עוד ועוד סיפורים של אנשי כיתות הכוננות מאירועי שבעה באוקטובר מתפרסמים בחודשים האחרונים, ולא בכדי.
אחרי הכול, במשך שעות ארוכות הגנו אותם תושבים בגופם על היישובים שלהם, בזמן שכוחות צה"ל לא היו בשטח. לא מעט מאותם לוחמים אף שילמו בחייהם במהלך אותם קרבות גבורה יוצאי דופן.
כיום, לאחר אירועי השבת השחורה, הציבור הישראלי בכללותו, וגם רבים במערכת הביטחון, מבינים את החשיבות הקריטית של כיתות הכוננות והרבש"צים ביישובים השונים, אך לפני המלחמה המצב היה שונה בתכלית. למעשה, מערכת הביטחון עשתה ככל יכולתה כדי להרעיב ולחנוק את כיתות הכוננות, עד כדי כך שהן כמעט יצאו מכלל שימוש.
בזמן אמת הזהירו אנשי כיתות הכוננות והרבש"צים מפני הסכנות הטמונות במהלכים שקידמו ראשי מערכת הביטחון באותם ימים. האזהרות הללו נפלו על אוזניים ערלות, ומערכת הביטחון ראתה בהן תגובות מוגזמות. לעיתים היא אף ראתה בכיתות הכוננות סכנה מוחשית יותר מאשר האיומים מעזה. החלק המטריד הוא, כך עולה משיחות שערכנו, שכלל לא בטוח שמשהו השתנה בקרב ראשי מערכת הביטחון בעניין אותה תפיסה שהובילה את כיתות הכוננות אל סף חוסר התפקוד.
כמעט בכל סיפורי הגבורה של אנשי כיתות הכוננות מהשבת השחורה ישנו מוטיב חוזר: בשלב מסוים, לרוב די בתחילת הקרבות, עברו חברי הכיתות להשתמש באקדחיהם האישיים. הסיבה לכך היא אותה הוראה שניתנה בחודש אוגוסט 2020, לצמצם את הנשקים הארוכים שנמצאים ברשותם של חברי כיתות הכוננות ושסופקו על ידי מערכת הביטחון. הסיבה לכך, כפי שמציין המכתב שהועבר לרבש"צים, היא גל גנבות הנשקים שהתרחש בשנים ההן.
"לאור אירועי גנבות הנשקים מתוך יישובי החטיבה, ומתוך רצון לצמצם את גנבות הנשקים, הוציא פיקוד דרום מסמך המגדיר את אופן אחזקת הנשקים ביישובי גזרת פיקוד דרום. מטרת מסמך זה הינה להורות על צמצום כמות הנשקים שיוחזקו בבתי חברי מחלקת ההגנה היישובית (כיתות הכוננות. א"מ)", נכתב בפקודה שיצאה תחת חתימתו של מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה באותם ימים, אלוף משנה טל עשור. עשור חזר לפקד על החטיבה לאחר נפילתו של אלוף משנה אסף חממי בקרב על קיבוץ נירים בפרוץ המלחמה. גופתו של חממי, עם גופותיהם של שניים מחייליו שנפלו איתו באותו קרב, עדיין מוחזקת בשבי חמאס.
בהמשך אותה פקודה מוסברים הכללים שעל פיהם יחולקו הנשקים הארוכים בכיתות הכוננות. בכולם הייתה החמרה קשה מאוד בנוהלי החזקת הנשקים. ביישובים צמודי הגדר, 17 בסך הכול שהיו במוקד הטבח, אושרה לכל היותר החזקה של 16 נשקים ארוכים. לשם כך היה צריך להתקין כספת מיוחדת בבתים שמיועדת להחזקת אותם נשקים. התקנת הכספת המדוברת היא פרוצדורה מורכבת למדי, שדרשה לרוב חפירות בקירות הבתים. המספר המדובר, כך מודגש בפקודה, הוא המספר המקסימלי של נשקים בכל יישוב. לא פעם, כך מציינת הפקודה, יהיו ביישוב פחות נשקים. ביישובים מרוחקים יותר ההנחיות מחמירות בהרבה ומטרתן, כפי שהוגדר במפורש באותה פקודה, היא לצמצם את מספר הנשקים שיש בידי כיתות הכוננות.
