אל תספרו לאף אחד
שלושה מחבלים חוסלו על ידי צה"ל בטול כרם. מעשה חשוב לביעור הרע בעולם. אלא שכאן עולה השאלה המסקרנת, מה פתאום עורכת הרשות הפלשתינית לשלישייה הזו הלוויה צבאית עם משמר כבוד טקסי וכל הוו'אג'ע ראס הזה? יכול להיות שבכלל מדובר באנשים שלה שחוסלו ושוב לא רוצים לספר לנו על זה כי לא נעים להעליב את הראיס, תקוות השוכן בבית הלבן?
פירות הפירוז
ואם כבר בשוכן בבית הלבן עסקינן, אז מסתבר שהוא ואנשיו ממשיכים לפעול במרץ להקמת מדינה פלשתינית וכדי שלא נתלוש את שערות ראשינו בזעזוע הם מרגיעים ואומרים שהיא תהיה מפורזת... עכשיו כולנו צריכים להפיק אנחת רווחה אדירה כי מפורזת זה משהו אחר, משהו הרבה יותר מרגיע ומתון, מדינה ידידותית למשתמש, כזו שעסוקה כל היום בטובת אזרחיה, כזו שבכלל אין לה לא טנקים ולא מטוסים, לא צוללות ולא ספינות טילים, לא מסוקי קרב ולא לווייני ריגול, לא תותחים ולא טילים ארוכי טווח, משהו רגוע וסימפטי, ממש כמו... כמו שהיו החמאס בעזה לפני השבעה באוקטובר, אבל הפעם מעל נתב"ג וגוש דן, קרוב לעפולה ולחיפה, צמוד לירושלים. אבל מה שחשוב זה שנהיה רגועים, הרי אמרנו, מפורזת.
חילצו חולצה
וגם ההזיה הזו התרוצצה השבוע ברשתות החברתיות. לא יאומן, אבל מישהו מחיילינו שבעזה מצא חולצת מדי החמאס, הכוונה לאלה עם הסמל שבו מחבל רעול פנים וחמוש על רקע כיפת מסגד וסביבו כתובות בערבית שמן הסתם לא מאחלות לנו חיים טובים במיוחד. בדיקת תווית היצרן שבעורף החולצה מגלה שמדובר ב...יצרן ישראלי.
לא אציין כאן את שם היצרן. אין לי שום עניין לעשות לו פרסומת, אבל דחילכום, אנשים, אי אפשר להתעטף בטענות ה'לא ידעתי' או 'אני לא קורא ערבית'. כשהישראלי הסביר מקבל הזמנה מעזה עם סמל שמשולב בו מחבל חמוש ברובה הוא לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין לאן האירוע מתקדם ולהבהיר שההזמנה לא תבוצע. מה כל כך מסובך כאן?
מיהו יהודי
באיחור של שלוש שנים ביקרנו במוזיאון 'אנו', שהוקם כזכור במקום בית התפוצות ז"ל. התקוות היו שאם מוזיאון שעוסק בעולמו של העם היהודי הוקם במקום בית התפוצות שהיה מקום מרתק חשוב ומחנך, הרי שאין ספק שהתוצר החדש יחסית יהיה משופר לאין ערוך לנוכח השקעת מאות המיליונים, אלא ש...
במהלכו של הביקור פגשנו קבוצת מבקרים שאלמלא היא הייתי מוותר על איזכור הביקור הזה כאן מכל וכל, אבל עוד רגע נפרט מעט אודות אותה קבוצה.
הרושם המסכם של הביקור היה הציטוט שציטטה מדריכת הסיור עם ראשיתו של הסיור, 'יהודי טוב הוא מי שיודע לארוז מהר', ביטוי לתלאותיו של עמנו בגולה הדוויה, רדופים ונרדפים מפוגרום לאינקוויזיציה, מרודן כזה לצר אחר, ממגרש אחד לשונא שני.
והיהודי האומלל בורח ונמלט מכל צל עובר והטרגדיות רודפות אותו בלי הרף. הוא מצליח לארוז מהר ולהגיע כל עוד רוחו בו לחוף מבטחים, שם הוא מנסה לקבע את חייו וחיי קהילתו. האם האומללות הזו כוללת גם תקווה כלשהי, הבטחה כלשהי, חזון כלשהו להגיע לארץ מכורתו, זו שהובטחה לו ממרום? לא ניתן היה להתרשם כך. המוזיאון מכר ושיווק לנו שהיהודי הוא העם ההוא שידע לצחוק על מצבו, יצר הומור יהודי ובדיחות קרש, יהודה הוא זה שהקים את אולפני הוליווד, ובהתאם את היהודי מייצגות במוזיאון בין השאר הולוגרמות של סטנדאפיסטים שמספרים בדיחות שחציין עדתיות וחציין מתובלות בגסויות קלות ומטופשות.
