הומור אמריקאי
תודו שיש משהו די משעשע בזה שהאיש שלא מוצאת חן בעיניו הבחירה הדמוקרטית של העם בישראל, מוגדר כמנהיג הדמוקרטים בסנאט. לא סתם חובב דמוקרטיה, לא סתם דמוקרט, מנהיג הדמוקרטים!
מתפכחים מההתפכחות
סקר נוסף, הפעם של INSS מצטרף לערימת הסקרים שמוכיחים סלידה של הציבור הישראלי מרעיון שתי המדינות. על פי הסקר הזה רק 35 אחוזים מהציבור בישראל תומך ברעיון המסוכן. מסתבר שהמראות בכפר עזה, בארי וניר עוז הבהירו משהו לחפצי החיים שבתוכנו, ולא משנה אם תומכי שמאל הם או אנשי ימין.
איש הימין הממוצע רואה את הסקרים הללו ומרגיש קצת יותר בטוח. החשש שממנו הוא מתריע כבר שנים, מדינת אויב טרוריסטית בליבה של הארץ, מאבד תומכים בקצב דרמטי. בכאב גדול הוא רואה איך הסרת טבעת של הצורר הנאצו-חמאסי חוסכת עשרות שנים של הסברה כושלת. בשלב הזה חוזר הימני הממוצע להצטנף בשלווה על הכורסא הבטטית הקרובה אליו.
זהו, שכדאי מאוד שנזכור את חולשת התאים האפורים של הישראלים. תהליך השיכחה וההשכחה שבתוך מספר שבועות העביר את העולם המערבי מתמיכה דומעת בישראל להפגנות משולהבות למען החמאס, עשוי במידה לא מבוטלת לעבור גם על רבים מאזרחי ישראל. עכשיו הלב עוד חם ובוער. עדיין צרובות במוחם התמונות הקשות, באזניהם מצטלצלות זעקות הנרצחים ברגעיהם האחרונים, הגעגוע אליהם פועם והתקווה לשובם של החטופים עוד מרעידה מיתרים של רגש מטלטל וחי. כל אלה מחזקים בו את ההבנה שחמאס עזה הוא זעיר אנפין לעומת איומיה של מדינה פלשתינית של ממש ביהודה ושומרון.
אך השיכחה (וההשכחה) עוד יבואו. ההתפכחות מההתפכחות עוד יישמעו בחוצותינו. אנחנו עוד זוכרים כיצד אבירי השמאל ומנהיגיו הכריזו במלחמת המפרץ 'שהערבים יחפשו אותי' אחרי שראו את הריקודים על הגגות בנוסח 'יא סאדאם יא חביב אודרוב אודרוב תל אביב', וזוכרים גם איך כל זה עבר להם. התפכחות רגעית חלפה ובמקומה חזר למרכז הבמה רעיון המדינה הפלשתינית כאילו לא ראינו כלום וכאילו לא שמענו כלום. כך בהחלט צפוי שיקרה גם כעת. אחוזי התמיכה במדינה פלשתינית ישובו לטפס ממעמקי 30-35 האחוזים אל אותה תקווה מיושנת וחסרת בסיס שהפעם זה יהיה אחרת.
התרחיש הזה צפוי לקרות מסיבה פשוטה למדי. נוטשי רעיון המדינה הפלשתינית מתבוננים אנה ואנה ולא מוצאים חלופה רצינית על השולחן. הימין ומנהיגו היושב בלשכת ראש הממשלה מכריזים שוב ושוב שלא תהיה מדינה פלשתינית, הגיוני ונחמד, אבל הם לא אומרים מה כן יהיה, אפילו לא בעוד עשרים או חמישים שנה, אז מה תרצו ממתפכחי השמאל? שייזנחו את תפיסתם ויחליפו אותה בבלון חם וחסר משמעות מעשית? שיישארו ללא חזון מדיני? שיסמכו על הדובי לא-לא הימני? זה לא יקרה, ולכן כל עוד לא תוצג אלטרנטיבה רצינית, פומבית וגלויה מימין, ישובו יוני השלום אל הקן החמים והבטוח של התקווה הוורודה שלהם. היא אמנם מנותקת המציאות, אבל לפחות מוכרת.
משום כך זו העת בה על כל דוגלי החלופה המדינית של הימין, קרי החלת הריבונות הישראלית על הארץ כולה, להתכנס ולדון בגלוי וללא מורא ברעיון שעליו הם מדברים עד כה בקול ענות חלושה.