לא מדובר בהחלטה שהתבשלה במשרדו של עשור, שנכנס לתפקידו שבועות ספורים לפני שיצאה הפקודה. מדובר בהחלטה רוחבית, לכל כיתות הכוננות בארץ. היא התבשלה במשרד הביטחון, שבאותם ימים מי שעמד בראשו היה בני גנץ. למעשה מדובר היה באחת ההחלטות הראשונות שיצאו ממשרד הביטחון תחת הובלתו של גנץ. גנבת הנשקים הייתה מכת מדינה שלא זכתה למענה כלשהו, ומשרד הביטחון נדרש לתת לה מענה. אלא שהוא ירה לכיוון הלא נכון. אחרי הכול, רובם המוחלט של הנשקים נגנב מבסיסי צה"ל. מאותן כיתות כוננות לא נגנבו נשקים.
"במקום להתמודד עם הבעיה, החליטו במערכת הביטחון לקחת את הנשקים מהמקום שהכי קל לגעת בו, וזה כיתות הכוננות", אומר יוני בובליל, רבש"ץ המושב שובה וחבר ארגון הרבש"צים מבית ההסתדרות הלאומית, שמקום מגוריו נמצא חמישה וחצי קילומטרים בלבד מגדר הרצועה. "העובדה שלא גנבו אצלנו נשקים לא ממש הייתה רלוונטית. זה היה מהלך שנועד לסתום את הפה לתלונות שעלו בציבור על המחדל של גנבת הנשקים".
ברגע שיוצאת ההוראה ומתחילים ליישם אותה, כמה נשקים ארוכים נשארים במושב שלך?
"רק אחד, זה שנמצא אצלי. מכיוון שהפרוצדורה להתקנת הכספת שפתאום דרשו הייתה מורכבת ברמה מוגזמת, וכללה דרישה לשבור קירות בבית מאנשים שרק עכשיו נכנסו לבית חדש, כולם ויתרו על זה. למלחמה נכנסנו כשלמעשה אין לנו כמעט כלים להתמודד עם תרחיש שכזה".
מה התירוץ שנתנו לכם במערכת הביטחון כשלקחו לכם את הנשקים? הרי בסוף אתם צריכים לספק ביטחון למושב.
"אמרו לנו שאין שום צורך שנחזיק נשקים, כי יש את המכשול. נציגי המערכת אפילו הגדילו לעשות ואמרו שבגלל המכשול הוסר לחלוטין איום החדירה מרצועת עזה, ולכן למעשה אין באמת סיבה שיהיו אצלנו נשקים ארוכים וזה מיותר. אנחנו שאלנו אם ישפצו לנו את הנשקיות כדי שיהיה אפשר לשים שם את הנשקים ושלא ייקחו לנו אותם, כי הבנו כמה זה מסוכן, ואמרו לנו שלא יהיו יותר נשקיות, כי יש את המכשול".
יש תחמושת, אין איך לירות אותה
הדברים שאומר בובליל, שעל פיהם נציגי מערכת הביטחון אמרו ליישובים כי הוסר איום החדירה לישראל מכיוונה של עזה, מציגים בצורה הכואבת ביותר את ההיקפים של מחדלי הקונספציה שקרסה עם פרוץ המלחמה. הקמת המכשול בין גדר הרצועה ליישובי העוטף הייתה אחת המסקנות שהתקבלו לאחר מלחמת צוק איתן. ההחלטה התקבלה בשנת 2016, לאחר שמערכת הביטחון הגיעה למסקנה שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם איום המנהרות מעזה היא בעזרת מכשול חכם שיבלום את המנהרות בטרם הן יחדרו לתוך שטח ישראל. ההחלטה הזאת התאימה לגישה שהוביל הרמטכ"ל באותם ימים, גדי איזנקוט, על פיה אפשר להסתמך על יכולות טכנולוגיות למילוי צורכי הביטחון של ישראל, ולא להזדקק להשקעה נרחבת בכוחות פעילים בשטח. הגישה הזאת עמדה גם בבסיסו של תר"ש גדעון, שהקטינה דרמטית את צבא היבשה, וגם עליה חתום גדי איזנקוט כרמטכ"ל וכיוזם. ישראל השקיעה במכשול 3 מיליארדי שקלים. ברגע האמת המכשול קרס, באופן מילולי לחלוטין, כאשר המוני מחבלים פרצו דרכו לתוך שטח ישראל.
