בבקר חג, ככה סתם, פתחו החמאס בהתקפה על ישראל. לא פעם ראשונה. והם לא היחידים. כך עשו גם החיזבאללה. גם הם לאורך שנים. הפעם נוסף עוד גורם הזוי, מתימן הרחוקה.
למעשה, אנו חיים בישראל בסרט הזה כבר מאז קמה המדינה. ובעצם, עוד הרבה לפני הקמתה. ומשום מה התוקפים- (הם התחילו ) - מעולם לא נענשו על ידי העולם. משמע, מערכת בינלאומית מוסכמת שתוכל להטיל עונשים על הפושעים.
והמילה החסרה במיוחד היא "פיצויים"
במלחמות עולם בהיסטוריה, המדינות המנצחות- בעיקר היו אלו הצודקות יותר- קיבלו פיצויים מהמפסידות ואף עונשים. (ולא נעסוק כאן בהעמדה אישית לדין של פושעי מלחמה). הפיצויים, כשמם, מפצים את המותקפים על הנזקים בחיי אדם וברכוש. ומסייעים במרפא משמעותי. ואף מהווים גורם מרתיע לעתיד העולם. פיצויים על חיים שנלקחו ללא משפט. ועל נכות ופציעות. וגם על רכוש שהושמד. על כלכלה שנפגעה, איכות חיים שנגזלה ועוד כהנה וכהנה.
מרכיב נוסף הוא אובדן אדמה. וגם לזה יש סימוכין בהיסטוריה. התוקף מאבד חלק מהאדמות שהוא מחזיק בהם, לטובת המותקף. עונש מאוד משמעותי. שטח כזה יכול להקנות למותקף הגנה טובה יותר ולהקשות על הרעים לתקוף מאזור נוח פחות. באירופה, עברו חבלים שלמים למדינות אחרות. גם ארה"ב סיפחה אזורים. רוסיה לקחה מיפן והרשימה ארוכה בעולם כולו.
חוץ ממדינת ישראל.
מדינת ישראל מצטיירת כמדינה היחידה בעולם, שלא זכתה לפיצויים. גם בראשיתה, כשמדינות העולם הצביעו ברוב מוחלט על הקמתה, ומדינות (!!!) ערב פלשו לתוכה כדי להשמידה, המדינות שקיבלו את ההחלטה אפילו לא נחלצו לעזרתה. המדינה היהודית נעזבה לנפשה, עמדה לבדה במערכות כבדות והכתה את תוקפיה. והנה, למרבית הפלא, איש לא פיצה אותה.
יתירה מזו. במהלך השנים, ולאחר התקפות רבות, ישראל היא ששילמה לתוקפים. במלחמת השחרור היא שנאלצה לסגת מעזה וצפון סיני, הגם שלא הייתה בה ישות מדינית, והמצרים זכו בשלל. התהליך חזר על עצמו במלחמות הבאות. והוא עומד על סדר היום גם עכשיו, אחרי ההתקפה הנפשעת של הכנופיות העזתיות.
השלום עם האויבת המצרית, לאחר התקפתה במלחמת יום הכיפורים, זיכה דווקא את המצרים בשטחים רבים, וגם בהכרה על שליטתם באזורים בסיני ועוד. הירדנים התוקפנים – שהובסו במלחמה- קיבלו כשי אדמות באזור נהריים ובבקעת הירדן. לבנון התוקפנית והמובסת, קיבלה הסכמים טובים, כולל שדה גז במים טריטוריאליים ישראלים, ובתגובה הפרה- ללא עונש- הסכם אחר הסכם. רק סוריה התוקפנית, שילמה באדמה על התקפותיה החוזרות ונשנות וגם זאת לא בהסכמה.
וככה התגבשה מציאות שהתוקף בזירה הייחודית שלנו, מעולם לא פיצה את המדינה הנפגעת. מציאות שהמריצה את התוקפים לנסות שוב ושוב. הכרחי לנקוט בצעדים האלה. וצריך להתחיל הפעם.
לבנון מוגדרת (עדיין ?) כמדינה. ויש לה אחריות על המתרחש בארצה. ולכן יש לחייבה בפיצויים על הפגיעות שפגעה בשכנתה- ישראל. כמו כן היא תאבד מאדמתה שטחים המסכנים את המדינה המותקפת. עזה, איננה מדינה. ואין כתובת לפיצויים. כך גם לגבי אדמתה. משמע, השטחים שם ייהפכו לחלק ממדינת ישראל. כפיצוי.
התושבים הנוכחיים בה יוכלו לבחור לפי הדגם של יהושע בן נון. הרוצה להשלים- ישלים. הרוצה להגר- מדינות ערב (אחיהם )יקלטו אותם. וגם המדינות הצבועות באירופה. הרוצה להילחם- כבר איבד את יכולותיו אלה.
אדמת עזה תהיה הפיצוי על ההתקפות ממנה לאורך השנים. זה כבר קרה בעולם, ואין צודק מזה.
ובהקשר הזה יש לחזור ליסודות. לזכויות ההיסטוריות והחוקיות שלנו על ארץ ישראל. כל בוגר של מערכת החינוך חייב להכיר את ההיסטוריה של עמו וארצו. האמת, היא הכלי הטוב והחזק שבידינו.