הכתבה הפעם מיועדת לחובבי הנוסטלגיה - ובייחוד למי שהיו ילדים בשנות ה-60.
במדורי החדשות, בין שמחת החטופים שחולצו לבין שמות החיילים שנפלו היום בעזה, צדה את עיני הידיעה על הצלם נלי שפר שהלך לעולמו והוא בן 71 שנים בלבד.
נלי שפר, מראשוני צלמי האוכל בארץ היה צלם מחונן וצילומיו עיטרו 70 ספרי בישול וביניהם את ספריהם של כוהני האוכל הכי נחשבים: נירה רוסו, ישראל אהרוני ושרי אנסקי. הוא אף צילם ברחבי העולם ותמונותיו התפרסמו ב"נשיונל גאוגרפיק" וב"מסע עולמי" ואף הוציא ספרים משלו. כשהיה בן 45 חלה בטרשת נפוצה אבל גם אז לא וויתר והמשיך לצלם עד שנאלץ לפרוש לפני 10 שנים, ואמש, כאמור הלך לעולמו. ידידיו הספידו אותו וסיפרו על איש מקצוע אהוב ומוכשר וחייכן.
בראיון הפרישה שלו לפני 10 שנים אמר נלי שפר לעיתון "ידיעות אחרונות", "כשאני אוכל וטעים לי, אני מעביר הלאה את ההנאה והתשוקה. אני מוצא אותן באור שנופל על המנה ונלכד במצלמה. 'בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ ויאמר אלוהים יהי אור'. האור הוא חזות הכול. אני רואה אותו מלטף ומדגיש עסיסיות, טריות, שורשים, טעם. לפעמים אני לא מבין איך אנשים שיושבים מול מנה לא רואים כמה היא מוארת".
אבל אני רוצה לספר לכם על נלי שפר הילד, שהיה אחיינו של הסופר בן דור הפלמ"ח- ישראל וִיסלר ושימש השראה לדמותו של נלי בספר הנפלא שכתב פוצ'ו "איה הג'ינגי'ת"- יומנה של נערה מתבגרת- ספר מלא הומור ובמרכזו דמותו של אחיה הקטן- ילד שובב וחובב תעלולים ושמו נלי.
מסתבר שבחיים האמיתיים, אביגיל אמו של נלי, הייתה אחותו של פוצ'ו, ובאתר של "בית אריאלה" מצאתי שהספר נולד כשפוצ'ו הציץ ליומן הסודי של אחותו הגדולה והלא ג'ינג'ית אביגיל (אמא של איה), לקח ממנו רעיונות והוסיף לו כיד ההומור והדמיון הטובה עליו. ובהמשך הוסיף אירועים מחיי אחייניו וגם שלל דודים משונים ודודות נחושות, שבחלקם בהחלט היו ונבראו במשפחת וִיסלר המורחבת לדורותיה...." ועוד מעמוד הפייסבוק של בית אריאלה:"נלי האח הקטן והמציץ (נלי שפר) הפך את התחביב שטפלו עליו, למקצוע, וכיום הוא צלם ומטפל בצילום ומתמחה בצילום קולינרי.הוא מדווח בשמחה, שהספרים לא צילקו את ילדותו ושאף אחד לא התייחס אליו בתור נלי מהסיפורים."
אבל ההפתעה האמיתית על נלי שפר נודעה לי כשכתבתי תנחומים לבתו של פוצ'ו, הלא היא ידידתי הוותיקה עדנה וִיסלר. עדנה הודתה לי ושלחה לי את השיר הבא:
אולי תרדו שם
מילים: ישראל ויסלר (פוצ'ו)
לחן: דובי זלצר
העולם הוא כדור ענקים
העשוי מדרגות ושלבים.
האדם יהפוך עולמות,
הוא רוצה רק... (הופ) למעלה להיות.
אולי תרדו שם,
טר...ר...בום
אולי תרדו אלינו קצת,
טר...ר...בום
כי פה הרחק מן השחקים
אולי נמוך, אך...לא נופלים.
טר...ר...בום.
העולם הוא עשוי חלקים
של גבעות, עמקים והרים,
אך האיש לא להר הוא שואף,
הוא חותר על... (הופ) ענן לרחף.
אולי תרדו שם...
בעולם בני אדם רבבות
הרוצים רק רוצים לעלות
לא כדאי להיות כמו רבים
אם אפשר... (הופ) להיות אלוהים...
אולי תרדו שם...
תוך כמה דקות הבנתי למה שלחה לי עדנה את השיר המתוק הזה. מסתבר שאת הילד גיל, גיבור הסרט "אולי תרדו שם" (1964) שנכתב לפי ספרו של פוצ'ו "אולי תרדו שם", סרט שכה אהבנו בילדותנו, מגלם בסרט- לא אחר מאשר נלי שפר!
עוד נספר לכם שגיבור הסרט, הילד גיל מבקש לגדל גור כלבים אבל אביו אוסר עליו ולכן הוא מביא לגג הבית זקן תימהוני שישן בתוך תיק של קונטרבס על שפת הים.
סיפוריו של זומבה הזקן וכמה חביות וגרוטאות הופכים את הגג לספינה שזומבה הוא הקפטן שלה. בסוף מסתבר שהכל היה חלום. וכך היו חייו של נלי שפר- משחקן בסרט לגיבור של ספר לצלם אומנותי של אוכל. יהי זכרו ברוך.