ההחלטות הללו הובילו לכך שהיישובים נותרו חסרי הגנה באירועי השבת השחורה. "בשובה היה רק הנשק שלי, ועוד שמונה אקדחים אישיים של חברים במושב. עם זה יצאנו להגן על הבתים שלנו. רק בנס מחבלים לא חדרו לנו למושב. מכיוון שאחי שוטר, קיבלתי תמונת מצב הרבה יותר מהירה מכל השאר. היה איתנו כאן גם קצין משטרה, שהעביר לנו בזמן אמת מידע מהשטח שאפילו לצבא לא היה באותו זמן. באופן כללי, אף אחד בצה"ל לא ענה לנו כדי שנוכל לתקשר איתו ולהבין מה קורה. אנחנו פעלנו רק לפי המידע שהגיע אלינו מחוץ לצה"ל".
איך נערכתם להגן על המושב כשלא היו לכם נשקים?
"בשלב מסוים כן קיבלנו מסר מהצבא להקפיץ כיתת כוננות. שאלתי את אותו גורם שהעביר את ההוראה מה בדיוק אני אמור לעשות עם כיתת הכוננות, כי לקחו לנו את הנשקים. לא הייתה תשובה לאותו גורם. במקום זאת התחלנו לבדוק למי יש אקדחים במושב. הבנו שלשמונה יש אקדחים. נתתי הוראה לאנשים להיכנס לממ"דים. את השמונה לקחתי וציוותי לצמדים שיתחילו להסתובב ביישוב. אני נסעתי לכיוון הגדר, כדי שאם הם ינסו לחדור, אוכל להגיב מהר".
מה עשית עם חברי כיתת הכוננות שאין להם נשקים?
"שמתי אותם בתצפיות, כי הבנתי שיתרון הגובה קריטי מאוד בשלב הזה. עם זה יצאנו להגן. מה שכן השאירו אצלנו זה את התחמושת, אז בתחום הזה לא היה לנו חוסר, אבל היה רק נשק ארוך אחד. בשלב מסוים הבנתי שליישובים ליד אין מחסניות, אז העברתי להם מחסניות. לא היה לי צורך לשמור מחסניות כשאין לי נשקים להשתמש בהם".
התמונה שמצייר בובליל אינה חריגה בנוף. גם בשאר היישובים המצב היה דומה. בנחל עוז לדוגמה, שהרבש"ץ שלו אילן פיורנטינו נפל בקרב על הקיבוץ, היו רק שני נשקים ארוכים. לאורך כל הגזרה התמונה הייתה דומה למדי. "לא היה לנו ציוד כשנכנסנו לאירוע הזה. אם היו לנו נשקים, תמונת המצב הייתה שונה בהרבה. אני לא אומר שהיינו יכולים לעצור את הטבח, אבל יכולנו להגיב אליו טוב יותר", אומר גורם ביטחוני מיישובי העוטף.
איך ציפו שתיתנו מענה להתרחשות שתהיה?
"לא ציפו, ואמרו את זה במפורש. המחשבה הייתה שיש מספיק כוחות של הצבא, והם יספקו את הסחורה. אבל זה לא עבד בפועל. קח למשל את מה שקרה ביישוב פרי גן. החבר'ה שנפלו שם בכלל הגיעו מהיישוב הסמוך, שלומית. זה מנוגד לכל תפיסת הביטחון של כיתות כוננות, שאמורות להגן על היישוב שלהן. אבל ברגע שהרבש"ץ של פרי גן אמר שאין לו כיתת כוננות, והקב"ט אמר שאין לו כוחות צבא לשלוח אליו, כיתת הכוננות של שלומית מיד נסעה לשם. זאת הייתה המציאות בהרבה מקומות".