השאלה מיהו יהודי מקבלת באולמות המוזיאון תשובה מנותקת מכל מסורת. הכול כאן חדש, וירטואלי ועדכני, וכזה הוא גם היהודי. פסיקות הלכה שייכות לגלות, וגם הן נתונות בסימן שאלה גדול. כאן העיקרון הוא שמי שמרגיש יהודי ליהודי ייחשב, גם אם הוא בכלל גוי שנשוי ליהודייה או להיפך. הוא החליט שהוא ישראלי ויהודי ודי לנו בכך. התבוללות? עזבו שטויות, התבגרנו. היום יהודי הוא משהו אחר, יהודי זה תיקון עולם, לא משהו שבאמת ניתן וצריך להגדיר. לא משהו מחייב. יהדות זה משהו מגניב כזה שמנפיק סטנדאפיסטים בינלאומיים מצחיקים, מפיקי קולנוע מצליחים שיצרו את אי טי ועוד כמה כוכבים אלמותיים. סבבה ואחלה להיות יהודי.
מקומות של כבוד ניתנים במוזיאון לחבורת 'ארץ נהדרת', כאילו החבורה הזו, שאינה אלא מניפסט שמאלני קיצוני שמאבד רלוונטיות אחרי שעתיים, היא ביטוי עמוק לעולמו הנשגב של העם היהודי. דמויותיהם של ר(א)ובן ואסתי, שכל מהותם היא לעג ובוז לכל מה שיהודי, זוכות לבובות מיוחדות משלהם.
הלו? מה קורה כאן? זה העם היהודי בן 3300 שנה? אז נכון, יש סרטון שמספר על מסעותיו של העם מאז ימי אברהם אבינו והלאה (עם רמיזה שאולי מסעותיו של העם היהודי ימשכו אל החלל החיצון), אבל ארץ נהדרת? זה המודל היהודי? אתם לא רציניים, נכון? אגב, אל תחפשו שם את דוד המלך, את מלחמות החשמונאים, את בר כוכבא, את השואה וחיי היהודים בה, את מאבקי המחתרות לתקומת ישראל תחת השלטון העותומאני או המנדטורי. העיקר שיש את ראובן, אסתי, שאולי ולובה-בלובה.
אבל כפי שציינתי כאן, הייתי מתעלם וממשיך הלאה את שגרת יומי, אלמלא פגשתי שם בין המבקרים הרבים גם קבוצה אחת, קבוצה של בני נוער ערבים שהסתובבו בין המוצגים, קיבלו סקירה ותדריך ושוחחו בינם לבין עצמם. תהיתי מה בדיוק אנחנו כעם יהודי מוכרים להם כאן, שיהודים זה עם שלא מפסיק לברוח ולחטוף, שהיהודי נמדד במידת יכולת האריזה שלו, שהקשר שלו לארץ הזו מתנקז בחבורת ארץ נהדרת, שהיהודים רגילים לנדוד ואפשר לקוות שהם ימשיכו לנדוד עוד הלאה, שאין באמת קשר בין היהודי לארץ הזו יותר מאשר כל פורטוגל או ונצואלה שבה ביקר במסעותיו.
כמה תקווה מקבל נער ערבי שגדל על פיקציית העם הפלשתיני כאשר הוא מבקר במוזיאון שבו העם היהודי אומר לו בעצמו שכל מהותו הוא בריחה ונדודים. עם של חולות עפים ברוח בעוד הוא עץ הזית העתיק נטוע איתן במקומו...
על סף יאוש
ומחוץ למוזיאון ישב על אבן גדולה קאטו הזקן, ראשו שעון על מקל מסעות ישן ובעיניו חצי ייאוש. "אמרתי לכם. אתם פשוט מכורים לדבר הזה שאוכל בכם כל חלקה טובה. עכשיו זה גם במוזיאון. נו, כבר, מתי תפנימו שזה לא מצחיק. זה מתחיל להיות מסוכן. תעבירו ערוץ".
להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com