אם רעב שונאך האכילהו לחם

המלכוד שיש במלחמה הזו, הוא שמצד אחד במערב יש תמיכה מסויימת בזכות שלנו להגן על עצמנו מצד שני הוא דורש שנדאג לתושבים הבלתי מעורבים.

בזה הוא מכשיל את המלחמה שהרי הדלק נותן חשמל למנהרות, המזון נחטף על ידי מחבלי חמאס, וזמני ההפוגה משמשים אותם להתארגנות. הכשלון של המערב שהוא דורש סיוע הומניטרי ללא הדדיות, כאילו אנו מחויבים לאנשים שלהם אין שום חובות.

לכן ישראל צריכה לדרוש שהיא בעצמה תיתן את הסיוע ההומניטרי היא תחלק את האוכל ואת הדלק. וזה ינתן רק למי שנטשו את המלחמה ואינם מהווים שום איום. את החיילים הישראלים ילוו אנשי האו"מ [סוג של מגן אנושי ראוי] והם יחלקו הסיוע רק במקומות מוגדרים אליהם הגיע כל מי שעזב לגמרי את הניסיון להלחם בישראל. גם שם אם ייווצר איום יופסק הסיוע.

ההיגיון פשוט, בתמורה לאפשרות שלהם לחיות ולהתקיים, הם צריכים לקבל על עצמם שהם עזבו לגמרי את הרצון לאיים עלינו ולסכן את הקיום שלנו.

מי שילך בדרך כזו מגיע לו סיוע, מי שלא לא מגיע לו. כך הסיוע במקום לשמש לדלק לגלגלי המלחמה של מפלצת החבלה, הוא ישמש למוטיבציה להיכנע ולעזוב את הטרור והמלחמה.

הוא שאמר הפסוק "אם רעב שונאך האכילהו לחם" האכילהו דווקא אתה ולא פקידי האו"ם, "כי גחלים אתה חותה על ראשו" ומכריחו להכנע ולהפסיק לאיים. מי ייתן שבמקום המוסר ההזוי והעקום שמנהל כרגע את מתן הסיוע, תחת זה הדברים הפשוטים שאמרנו כאן, הם וכיוצא בהם יהיו הרוח שבה יתנהלו העניינים.

נכתב לפני כחודשיים נראה אקטואלי גם עכשיו

נתפלל שבזכות מסירות הנפש של הלוחמים – הי"ד ביניהם אלקנה אורי ומעוז בוגרי ישיבתנו וגלעד נזכה להארת פנים וישועה גדולה.