בסוף הרבה מסיפורי הגבורה של אותו יום שייכים לאנשי כיתות הכוננות. אם לא היה להם ציוד, איך בדיוק הם הצליחו לנהל את הקרבות?
"לא היה להם ציוד שסופק על ידי הצבא. אבל מקומות שהתייחסו לאיום ברצינות גייסו תרומות ואספו ציוד לאורך הדרך באופן פרטי, וככה היו להם אמצעים כדי לנהל את הקרבות. מדובר על אפודים, קסדות ואפילו אימונים. יש כיתות כוננות שהתאמנו באופן פרטי, בלי לקבל על זה ימי מילואים ועל חשבון העבודות של החברים בהן, מתוך הבנה שיש כאן איום מוחשי. מערכת הביטחון לעומת זאת דאגה להתנער מהאחריות בנושא. לא היה עם מי לדבר. קציני ההגמ"ר לא שיתפו פעולה, והיו נחושים מאוד לאסוף את הנשקים".
"מתייחסים אליי כאל עמוד תאורה"
אחת הסיבות שקציני ההגמ"ר לא הבינו את חומרת האיומים טמונה בעובדה שלפני קצת יותר מחמש שנים הם הועברו לפעול תחת פיקוד העורף, ולא תחת האוגדה. זה התרחש בשלהי כהונתו של איזנקוט בתפקיד הרמטכ"ל. "זה אירוע שרואים בעין כמה הוא השפיע", אומר בובליל. "היחס אלינו הידרדר משמעותית מאז. אנחנו נמצאים היום במקום שמסתירים מאיתנו מידע. מעדכנים אותנו על אירועים ביטחוניים בגזרה שלנו רק אחרי שהם מסתיימים, מה שמונע מאיתנו לתת מענה בשעת הצורך. היחיד שהיה מקבל את המידע בזמן אמת זה הרבש"ץ הנקודתי. אבל כל בר־דעת מבין שאירוע כזה יכול מהר מאוד להפוך לגדול יותר, וצריך לעדכן בזמן אמת את כל הגזרה כדי שיהיה אפשר להתכונן. בסוף זה חלק מתפיסה עוד יותר חמורה כלפי כיתות הכוננות והרבש"צים. אליי מתייחסים כאל מרכיב ביטחון. בדיוק כמו עמוד תאורה או מצלמה. ככה אני מוגדר בסעיפי התשלום שהמועצה האזורית מקבלת ממשרד הביטחון".
מה זאת אומרת?
"מערכת הביטחון לא מתייחסת אלינו כאל חלק מהסד"כ הצבאי, אלא לכל היותר כאל מרכיב ביטחון. היא גם לא מעסיקה אותנו ישירות, אלא תופרת קומבינה כבר עשור שבמסגרתה היא מעבירה את הכספים בשלושה מסננים שונים כדי שלא תהיה שום זיקה תעסוקתית בין הרבש"ץ למערכת הביטחון. מתחילת המלחמה הבטיחו שכל היחס הזה ישתנה, אבל בסוף כל ההבטחות מתמסמסות".
מה הבטיחו לכם שלא יוצא אל הפועל?
"קודם כול הבטיחו לנו שיהיה לנו כוח משמעותי של צה"ל בתוך היישוב, אבל לאט לאט צמצמו אותו עד כדי כך שאחרי שנוסיף את חברי כיתת הכוננות יהיו לנו פחות מ־15 איש ששומרים על היישוב. אבל זה לא נעצר כאן. שדרוג למרכיבי הביטחון שלנו, כמו גדר חכמה יותר שיהיה אפשר לזהות בעזרתה חדירות, הוחלט שלא מגיע לנו. אפילו כביש היקפי פנימי, שהוא הדבר הבסיסי במרכיבי ביטחון, אין לנו. אני היום לא יכול להגיד לתושבים שלנו בצורה חד־משמעית שנצליח להגן עליהם באירוע הבא, כי אין לי כלים חוץ ממה שאני מגייס מתרומות באופן עצמאי".
