היום שאחרי פשיטת הרגל

המלחמה המתמשכת נוגעת לכולנו ואין מי שלא מרגיש אותה. הכי קשה למי שנפגע מקרוב, לבני משפחות הנופלים, החטופים והפצועים שנמצאים בניסיון שאין קשה וכואב ממנו. אבל גם במעגל הרחוק יותר כולנו מתמודדים. נשות חיילי המילואים, אימהות ללוחמים, אנשים שהמלחמה פגעה קשות בפרנסה שלהם, וסתם יהודים שחיים כאן בארץ הזאת ורוצים להאמין שיהיה לנו טוב. אבל לפעמים, דווקא מתוך הקושי יוצאת תובנה חדשה, משנת חיים, שהופכת את המר למתוק.

לפני ימים אחדים פגשתי את חברתי הטובה מיכל, ומאוד כאב לי לשמוע שהיא נשארה ממש בלי עבודה. מיכל היא מוזיקאית מוכשרת שמסתובבת בכל הארץ ומופיעה באירועים גדולים וקטנים. אבל המלחמה סגרה בשבילה את הברז לגמרי.

"אין אירועים", היא מספרת לי. "לא גדולים, לא קטנים. למזלי אני גם מלמדת פה ושם וככה מצליחה איכשהו להחזיק את הראש מעל המים, אבל אנחנו חיים בדוחק גדול. אני משתדלת בכל כוחי לשמור על מצב רוח חיובי, אבל ממש קשה לי. יש ימים שאני בקושי מוציאה את הראש מחוץ לשמיכה. הכול מבלבל כל כך וסוער, לראות את החדשות בכלל עושה לי מצב רוח מר, וכל טלפון מהבנק מערער אותי לגמרי למשך שעות. אני מרגישה שאין לי זכות להתלונן בשעה שיש לידי אנשים שמשלמים מחירים כבדים, ובכל אופן, קשה לי. ובעיקר זה מחזיר אותי מיד עשר שנים אחורה".

להשביע את האריה

לפני עשר שנים מיכל החליטה להגשים את חלום חייה ולפתוח יחד עם בעלה אולפן הקלטות. היא השקיעה את כל החסכונות שלה ולקחה הלוואות גדולות, לוותה על ידי יועץ עסקי מהולל ודי מהר הפך האולפן שלהם לאחד האולפנים המצליחים בירושלים. "אני לא אשת כספים ואף פעם לא הייתי", היא נזכרת. "כולם חשבו שהאולפן שלנו מצליח ושאנחנו עשירים, אבל באמת ההוצאות היו עצומות. התחשיב שלנו לא היה מדויק, שילמנו הרבה יותר מדי כסף למי שעבד איתנו ולא הבנו שאנחנו בעצם לא רווחיים. הכסף התגלגל, נכנס ומיד יצא, ואיך בעלי היה אומר אז? שום דבר לא נדבק... אלה היו שנים קשות ומלחיצות. בחשבון הבנק שלנו עברו סכומי עתק, וכל הזמן היינו צריכים לרוץ אחרי הזנב ולנסות לכסות את קצב ההוצאות המטורף.

"בימים ההם הייתי מרגישה לפעמים שאני הולכת על שביל צר מול תהום ענקית, וכל צעד שלי תכף ידרדר אותי למטה. היינו עובדים בשביל הבנק, רצים בכל יום להאכיל את האריה הרעב שדרש את ליטרת הבשר היומית שלו, שרק הלכה וגדלה לסכומים שלא ידעתי שהם אפשריים. מלווים מבנק אחד כדי לסגור בנק אחר, ושוב מלווים ומעבירים, מלווים וסותמים את הבור. כל הזמן בלחץ ובמתח ובפחד, זה היה נורא. בסוף, לקוח עצום שלנו ששכר מאיתנו עבודות בסכומים גבוהים מאוד פשט רגל ולא שילם לנו את חובו. זו הייתה מכה כל כך קשה, עד שבסופו של דבר גם אנחנו הפכנו להיות פושטי רגל. האולפן נסגר, איבדנו את הבית, איבדנו המון חברים ופגענו באחרים. אין לתאר כמה קשה זה היה. אבל קמנו, השתקמנו ובנינו את חיינו מחדש.

"ועכשיו, בגלל החוויה המטלטלת מלפני עשר שנים – המציאות הנוכחית שלי ממש מעוררת בי פוסט־טראומה. הזיכרונות מפעם, הפחדים, הלחצים, הכול מתעורר שוב. אומנם מדובר בסכומים אחרים לגמרי ובחובות קטנים הרבה יותר, ועדיין, זה כל כך קשה לי! לפני שבוע פנו אליי מההוצאה לפועל. סכום כסף שלא הייתה לי שום אפשרות לשלם עבר דרך עורכי הדין, יחד עם ניפוח עצום של הסכום המקורי, והגיע לשם. ובהוצאה לפועל כמו בהוצאה לפועל מיד הוציאו עיקולים וכל מיני הגבלות מאוד לא נעימות. אני לא יכולה לתאר לך מה זה עשה לי! מצד אחד תסכול וכעס ומרירות. מה הם רוצים ממני? למה הם מתייחסים אליי בקור וברוע שכאלה? זה הכעיס אותי כל כך. מצד שני, הרגשתי אשמה וקטנה וחלשה. עוד פעם אני נמצאת בחובות, עוד פעם אני מסובכת מול הגופים הללו. מה יהיה איתי?

