא הגענו לשם מוקדם מספיק אלא רק במוצ"ש. אמרתי לך: יובל מה אתה רוצה- לא ידענו!, לא התנחמת, אמרת לי אחרי שלושה ימים שהיינו בבארי: אתה לא מבין, אני קיבוצניק, אני רואה את הבתים, אני מרגיש שזה הבית שלי, ואני רוצה לומר להם, סליחה שלא היינו שם בשבילכם. כל המלחמה חלמת למצוא חטוף ולומר לו סליחה שלא הייתי שם בשבילך...

עיקר מה שהעסיק אותך במלחמה היה הרוח של עם ישראל. הרוח של הצבא. שתהיה מלאה ברוח של תורה, גבורה של תורה.

כמה היה חשוב לך שלא תפול הרוח. כמה היה חשוב לך במצב כזה שיצא מסר של חיזוק. שלא נשברים בשום מצב. שתמיד חותרים קדימה.

לסיום. יש שיר שליווה אותנו כל המלחמה. שיר ששנינו מאוד אוהבים, ושרנו אותו יחד במלחמה המון פעמים.

השיר הוא ידיד נפש.

אתאר שתי סיטואציות, מתוך המון מקרים שבהם שרנו יחד:

הראשונה- אני שומר על בית ששהינו בתוכו בעזה. ליל שבת. אתה מצטרף אלי ויחד שרים בחושך שנינו שירי שבת זמן ארוך מאוד.

השניה- יום שישי בבוקר, יוצאים לציר תנועה למבצע שימשך שישי שבת, שנינו מובילים את החוד של החפ"ק, ואני אומר לך: יובל אחי לא יודע מה איתך אני כבר בשבת, ואתה אומר לי קדימה אז מה שרים, ושנינו מתחילים לשיר לנו בשקט ידיד נפש, ותוכ"ד השיר מתחילה התקלות ושנינו רצים להסתער...

אתמול הרב משה רב הגדוד אמר לי שכהוא זיהה אותך- היית עם חיוך על השפתיים, אמרתי לעצמי: בטוח הוא הסתער קדימה עם ידיד נפש. על תוכן השיר הזה נלחמת, עליו מסרת את הנפש. הנשמה שלך הרגישה לאן היא שייכת, וזה ככה"נ גם מה ששרים לך עכשיו למעלה.

רציתי לשיר איתך אחי, ידיד נפשי, בפעם האחרונה. כל מי שרוצה מוזמן להצטרף אלי. ולכוון בשיר על שלושה דברים: על יובל כמובן, על הקב"ה- שודאי כל מה שהוא עושה הוא לטובתינו, גם אם לפעמים קשה לנו לראות, ובעיקר על עם ישראל האהוב שלנו, שמתגלים בו כ"כ הרב כוחות של גבורה בחודשים האחרונים, כך שברור לי שזה כבר הנצחון האמיתי על הכל, ולא משנה מה בדיוק יהיה הלאה, בסוף העם הזה ינצח ויתגבר על הכל.

ידיד נפש, אב הרחמן, משוך עבדך אל רצונך

ירוץ עבדיך כמו אייל, ישתחווה אל מול הדרך

יערב לו ידידותיך, מנופת צוף וכל טעם.

הדור נאה, זיו העולם, נפשי חולת אהבתך

אנא אל נא רפא נא לה, בהראות לה נועם זיווך

אז תתחזק ותתרפא, והיתה לה שמחת עולם

ותיק יהמו נא רחמיך, וחוסה נא על בן אהובך

כי זה כמה נכסוף נכספתי, לראות בתפארת עוזך

אנא אלי, מחמד ליבי, וחוסה נא ואל תתעלם

הגלה נא, ופרוס חביב עלי, את סוכת שלומך

תאיר ארץ מכבודך, נגילה ונשמחה בך

מהר אהוב כי בא מועד, וחוננו כימי עולם.

יובל אחי אהובי.

לך באצילות ובענווה שלך, ותמשיך לעבוד מלמעלה בשקט בשקט, לחפור שם לכולם כמו שהיית עושה פה, על כמה העם הזה מדהים, וכמה כוחות יש לו, וכמה הוא חייב להאמין בעצמו לגלות את זה.

צר לי עליך אחי יובל, נעמת לי מאוד,

איך נפלו גיבורים, ויאבדו כלי מלחמה.

תהא נשמתך האהובה צרורה בצרור החיים.