עד כמה המצב של הציוד שמעביר צה"ל ליישובים רע, יעידו הדברים הבאים של בובליל: "הווסט שהשגתי בתרומה פרטית הוא באיכות הרבה יותר טובה ממה שצה"ל סיפק לנו. בכוונות שחילקו לנו אי אפשר לראות כלום כשיש חושך, פשוט בגלל שהן כבר בלויות. הקסדות שקיבלנו - כולן במידה ב', מי שיש לו ראש קצת יותר גדול פשוט לא יכול לחבוש אותן. אני לא סומך היום על אף אחד חוץ מעל עצמי, כי אני רואה מה המערכת נותנת לנו".
בובליל לא לבד. למעשה, שורה ארוכה של כיתות כוננות ברחבי הארץ חשות תחושות דומות. לכן ביום רביעי השבוע 140 כיתות כוננות הכריזו על הקמת "פורום הנני", שנועד לארגן את כל כיתות הכוננות לגוף אחד שיפעל להשיג גם סמכויות וגם אמצעים כדי לבצע את המשימה שלו.
"אחרי שבעה באוקטובר הבנו שאנחנו חייבים לפעול בעצמנו כדי שנוכל לשתף מידע בצורה טובה, להתארגן על רכש בצורה יעילה יותר, ולהתמודד מול המערכת בצורה אפקטיבית יותר", אומר שרון תורג'מן, מפקד כיתת כוננות במושב כפר הרי"ף. "כל הדברים האלה, שנשמעים טבעיים מאוד, פשוט לא היו לנו ברגע שפרצה המלחמה".
מאיזו סיבה?
"הסיבה העיקרית היא שהמערכת ראתה בנו גורם מפריע, ולא גורם שיכול לסייע במתן הביטחון בגזרה. היא התייחסה אלינו כאל איום פוטנציאלי. יש התנגדות סמויה וגלויה של הגורמים השונים במערכת. ביישוב שלי מדובר על מג"ב, ביישובים אחרים זה גופים אחרים. הם אומרים שהם לא רוצים שיקומו להם 'פלנגות' מתחת לאף, ואומרים לנו שאם יש לנו בעיה שנקרא למשטרה. אבל עד שהמשטרה תגיע יכולות לעבור דקות ארוכות, ומה יהיה עד אז? זה משהו שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שיקרה. לכן הקמנו את הפורום הזה".
תגובת דובר צה"ל:
צה"ל נלחם בימים אלו בארגון הטרור הרצחני חמאס ברצועת עזה. צה"ל יערוך תחקיר מפורט ומעמיק בנושא לבירור הפרטים עד תום כשהמצב המבצעי יאפשר זאת, ויפרסם את ממצאיו לציבור.
לאחר אירועי ה-7 באוקטובר החלו צה"ל ומשהב"ט במימוש תכנית מיידית לחיזוק ולשיפור המענה בתחום הגנת היישובים והמרחבים, בכל הארץ ולפי סדר עדיפות.
התכנית עוסקת באיוש כיתות הכוננות והכשירות, וכוללת הצטיידות באלפי נשקים, ציוד לחימה ומערך הגנה מרחבית התומך את כיתות הכוננות. בין היתר, הוחלט להגדיל את מספר תקני חברי כיתות הכוננות ולהרחיב ולחזק את האימונים.
בנוסף, יצאה מערכת הביטחון לרכש מהיר של ציוד בכדי לתת מענה מיטבי ליישובים. במסגרת זו ישובים רבים קיבלו כבר נשקים חדשים לצד אפודים קרמיים, תחמושת, ציוד רפואי וציוד לוגיסטי, וישובים נוספים יקבלו בהמשך בהתאם לתעדוף שהוגדר. חיזוק כיתות הכוננות מצוי בעדיפות גבוהה, לצד מאמצי הלחימה הנוספים.