התחלה// נולד וגדל בבני ברק, השלישי מארבעה ילדים. "גדלתי בבית בני־ברקי טיפוסי, שמרני מאוד. כל אחד ממשיך את חייו ונוהג כפי שחונך. למדתי במוסדות חינוך חרדיים בבני ברק, אך במהלך החיים הלכתי לכיוון קצת אחר".
אבא// שלמה (83), כל חייו מחנך ילדי כיתה א' בתלמוד תורה תשב"ר בבני ברק. היה מהראשונים שהקימו תזמורת חתונות. במשך שנים רבות בחייו ניהל את תזמורת 'בני ירושלים'.
אמא// הניה (80), בתו של הרב משה חיים חשין, מחבר 'ספר המסורת השלם' ללימוד אותיות. עסקה שנים רבות בהומאופתיה והדרכה לתזונה בריאה.
החצי השני// מיכל, ירושלמית במקור, יצרנית פאות ומאפרת כלות מקצועית. כנהוג במגזר החרדי, השניים הכירו בשידוך ונישאו בגיל 21. לאחר החתונה קבע הזוג הצעיר את ביתו באשדוד. במהלך השנים עברה המשפחה להתגורר בפתח תקווה.
הנחת// חמישה ילדים. דבורי (28), התאומים אפי וצביקי (24), אבי (21) ויהונתן, בן 15.
על מדים// לאחר החתונה, בצעד חריג למגזר שממנו הגיע ובמיוחד בימים ההם, החליט להתגייס לצה"ל. "היה בי רצון עז להתגייס. מבחינתי זאת תחנת חובה לכל אזרח במדינת ישראל". עקב היותו נשוי טרי שובץ כמשגיח כשרות בבסיס פיקוד העורף.
חולים וחיילים// תוך כדי השירות הצבאי הפך למתנדב מן המניין ב'עזר מציון'. "את העמותה הכרתי מאז שהייתי ילד קטן, כמו כולם. היה לי חבר שהתנדב בקייטנות הקיץ שהם ארגנו לחולי סרטן והוא ביקש ממני שאבוא לעזור לו. נפעמתי מהעוצמה והבטחתי לעצמי שיום אחד אצטרף אליהם בעצמי. בגלל שהייתי משגיח כשרות בבסיס פיקוד העורף מחוז מרכז, שהוא בסיס פתוח, הייתי עושה יומיות - הייתי מגיע בשבע בבוקר והולך הביתה כבר בשלוש בצהריים. קיבלתי אישור עבודה, וכל יום אחר הצהריים הייתי הולך לפעילות בתור תומך רווחה מטעם עזר מציון".
מסייע// לאחר שהשתחרר מצה"ל התבקש על ידי עזר מציון להפוך לעובד מן המניין במשרה מלאה. התפקיד שקיבל עוד קודם לכן היה להיות נציג העמותה בבית החולים שניידר. "הייתי מגיע על מדים, פוגש בני משפחה של ילדים חולי סרטן, מלווה אותם ועוזר להם בכל מה שהם צריכים. מהרגע שהתחלתי לעבוד במשרה מלאה קיבלתי תחת אחריותי גם את בית החולים תל השומר. הייתי מבקר בשניהם, פוגש את המשפחות, בודק מה הצרכים שלהן ומנסה לסייע בכל מה שניתן".
עזרה שנייה// במהלך השנים ליווה מאות משפחות שנלחמות על חיי ילדיהן. "אני מלווה אותם מהיום הראשון בבית החולים. הם מגיעים עם ילד קצת צולע או עם חום גבוה, ובבדיקה שגרתית ההורים מקבלים פצצת אטום לפרצוף. באותו רגע הם רק רוצים שהאדמה תבלע אותם. אני מקבל עדכון מהצוות הרפואי ומגיע לשם. אנחנו בקשר עם כל הצוות במחלקה ועם כל הרופאים. אני פוגש את המשפחה, נותן להם קצת את הכתפיים של עזר מציון, מראה להם שהם לא לבד ושנעבור את התקופה הזאת יחד. זו לא עזרה ראשונה, אנחנו מלווים אותם גם לאורך שנתיים־שלוש, בעזרת כל האמצעים שיש לעזר מציון. למרבה הצער, לא כל הילדים מצליחים לשרוד את התקופה הזאת. פגשתי המון מקרים טרגיים".
בית שני// לאחר כ־14 שנה בתפקיד קיבל לידיו את ניהול המחלקה לתמיכה בילדים חולי סרטן. "אני עדיין מסתובב בבתי החולים, לא מוותר על החוויה הזאת. כשאני רוצה לקבל כוחות אני הולך לבית החולים שניידר. מחצית מחיי אני נמצא שם, כמעט מדי יום. אני יושב עם המשפחות ועם הצוותים הרפואיים והעובדים הסוציאליים וביחד אנחנו מנסים לפתור בעיות מורכבות. אני בקשר טוב עם מנהלי המחלקות ועם הנהלת בית החולים, גם ברמה החברית, ובעזרתם אני מצליח לעזור לעוד אנשים. בנוסף לשאר הטייטלים שלי, אני הנציג הרשמי של עזר מציון בשניידר".
חמ"ל אונקולוגי// לפני כחמש שנים מונה לסגנה של ד"ר ברכה זיסר בניהול בית אורנית, על שלל הפעילויות שמתרחשות במקום. זאת בנוסף לתפקידיו האחרים. "זהו בעצם החמ"ל של כל תחום חולי הסרטן בעזר מציון, הכול מופק בבית אורנית. מאגר מח העצם, הפעילויות והאירועים לילדים ולמבוגרים".