"ואז מהמקום הזה פשוט התפללתי להשם. בפשטות. סיפרתי לו מה עובר עליי, קצת ייללתי, קצת בכיתי. ופתאום ירדה עליי תובנה עצומה. פתאום הבנתי שאני מרגישה יותר מהכול מושפלת. שהיחס הקר והמנוכר של ההוצאה לפועל מחזיר אותי לכל מה שעברתי בפשיטת הרגל וגורם לי להרגיש אשמה ומטופשת. באותו רגע קלטתי באופן ברור שאת תחושת ההשפלה אני גורמת לעצמי. אני מסכימה לזה שאם אין לי כסף מגיע לי יחס משפיל. אני מתייחסת להליכים פורמליים של ההוצאה לפועל בתור השפלה. אז נכון שהם לא נעימים, אבל אני לא חייבת להסכים להרגיש מושפלת וחלשה. על זה אני יכולה להילחם. להבין שאני טובה ושווה ואהובה בכל מקום, בכל מצב, שהשם תמיד נמצא איתי ועוזר לי ורואה את הטוב שבי. ובעיקר להבין שלא כמות הכסף שיש לי או אין לי תקבע כמה אני שווה. להבין שהדאגות בלילה במיטה לא ישנו את מצבי הכלכלי, ושאמון, אמונה וביטחון הם הכלים האמיתיים בשביל לעבור את הרגע הזה – עד הרגע הבא".

פאי ירקות צבעוני

אחת הדרכים היפות והיצירתיות להגיש פאי ירקות היא להפוך את המנה לבד קנבס שעליו אנחנו מציירים בעזרת שפע הירקות שברא הקדוש ברוך הוא. כאן לקחתי את הפאי האהוב וצבעתי אותו בירקות שיוצרים פשטידה טעימה, מיוחדת ויפה במיוחד. כמובן שאפשר להוסיף ירקות אחרים שאתם אוהבים, כמו דלעת, בטטות, חצילים, פלפלים וכדומה, ואפשר להכין פשוט פאי מירק אחד בלבד.

דרגת קושי:

קלה פלוס

זמן אפייה:

30 דקות

8 מנות ראשונות או 4 עיקריות

לבצק:

2 כוסות קמח (רגיל, מלא, כוסמין)

100 גרם חמאה רכה

ביצה אחת

רבע כפית מלח

מעט מים

למלית:

בצל גדול קצוץ

3 כפות שמן זית

5-4 פטריות

גבעול כרישה (כרתי, לוף)

4 עגבניות שרי

חצי כוס פרחי ברוקולי

קישוא זוקיני קטן

חבילת שמנת מתוקה

2 ביצים

מלח ופלפל

מכינים את הבצק: שמים את הקמח והחמאה בקערה, במעבד מזון או במיקסר עם וו לישה, ומעבדים עד לקבלת פירורים אחידים. מוסיפים את הביצה, המלח והמים ומעבדים מעט ככל האפשר, רק עד לקבלת כדור בצק. עוטפים בניילון ומשהים חצי שעה.

בינתיים מכינים את המלית: מטגנים את הבצל בשמן הזית עד שהוא מזהיב, כ־10 דקות על אש בינונית, ומסירים מהאש. חוצים את הכרישה לאורכה, מסירים את הגבעול והעלים הירוקים וכן את העלים היבשים, פורסים לפרוסות בעובי חצי סנטימטר. מטגנים 3 דקות במחבת עד להתרככות קלה. מאדים את פרחי הברוקולי במשך 3 דקות במים רותחים, מסננים ושוטפים. פורסים את הקישוא לפרוסות בעובי חצי סנטימטר ומטגנים 3-2 דקות בשמן זית עד להזהבה. פורסים את הפטריות לפרוסות ומטגנים 3-2 דקות עד להזהבה קלה.

מרכיבים את המנה: מחממים תנור חלבי לחום של 180 מעלות. משטחים את הבצק בתבנית פאי מלבנית או עגולה. מפזרים על הבצק את הבצל המטוגן. מסדרים בצורה נאה את הירקות בנפרד זה מזה מעל הבצל. מערבבים את השמנת המתוקה עם הביצים, מלח ופלפל ויוצקים על התבנית. מכניסים את הפאי לתנור ואופים 30-25 דקות, עד שהבצק והמלית זהובים. מגישים חם.

לתגובות: avmyzlik@gmail.com

***