יתכנסו נא נציגי המפלגות והתנועות הרלוונטיות יחד עם בכירי צבא ומדינאי עבר, כלכלנים ומזרחנים שיד ורגל אין להם בחזון שתי המדינות, מבנימין נתניהו (אם הוא אכן חושב כך) ועד תנועת הריבונות, מבצלאל סמוטריץ' ועד גדעון סער, מתנועת הביטחוניסטים ועד נפתלי בנט (כן, כן, גם הוא. את המריבות נשאיר לאחר כך), ויואילו נא להציב את תכניותיהם על השולחן, להתנגח ולהתנצח, לשמוע ולהשמיע שאלות ותשובות על האתגרים הכרוכים בהחלת ריבונות ויגבשו מתווה ברור לקידום החלופה המתבקשת להזיית המדינה הפלשתינית.
ללא תכנית שכזו נחזור שוב לאותה נקודת התחלה פוליטית בה היינו לפני שנה ושנתיים.
מפגיני קפלן, קחו רעיון בחינם
השילוב בין אנשי הייטק מתוחכמים עתירי גאג'דים ואג'נדת איכות הסביבה מובילה אותי להצעה מיוחדת פשוטה ויעילה עבור מפגיני קפלן ובלפור.
במקום להשתמש בשלטי קרטון ועליהם סיסמאות זועמות שנותרות לאחר כל הפגנה כשהן מושלכות בצד הדרך בערימה מזהמת, מעתה ישתמשו נא המפגינים בשלטים אלקטרוניים שכידוע בימינו הם דקים להפליא וגם לא ממש כבדים.
מה אנחנו מרוויחים בזה, אתם שואלים? אז ככה, בעיקר חיסכון בזיהום סביבה. מאחר והיעד הוא אותו יעד והמפגינים אותם מפגינים חארם להשליך שלטים לפח רק בגלל שהכיתוב השתנה. אשר על כן שלטים אלקטרוניים יחליפו מייד את שלטי הקרטון וכך יהיה די בלחיצות מקלדת כדי לעבור בנקל מ'צדק חברתי' ל'לעצור את הדיקטטור' ו'מושחתי הצוללות', ומשם ל'הרפורמה לא תעבור', הלאה ל'גיוס חרדים מיד', המשך ל'עכשיו, עכשיו' ו'אתה הראש אתה אשם'.
לפחות נשאיר ארץ נקייה.
לא כולם עוקבים
יש דברים שאפשר להכיל כששומעים אותם מפיהם של רואה חשבון, מוסכניק, פוליטיקאי, רקדן, פקיד שומה או עיתונאי, לדוגמא המחשבה שהרש"פ אינה מעורבת בטרור.
בעלי המקצועות הללו ועוד רבים אחרים עסוקים בדרך כלל בטרדת יומם, ולכן ניתן לקבל בהבנה ניתוק מסוים שלהם מהוויית חייו של השוכן במוקטעה וחבריו. לא תמיד הם בקיאים בתעריף המשכורות של הרש"פ ולא יודעים שככל שמחבל רצח יותר יהודים קופתו וקופת משפחתו תתעשר בסכומים גדולים יותר. לא תמיד הם עוקבים אחר נאומיו של הראיס על מחויבותו למחבלים ובני משפחותיהם. הם גם לא בהכרח שמים לב לכך שטבח השבעה באוקטובר לא רק שלא מגונה שם אלא אף זוכה לשבח והערצה. מאחר והם לא נוהגים לבקר בג'נין וברמאללה הם גם לא יודעים שכיכרות, בתי ספר ומוסדות רבים אחרים מנציחים את שמם של ארכי מחבלים וטובחי יהודים. הם גם לא מבינים בהכרח ערבית ולכן לא צופים בשידורי הטלוויזיה הממלכתית של הרש"פ ולא ערים להסתה המתמשכת שם, ומאחר והם לא בגילאי בתי הספר הם לא יודעים איך נראים ספרי לימוד מסיתים, תכניות לימוד חובבות רצח יהודים וקייטנות טרור בהובלת חבורת אבו מאזן. בוודאי שאין להם כוח לנבור בהיסטוריה הפלשתינית הקצרה כדי להכיר במשמעות דמותו של המופתי הנאצי חאג' אמין אל חוסייני בעיני השכנים מרמאללה.