נקרא לדגל// כשהשתחרר מצה"ל לפני כמעט שלושה עשורים שובץ במילואים ביחידת הזיהוי של הרבנות הצבאית. למרות ההכשרות הרבות שעבר במהלך השנים, שום דבר לא הכין אותו למראות של מלחמת שמחת תורה. "במוצאי שבת נקראתי לדגל והגעתי מיד למחנה שורה. זה היה מתקן חדש יחסית, באירועים קודמים הפעילות הייתה במחנה צריפין. התמונה הראשונה של מוצאי שבת בעשר וחצי בלילה לא יוצאת לי מהראש. כל הכניסה הייתה מפוצצת בגופות. לא היה איך להיכנס למתקן בלי לדרוך על חללים. בחלומות הכי שחורים לא דמיינתי שנצטרך להתמודד עם סדר גודל כזה של זיהוי. זאת תמונה שלא תמוש מזיכרוני".
חיל ורעדה// "שיבצו אותי בתפקיד האחראי על המקררים. נכנסתי למקררים במוצאי השבת ויצאתי בפעם הראשונה ביום שלישי בתשע בבוקר. הייתי על הרגליים בלי טלפון עד שהתמוטטתי. הקצין ביקש שאלך לנוח לכמה שעות כדי לאגור כוחות ולחזור. בקושי הצלחתי להירדם, וב־12 בצהריים כבר הייתי שם חזרה. אי אפשר לתאר את הזוועות. ידענו שאנחנו עושים את העבודה הכי קדושה והכי ערכית כדי להחזיר את הילדים להורים שלהם. ההורים יודעים שהם קיבלו את הילד שלהם בחזרה בתוך הארון, ושזה הילד שלהם ולא מישהו אחר חלילה. הצוות שלנו עבד בחיל ורעדה, הרגשנו כאילו אנחנו נמצאים בתוך קודש הקודשים".
טראומה// ככל שעבר הזמן הוא התחיל להבין את גודל האסון. "במוצאי שבת, כשהגענו, אמרו שיש 300-200 נרצחים. בתוך המתקן היינו מנותקים כמעט, בלי טלפונים. כל הזמן ראיתי עוד ועוד משאיות שפורקות גופות של חללים. אנשים העמיסו גופות גם על רכבים פרטיים. זאת טראומה שתלווה אותנו כל החיים. באף בית ספר ובאף צבא לא יכולים ללמד כיצד להתכונן לאירוע כזה. במבט של ארבעה חודשים לאחור אני שמח לומר שלא יצאה תקלה תחת ידינו. אנשי הדי־אן־איי והמז"פ זיהו את כולם למרות הקושי והצליחו להביא אותם לקבר ישראל".
מתפללים לאבטלה// על אף שהנרצחים משמחת תורה כבר הובאו לקבורה והאינטנסיביות ירדה, עדיין ידיו מלאות עבודה במחנה שורה. "בשבוע שעבר היו ארבעה נרצחים, שבוע לפני כן היו את החללים משני הבניינים שקרסו. שבוע לפני כן היו נפגעי קריסת המבנים בעקבות הפיצוץ של יחידת יהל"ם. לצערנו יש כל הזמן עבודה, אנחנו נמצאים כל הזמן בכוננות. החללים ממשיכים להגיע לכאן ואנחנו עובדים במשמרות ומתפללים להיות מובטלים".
גם וגם// במקביל לשירות המילואים, בחודש הראשון הגיעו לבית אורנית לא מעט משפחות של חולי סרטן שנאלצו להתפנות מבתיהן בדרום. "התארחו בבית אורנית קרוב למאה איש, 25 משפחות. הם שהו שם כחודש וחצי, קיבלו שלוש ארוחות ביום ועוד שלל הפעלות". בשבועות האחרונים הוריד צה"ל את רף הכוננות במחנה שורה, מה שמאפשר לו להיות יותר פנוי לעבודה. "נכון לעכשיו אני מגיע כל יום לעבודה, ולפי שיבוץ המשמרות תופס כוננות במחנה שורה. אחרי אסון קריסת המבנים עזבתי הכול והגעתי מיד, אבל בגדול אני מצליח לשלב גם וגם".
*** מורשת קרב ***
ביטחון עכשיו// "אני מודאג מאוד. עם כל הטראומה הגדולה בתחילת הלחימה, הייתי בטוח שאחרי ארבעה חודשים אנחנו ניראה אחרת. אבל אחרי כל כך הרבה ימי לחימה הדברים תקועים. לא כל החטופים חזרו הביתה. אני לא רגוע".
תנו לצה"ל לנצח// "מצד אחד אני שומע את חברי הממשלה אומרים שהמלחמה תימשך עד הסוף, אבל מצד שני אני שומע דיבורים על הפוגה של חודשיים. אף אחד לא חושב שאחרי חודשיים הפוגה, כשיוצאים כוחות מרצועת עזה, המלחמה תימשך. היעד צריך להיות ניצחון ברור וטוטאלי, לא רק מבנים הרוסים. אני רוצה לראות את חמאס צועקים הצילו, שיגידו: תיקחו מה שאתם רוצים, רק תפסיקו. אני לא רואה שזה קורה, הם צוחקים עלינו. וכמובן הניצחון כולל את החזרת החטופים".
אור בתוך החושך// "בתוך כל החושך שהיה כאן במחנה שורה, הנחמה שלי היא שאנחנו זכינו בזכות מיוחדת להיות האחרונים שמחבקים את החיילים הקדושים שלנו לפני שהכנסנו אותם לארונות. זכות מיוחדת שבורא עולם גלגל אלינו".
עם ישראל חי// "האחדות היא הדבר היחיד שיציל אותנו. אם אנחנו רוצים להמשיך לחיות במדינה הזאת, ולחיות טוב, זה יקרה רק כשתהיה כאן אחדות בין כולם".
לתגובות: yosefpr@gmail.com
***