'אלמנה ויתום לא תענון'. האלמנה והיתום היו, ובמידה מרובה הם עדיין, בני האדם החלשים והפגיעים ביותר בחברה, גם כלכלית וגם חברתית, והתורה מצווה אותנו להיזהר מאוד שלא לפגוע בהם בחיי היומיום.
מי שנפטר או נהרג והשאיר אחריו אלמנה ויתומים – אנו נדרשים לדאוג להם. אם כך המצב, שהתורה רואה ביתמות מצב כל כך מורכב, איך נתייחס ל 'יצירת' יתומים מלכתחילה?
בעשרות השנים האחרונות כידוע חלה מהפכה שלימה בעולם הפיריון. זוגות שהיו נשארים ללא ספק עקרים עד לפני כמה עשרות שנים חובקים היום ילדים, וזה נפלא. בין השאר התקדמו מאוד השיטות להפרייה חוץ גופית, דהיינו שאפשר לנתק לחלוטין בין הקשר הגופני של הזכר והנקבה שהיה חיוני בכל הדורות כדי להגיע להריון, ולשמר את הזרע ואת הביציות ולחבר ביניהם במעבדה עד לתחילת הריון.
אז יוחזר העוברון לרחם של בעלת הביצית או לפעמים גם של אישה אחרת, אם כתרומת ביצית או כפונדקאית. ישנה אפשרות גם לנתק בין זמן מתן הזרע לבין זמן יצירת ההיריון.
הסיבה לכך היא שאת הזרע אפשר להקפיא ולשמר זמן ארוך מאוד כדי להשתמש בו בשעת הצורך. תא הביצית גדולה יותר ורגישה יותר, כך שרק בשנים האחרונות נמצאה שיטת זיגוג שאיננה פוגעת בכישור של הביצית וכך מתאפשר לשמר ביציות לשימוש עתידי, בעיקר מסיבות חברתיות, הקשורות לרווקות מבוגרת.
לפעמים בעל הזרע כבר איננו מן החיים – אדם שדאג לשמר את זרעו עקב מחלה או במהלך טיפולי פריון או מסיבה אחרת, והלך לעולמו . האם ישנה אפשרות להשתמש בזרע הזה על מנת ליצור צאצאים? טכנית, אין בעיה להשתמש בזרע שלו לאחר מותו, ובכך למעשה להוליד יתום. האם כדאי והאם מותר לכתחילה לגרום ללידת יתום? האם היתום הזה נחשב בכלל בנו של המת? פוסקים רבים סוברים שאחרי המיתה אי אפשר ליצור אבהות חדשה, ואדם מת לא יכול להיחשב אב של תינוק שנוצר. לפי שיטה זו, הוולד שייווצר בעזרת הזרע של האדם המת -אין לו אב כלל על פי ההלכה. כך לגבי דיני ייבום וחליצה – מוסכם כי תינוק שייוולד מהזרע של האדם אינו פוטר את אשתו מייבום וחליצה, למרות שאם היתה אשתו ה בהריון, התינוק שייוולד כן פוטר את אמו מחליצה וייבום.
השלב הבא הוא נטילת זרע מהמת כדי לאפשר בעתיד להפרות בזרע הזה ביצית ולגדל מהאדם המת ילדים חדשים. אחרי הפטירה הזרע עדיין נשאר תקין כמה שעות, ואם נוטלים אותו בזמן הוא יכול להפרות ביצית ולגרום ללידה חדשה. נשאלת השאלה- האם מותר ליטול זרע מהמת? הרי המת 'אסור בהנאה'! האם זרע שניטל מאדם מת נחשב שייך לאדם הנפטר?
אצל חיילים קיים היום טופס בגיוס ובו בין השאר הם נדרשים לומר האם הם מעוניינים שייקחו במידת האפשר זרע מגופם לאחר מותם, וכך אכן עושים בפועל לחללים רבים. האם כך ראוי לנהוג? מצד אחד אפשר להבין את רצונם של ההורים להקים זרע לבן שנפל, להנציח אותו בצורה הכי אמתית, ולאפשר המשכיות. אבל יש גם את המדרון החלקלק -משפחה יהודית בנויה מאב ואם וילדים.. קשה מאד להכריע ובוודאי שקשה מאד לעמוד במקומם של משפחות של קדושי עליון שאיבדו את היקר מכל.
רק חשוב לזכור שעם הברכה הקיימת בהתקדמות הטכנולוגיות הרפואיות בענייני פיריון נוצרות גם שאלות הלכתיות ומוסריות מאוד מאתגרות, ואלו רק חלק מהן.