71 אחוזים מהישראלים חשים שותפות חזקה יותר עם העם היהודי מאז המלחמה, כך עולה מסקר חדש שערכו עמותת לובי המיליון ומרכז מנומדין למשפט יהודי ודמוקרטי. זה נתון שכל ישראלי ככל הנראה חש על בשרו בחודשים האחרונים, שהאירו ביתר שאת את עומק החיבור בינינו אל מול הרוע. ונבחרי הציבור שלנו? הם, כמו תמיד, נותרו מאחור, חוששים לעסוק בסוגיות רגישות, וזה למרבה האבסורד נעשה "בשם האחדות". בשם האחדות משמרים סטטוס קוו של מדיניות מפלה, בשם האחדות פוגעים באוכלוסיות שנתפסות כנישה, בשם האחדות - רק לא לגעת בגבינה.
לפני לא הרבה זמן, בעולם של אתמול, העולם של לפני שבעה באוקטובר, בער כאן ויכוח על חוק השבות ועל תהליכי גיור מחמירים. היו שדרשו בקולניות לצמצם ככל הניתן את שער הכניסה לעם היהודי. נקודת המבט שפטה את צאצאי היהודים בחשד שהם פועלים ממניעים כלכליים, בחנה את טוהר הכוונות ודרשה שיהפכו ויחמירו את אורחות חייהם למען הוכחת רצינות הכוונות שלהם להשתייך לעם היהודי. ואז הגיעה המלחמה, וכולנו ראינו בשידור חי איזה מחיר נורא אפשר לשלם על היותך יהודי. כולנו ראינו את גלי ההדף האנטישמיים מכל רחבי העולם שהזכירו לנו את שותפות הגורל של יהודי ישראל ויהודי תפוצות וכולנו גם חווים את השותפות במאבק על הבית. איך ניתן להמשיך לדרוש ולהחמיר כך מול שכנינו, שותפינו, מול אחינו לנשק, ישראלים לכל דבר ועניין?
השבוע שוב נדונה סוגיית הגיור בכנסת. מתברר שענייני תקציב דחו את סיום תהליכי הגיור של יותר ממאה איש כבר יותר משנה. מאה איש ששינו את חייהם מקצה לקצה, לעיתים נפרדו ממשפחותיהם ועברו מקום מגורים וקהילות, עברו מסכת שלמה, אך נתקעו מול הבירוקרטיה. זהו דיון שני, ומסתמן שבעבורם יימצא פתרון נקודתי - אך מה עם המתגיירים הבאים?
היום ברור שמי שבוחר להצטרף לעם היהודי מודע להשלכות לא פשוטות של בחירה זו. האם עדיין יש מקום להטיל ספק בכנות המניעים שלו? הגיע הזמן לשינוי הקונספציות גם בתחום הזה. נתוני הסקר החדש מראים שהציבור כבר שם - 70 אחוזים ממנו רואים בישראלים מ'זרע ישראל' (בנים או נכדים ליהודים) חלק מהעם היהודי, ו־67 אחוזים סבורים כי יש להקל על הליך גיורם. רוב הציבור הישראלי־יהודי מבין שהמציאות הישראלית היא מורכבת, חצי מיליון ישראלים נחשבים כאן חסרי דת אך רואים עצמם יהודים לכל דבר ועניין. נוכח האירועים האחרונים צריך להקל עליהם ולפתוח למעוניינים בכך את שערי הגיור.
ממדי האסון והמלחמה יצרו ודאות והעצמה של הזהות המשותפת של הקולקטיב הישראלי, ודווקא מתוך אותו מקום מועצם קיימת הבנה ציבורית שאפשר להרחיב את מעגל השייכות ולהקל על מי שמעוניין להשתייך באופן מלא. הציבור הישראלי מוכן לכך, ההנהגה שלו כנראה עדיין לא. מדי פעם זורקים נבחרי הציבור את חוב האחדות לחלל האוויר במתק שפתיים, אך כדאי לזכור שאחדות זה לא רק לדבר בנועם ובנימוס, לא רק לקדם דברים ברורים שאין עליהם מחלוקת. אחדות זה לאפשר לכל מי שנאבק איתנו על הבית להרגיש שווה בין שווים.
הכותב הוא מנהל תחום דת ומדינה בעמותת לובי המיליון, שמקדמת צורכי ישראלים דוברי רוסית מול מקבלי ההחלטות
***