מאחר וכך ניתן לקבל בסלחנות תקווה של בעלי מקצוע שכאלה שאולי שם, במוקטעה, מסתתרות יונות שלום לבנות כנף, אבל כשראש שב"כ לשעבר אומר את זה, זה כבר מתחיל להיות מדאיג. אנחנו הרי שילמנו לו משכורת בדיוק כדי שיקשיב ויראה וילמד ויבחין ויצפה ויחקור את כל אלה. מה הוא עשה לאורך כל שנותיו בתפקיד?
פחות שיבושים, יותר אחדות
שר החינוך החליט להחליף את טקס הענקת פרס ישראל בטקס הענקת פרסים לתורמים לגבורת ישראל וללכידות החברתית, מטרה נעלה בפני עצמה. מנגד יש המאשימים אותו בפוליטיזציה של הפרס.
תרשו לי להתערב לרגע. לא ממש הבנתי למה צריך לבטל את הענקת פרס ישראל? למה זה סותר את הענקת פרס הגבורה והלכידות? יוענקו גם זה וגם זה. בהענקת פרס ישראל במועדו נבהיר לצוררינו מהחמאס שהם לא משנים את סדר יומה הטקסי של מדינת ישראל. די שיבושי חיים הם גרמו לנו, ואין סיבה להוסיף ביטול טקס ממלכתי שכזה על השיבושים הללו. מנגד יוענק גם פרס הגבורה והלכידות ביום אחר, ואני מציע לשם כך את יום ירושלים. החמאס מגדיר את המלחמה 'מבול אל אקצה' ואנחנו משיבים בפרס גבורה שמוענק דווקא ביום שחרורה של ירושלים. גם סמלי, גם צודק וגם פחות מריבות בינינו.
ותודה לזוכים.
כמה זה עולה לנו
אז עכשיו אנחנו יודעים כמה עולה לנו, לי ולכם, למממן תכנית שהייתה פעם חוויית ילדות מרעננת, מצחיקה, מסקרנת, מלמדת ומחכימה והיום היא ערימת לעג, בוז, שנאה והסתה נגד מגזרים מסוימים, ותמיד אותם מגזרים, משום מה.
300,000 שקלים עולה פרק אחד של זהו זה. תודו שאם היו נותנים לכם רבע מהסכום הזה הייתם מצליחים להפיק מערכונים מצחיקים הרבה יותר, מושקעים הרבה יותר, לא כאלה שבהם חרדי נראה כמו בקריקטורה אנטישמית או בסדרה מצרית לכבוד הרמאדן, עם פאות שנראות כמו שני קפיצים מודבקים למגבעת של חכם חנוכה בן משה הלוי. אתם גם יודעים שאם היו נותנים לכם רבע מהסכום הייתם חושבים גם לגוון ולא לעקוץ שוב ושוב רק את אותם אנשים, ללכלך ולבזות את אותן דעות. הייתם מרעננים את האירוע, נכון? אבל להם, מ'כפת להם? כסף שלהם? כסף שלכם עובר דרך צינורות השפע של תאגיד השידור, אז למה להתאמץ? הכסף ישולשל ויגיע לכיסים הנכונים. בואו נמשיך ונדרוך על הממשלה הפראיירית הזו שממנת את התכנית הרדודה שלנו. למה לא?
איך אמרו הגששים, אנחנו בוכים ולא מפסיקים להשמין.
תג מחיר
שוב זה קרה והטור הזה נפל לידיו של קאטו הזקן. הוא קרא על תעריף 'זהו זה' וחייך חיוך מריר, דחק מרפק למישהו שישב לידו במקרה, 'ראית?' שאל, 'הם מתרגשים משלוש מאות אלף שקל לפרק ב'זהו זה'. טוב שהם לא יודעים כמה עולה פרק של שנאה בארץ נהדרת'. 'כמה באמת?', שאל ההוא שלידו וניסה לשחק אותה כאילו המרפק הגרום של קאטו לא הכאיב לו בצלעות. 'שם זה 900,000 שקלים לפרק. עשרים אלף שקלים לכל שחקן בתעריף של לפני שנה וחצי...', קאטו חייך חיוך מנצח, אבל האיש שלידו לא ידע שעם קאטו לא נהוג להתווכח ולכן פלט 'טוב, אבל זה לא ממש מכספי ציבור. זה מפרסומות. יש רייטינג אז יש כסף'. 'עוד יותר גרוע', מלמל קאטו ועיניו מופתעות מתעוזת המתווכח, 'אם הכסף הזה מגיע אליהם בגלל שאתם רואים את זה, אז באמת מגיע לכם העונש הזה'.
להערות ולהארות שלכם: [email protected]