הרב אליאב תורג'מן, רב גדס"ר 551 וחבר הנהלת איגוד רבני קהילות, שוחח עם מנכ"ל הארגונים חותם ותורת לחימה, הרב אביעד גדות, במסגרת סדרת פודקאסטים לחיזוק רוח הלחימה שמוציא הארגון בימים אלו.
הרב תורג'מן התייחס לשמה של המלחמה - מלחמת חרבות ברזל ואמר כי שמה צריך להיות "מלחמת משיב הרוח".
"בשמחת תורה קפצתי בדרך אל הגדוד שלי וראיתי באחת מנקודות הכינוס הרבה אנשים שמגיעים עם הלם על הפנים. מיד בצאת החג צילמתי סרטון שבו רקדנו יחד כל הגדוד כדי להרים את הרוח. למחרת בבוקר יצאנו למטווחים וראיתי את שיירות הרכבים של לוחמי המילואים שבאו מכל הארץ, ישר צילמתי את הטור האין סופי כדי להראות שעם ישראל מתגייס בכוחות אדירים. אחרי שהעליתי את הסרטון דובר צהל שיתף אותו לכולם. אנשים שרבתי איתם בטוויטר לפני המלחמה, באים ומחבקים אותי, זו הרוח מאחורי הביטוי עם ישראל חי. אנשים רצו לתוך האש ומסרו את נפשם בלי שאלות, הדור שכולם זלזלו בו התגלה כדור של אריות. היינו בעזה 56 יום בתנאים קשים אבל הרוח הייתה מרוממת", סיפר.
הרב תורג'מן סיפר על המורכבות בתפקיד הרב הצבאי בגדוד המכיל חיילים מכל בשכבות בעם ישראל: "האפשרות להגיע למצב שרב של גדוד יהיה חלק בלתי נפרד ממנו היא עבודה של שנים. זה לא פשוט במיוחד כשיש לך בגדוד לוחמים מכל עם ישראל ובעלי דעות פוליטיות שונות משלי. לי לקח הרבה שנים ללמוד איך לדבר אליהם בצורה נכונה. המפתח להכל הוא להיות חלק מהחיילים, המצב היום שרוב הרבנים הצבאיים הם לוחמים בעצמם ולא מגיעים מבחוץ תורם לקשר המיוחד עם הלוחמים. בשנה שעברתי טסתי עם הגדוד לחמישה ימי אימון בקפריסין למרות שלא רציתי להיות שם, בסוף אתה אחד מהם. בסוף הלוחמים רואים בך חבר לנשק ולא רק הרב. כדי להצליח להיות גורם מחזק השתדלתי בימים הראשונים של המלחמה ללמוד תורה בכל זמן פנוי כדי לשאוב כוחות. השתדלתי להסביר לאנשים איזו מצווה גדולה אנחנו עושים כאן, להבין שהם מצילים את עם ישראל".
הוא תיאר את ההתעוררות והרצון של הלוחמים שאינם שומרים תורה ומצוות להתקרב ולהתחבר למסורת ולזהות היהודית וכיצד ניתן להעצים אותה באזרחות: "באחד הימים עלתה שאלה שרצו להביא את כל הגדוד לקידוש בשבת ביחד אבל הגדוד היה מפוזר בכמה מקומות. התייעצתי עם רבנים חשובים והם התירו לי לאפשר את האירוע בגלל חיזוק רוח הלוחמים ובאמת היה אירוע עוצמתי מאוד. מצד שני, לאחר האירוע היו כמה חיילים שהחליטו לחזור ברגל למקום בו שהו כדי לא לנסוע בשבת ושמחתי שהם הרגישו צורך לשמור על הרגשת השבת. יום אחד בא אליי חייל ואמר שהוא מתחיל לשמור שבת ולעשות קידוש בגלל שהוא הרגיש את החיבור. הצביון של השבת במהלך הלחימה לא נפגע ולפעמים היה אפילו חזק יותר משבת באזרחות. יש התעוררות זהותית אדירה בקרב חלק ענק מהעם. סוכני השינוי שיובילו את זה אלה תלמידי החכמים בכל מקום ומקום שהם נוגעים באנשים בחיי היומיום".