"חור שחור נוצר כתוצאה ממוות של כוכב". זה המוטו לספרו החדש והיפה של גילי כהן חורים שחורים. והחור השחור שלו הוא סגן אייל-אלי אלמליח ז"ל לו הוא מקדיש את הספר.
"הבטתי בשמיים שהיו נקיים מכוכבים ובירח שהיה רזה ומצומק, כאילו גם הוא לא רוצה להיות פה אבל נשאר כדי שתשאר לנו קצת תקווה". התקווה הזו הוא מוטו משמעותי מאד בספרו של גילי. והמוטו הזה הולך עימו לאורך כל התקופה. הוא מסתכל על העתיד ולכן הספר הזה הוא כה אקטואלי לתקופת המלחמה בה אנו מצויים.
ארז מעוז הוא לא אדם שהעבר מעסיק אותו. כשלא טוב לו, הוא זז הלאה, מזיכרונות הילדות, מהמבצעים הטראומתיים בצבא (סרן במיל. גיל- עד כהן, המחבר שירת ביחידה מיוחדת ביו"ש ונראה שמשם הוא מביא דברים).
הוא חי את הרגע ובתור הבעלים של אחד הברים הנחשבים בתל אביב, בר מלקולם, הוא גם יודע איך לעשות זאת. אבל לפעמים יש לו חורים שחורים ששואבים אותו אל מצולות הכאב. מה הוא עושה או יעשה איתם?
התשובה? לחיים יש תכניות משלהם. ולפתע כל המודחק צף מעלה ודורש מארז להתעמת אתו, לברר אותו, לעשות אתו שלום.
קריאה מדוקדקת בספר תראה וזה לא ספולייר, שהוא לא ייתן להם לבלבל אותו. הספר כתוב בשפה ישירה, עכשווית וקצבית, ופורט את העלילה המפתיעה והמרגשת לתמונות קצרות ומשמעותיות המובילות אותנו אל ההבנה ואל הצורך לקבל את עצמך ואת האחרים.
239 עמודים קלילים ומהנים בהוצאת גרפיט הוצאה לאור.