בדיעבד אפשר לומר שהטעות הגדולה של גברת תשפ"ד הייתה בשמות שבחרה לתת לתאומים שלה. לא שאפשר לשפוט שנה מעוברת, אבל כנראה האדרנלין של ההיריון הזה (שארך דרך נס שנים עשר חודש) הוביל לכך שלתאומים הרכים החליטה תשפ"ד לקרוא אדר א' ואדר ב'.
מאוד לא חכם.
הרי יותר מכל דבר, חודש רוצה להרגיש מיוחד. וחודשים תאומים על אחת כמה וכמה. אז לתת לשניהם בייסיקלי את אותו השם היה מהלך שלא בישר טובות. ובאמת מיד כשנכנסו לגן התחילו הבעיות.
תחרות סמויה התלהטה בן רגע בין התאומים כשאדר ב', די מהר, פתח פער עצום על אחיו הבכור. לכולם, כולל צוות הגן, היה ברור מי החודש המוצלח יותר. סוף סוף לאדר ב' היה את חג פורים, החג השמח ביותר בשנה. בעוד אחיו אדר א' יכול להתפאר רק בעובדה שאותו חוגגים שלושים יום לעומת העשרים ותשעה של אחיו. אבל מי בכלל רוצה לחגוג שלושים ימים חודש שאין בו כלום.
לעומתו, אדר ב' מיד התקבל לקליקה הסגורה והאליטיסטית של החודשים השווים. מלך הגן היה כמובן תשרי, שהסתובב בחצר כאילו הוא ראש לכל החודשים. יחד איתם בקליקה היה אייר (העצמאי מבין החודשים הרכים) וכמובן ניסן, שהגננות התלחשו ביניהן שכל הסיבה שאדר א' נולד בכלל הייתה כדי שיום ההולדת שלו יצא באביב. שזה מוזר מאוד.
בצר לו, חיפש אדר א' עם מי להסתובב. לקליקה של תשרי הוא בחיים לא היה מתקבל, וגם לזו של כסלו וטבת אי אפשר היה להצטרף בלי להוכיח שיש לך חלק בחנוכה.
מפה לשם אדר א' מצא את עצמו מסתובב כל היום עם מרחשוון שחון החגים, למורת רוחה של גברת תשפ"ד שבנתה על שני אדרים שמחים.
הטלפון מהגננת לא איחר לבוא.
"אדר ב' שלך מקסים, כל כך שמח ועליז", היא פתחה, "הוא רק נכנס לגן וכל הצוות מרבין בשמחה".
"אני שמחה לשמוע", אמרה תשפ"ד, "זו הייתה הכוונה".
"עכשיו לגבי האח הגדול שלו..." הגננת לקחה נשימה, "את כבר יודעת שהוא כל הזמן מסתובב עם מרחשוון. לא שיש משהו רע במרחשוון, כל ילד והסגנון שלו. אבל אדר א' מתחיל להיות מושפע לרעה. לאחרונה הוא אפילו נהיה גשום כמעט כמו מרחשוון וביקש שנתחיל לקרוא לו מראדר".
"ואי אפשר לגרום לו לשחק עם חודשים אחרים?" שאלה תשפ"ד.
"תראי אני יכולה לחבר אותו לחודש אב, אבל אני אגיד לך בכנות, החודש הזה עוד פחות כיפי ממרחשוון. נורא מדכא. היועצת אומרת שבעתיד הוא עוד יתהפך לחודש שמח, אבל היא רוחניקית כזאת אז לא הייתי בונה עליה".
גברת תשפ"ד החליטה לדבר עם היועצת בעצמה.
"אדר א' הוא חודש טוב ומבורך", פתחה היועצת, "את יודעת איך אומרים אצלנו, אין חודשים רעים, יש חודשים שאין בהם ימים טובים".
"אבל מה אפשר לעשות?" שאלה גברת תשפ"ד.
"אני מציעה לקבוע פורים גם לאדר א', זה ייתן לו תחושת ביטחון ומשהו שהוא יכול להתפאר בו בפני שאר החודשים".
"אבל פורים זה של אח שלו", אמרה תשפ"ד.
"אז נקרא לזה פורים קטן".
"תראי, אני לא למדתי ייעוץ", סייגה תשפ"ד, "אני למחייתי תוחמת חודשים במסגרת, אבל לטעמי אם ניתן לשניהם חגים שקוראים להם פורים זה רק יטשטש את הזהות האינדיבידואלית שלהם".
"נשמה, אני לא זו שקראה לשניהם אדר", הקניטה היועצת והשתיים סיכמו שיכריזו על פורים קטן ויראו מה זה עושה.
התוצאות היו הרות אסון. העובדה שלאדר א' היה כעת פורים קטן הרחיקה ממנו את מרחשוון ובמקביל גררה הקנטות מקליקת תשרי, שטענה שכל הפורים־קטן הזה לא אומר כלום מלבד העובדה שיום אחד לא אומרים תחנון. "זה אפילו אצלי יש", אמר חודש אב וחזר לבנות מגדל מקוביות ולחכות לצבא הרומאי שיבוא להחריב אותו.
"עבדו עליך", לחש אייר לאדר א', "לי יש פסח שני ואני אומר לך דוגרי - לא עושים בו כלום".
המצב המשיך להיות קשה, וכמה שנים לאחר מכן, כשתשפ"ד שלחה את התאומים שלה לבית ספר יסודי מעורב, מצא את עצמו אדר א' מסתובב בהפסקה עם פושטקים כמו נובמבר ופברואר. זאת למגינת ליבה של תשפ"ד, שהייתה מעדיפה שיסתובב עם יולי ואוגוסט שהיו, מה הסיכוי, חביבי המורים.
כשהגיע הביתה יום אחד וטען שהשם שלו בכלל מגיע ממקור אכדי, גברת תשפ"ד התחרפנה סופית.
"אתה חודש עברי, שמעת אותי?" היא התרגזה ושלחה אותו לחדר בלי ארוחת ערב.
במקביל אדר ב', שהיה חודש כל כך מבטיח, התחיל להידרדר. שתייה עד דלא ידע ואווירה כללית של חייב איניש לבסומי הסיטה את החודש הצעיר מדרך הישר. אפילו ניסן מהקליקה התחיל לשמור ממנו מרחק בטענה ש"ארבע כוסות אני זורם, אבל מעבר לזה מרגיש לי דיינו".
כשאדר ב' התחיל לטעון שהוא ספק מוקף ולכן צריך לשתות פי שניים, כולם הבינו שיש לו בעיה ורשמו אותו לתוכנית שנים עשר החודשים לגמילה מהתמכרות.
לבסוף, דווקא נפילתו של אחיו הצעיר הייתה הכאפה שאדר א' היה צריך כדי להתאפס על עצמו. הוא הפסיק להסתובב עם חבריו הלועזיים וניסה לשוב לדרך הישר. מיותר לציין שהדרך חזרה למוטב הייתה לא פשוטה, אבל לשמחתו הוא מצא את הפרטנר המושלם שילווה אותו בתהליך. אלול, אלא מה.
לתגובות: jacobi.y@gmail.com
***