ב-3 בדצמבר 1976, שבעה חמושים פרצו לביתו של הזמר בוב מארלי בקינגסטון וירו בבוב, באשתו ריטה, במנהל דון טיילור ובעוזר הלהקה לואיס גריפית.
ריטה נפגעה בראש, בוב נפגע בחזה וביד, אבל בדרך נס כולם שרדו. מה שאף מפתיע יותר הוא שיומיים לאחר מכן מארלי יעלה בחיוך על הבמה בעיר הולדתו, ויספק את אחת ההופעות הטובות בחייו. "האנשים שמנסים להרוס את העולם לא לוקחים יום חופש, אז איך אני יכול?" אמר מארלי בזמנו, והמשיך משם ללונדון כדי לכתוב את האלבום הבא שבו יוכל להפיץ מסר של אהבה ואחדות - 'אקסודוס'.
'אקסודוס', שכלל את הלהיטים ‘One Love' ,‘Three Little Birds’ ועוד רבים וטובים, נחשב לא רק לאחד האלבומים הטובים של מארלי, אלא לאלבום הטוב ביותר של המאה ה-20 כפי שהכריז מגזין טיים יותר מ-20 שנה מאוחר יותר בשנת 1999.
שמו של הלהיט 'One Love' מאותו אלבום גם נבחר להיות שמו של הסרט החדש שיעלה בסופ"ש וחוזר לאותן שנים סוערות. "בחרנו לעסוק בשנים 1976-1978, זמן של תהפוכות וסכנה בחייו של מארלי בסמן שהקליט את האלבום אקסודוס, אחד האלבומים הכי טובים שאי פעם נוצרו," מספרים מפיקי הסרט, עליהם נמנים גם שניים מבניו - זיגי וסדלה - והאמנית ואלמנתו האייקונית של מארלי, ריטה.
המשפחה עבדה לצד המפיקים לכל אורך הדרך, והתוצאה היא דיוקן של מוזיקאי אדיר אשר דגל באחדות ואף ספג איומים על חייו כתוצאה מכך. סרט על בעל, אב ומורד. אדם המתמודד עם קשיים ואתגרים כמו כולם אך במקביל הוא כוח לשינוי שסיפק תקווה למעריצים ברחבי העולם עד יומו האחרון.
"היינו שם מההתחלה, הרבה זמן, לאורך שנים, רצינו ליצור את הסרט וזה נפל בדרך מספר פעמים," מספר זיגי מארלי אשר היה על הסט לכל אורך הצילומים במטרה לספק את התיאור הכי מדויק של אביו. "הפעם זה היה הזמן הנכון", אומר זיגי וממשיך: "האותנטיות של האלמנט הג'מייקני זו זווית שטרם נראתה בהוליווד".
"הסרט מביא ייצוג אמיתי של ג'מייקה, של בוב והיצירה של המוזיקה שלו. ניגשנו לפרויקט מזווית יצירתית לא רגשית. רגשותיי הם מעבר לסרט, כאן המטרה הייתה להראות את האמת - מה שמסביר כיצד מפיקי הסרט גייסו 250 ג'מייקנים שחלקם ממיטב האומנים העכשוויים בג'מייקה, כולם מביאים את נקודת המבט הייחודית שלהם על התרבות בשילוב יצירתי." מסכם מארלי.
במאי הסרט ריינלדו מרקוס גרין מוסיף "זה בוב מארלי שלא הרבה אנשים מכירים. אנחנו מביאים לצופים משהו שהם טרם ראו, משהו שלא יכלו לחפש בגוגל המבוסס על שיחות אמיתיות ופנימיות. הדיוק והאותנטיות הם לא רק קריטיים וחלק מהדנ"א של הסרט, הוא נוצר לאחר קבלת 'ברכת הדרך' מבני משפחתו של מארלי עצמם".