הרב זקס בספרו "לרפא עולם שבור" פורש בכישרון רב את תפיסת התורה כתרופה וכמדריך אוניברסלי לעולם שמטבעו נקלע למלחמות אינסופיות, אי שוויון חברתי ועולם בו רק החזק שורד.
הדברים מוצגים באספקט חברתי רחב ביחס לעמים שלמים שהיו וירדו מעל בימת ההיסטוריה לצד היחס לכל אדם כאינדיבידואל בעל ערך עצמי ושווי זכויות.
התורה נותנת מענה מקדים ורחב איך לרפא עולם שמטבעו בא להיות חרב ושבור פעם אחר פעם. במובן הזה עם ישראל מביא איתו בשם התורה את רעיון הצדק והשוויון, הכרה בסבלו של החלש והרמה על נס את פלא משמעותה וכוחה של הקהילה והמשפחה כדברים הראשונים במעלה לשימור. זאת, מתוך תפיסה שורשית ועמוקה שהם הם המגן החזק ביותר לשרוד, כאדם פרטי וכעם.
מתוך הכאב של עם שסבל מרורות ושעבוד אין סופי, זרחה תורה שלמה של צדק ושוויון אוניברסלי לעמים כולם. לא סתם עם ישראל הרגיש על בשרו את השעבוד והצרות כעם נרדף ונדכא, זאת מתוך תפיסה עקרונית שזו הדרך היחידה להביא לעולם רעיון שיזרח באורה בהירה ומקפת יותר. דרך השבר והחור השחור הרעיון יעלה באור אמיתי וחזק יותר מכל דרך אחרת.
האם את הרעיון הזה נוכל לקחת ולהלביש גם בתפיסת עולמו הפנימי והסוער של האדם? האם השבר הוא חלק ממה שאמור להצמיח אותנו למרות שבו בזמן הוא מייצר סוג של 'מציאות רבודה', בה יש את האדם מעל פני השטח המתנהל לאיטו במאור פנים, ומקביל בתוך האדם השמח שוכן "עולם שבור" שמתהלך בתוכו ומכה שורשים?
בעולם האמיתי, ישנן מספר דפוסי חשיבה והסתכלויות, גם אם לפעמים שגויות למדי, עדיין הן יכולות להיות נוכחות מאוד בתוככי האדם.
יש את האדם שיתפוס את השבר כדבר שהוא יותר חיצוני אליו מאשר פנימי וכזה שיש לטפל בו, לעבור ולצלוח אותו. המחיר של ההסתכלות הזו היא עצם ההסתכלות עצמה שמייצרת 'שתי רשויות' באדם אחד, דבר שמקשה על ההתמודדות, מסבך את האדם שלא מבין את הסתירות הפנימיות בשורשן ומוליד בעיקר חוסר הבנה בתפיסת האדם השלם אבל גם החסר, והיופי שבעצם הדבר.
הסתכלות נוספת, מעט דומה לראשונה, בה האדם מבין שהשבר והסתירה הם חלק ממנו, אבל הוא לא מקבל אותם באמת בתוכו. הוא מודע להם, אבל לא שלם איתם במכלול האישיות ועדיין ינטה לחשוב על פעולות חיצוניות כנגד אישיותו הטבעית במטרה להיצמד לדפוס הנדרש הנתפס בעיניו. הדבר יוביל להתגוששות בלתי פוסקת, שנובעת גם כאן, שוב, מחוסר ההבנה השלמה.
ויש את האדם השלם. זה שלא נבהל. האדם שמבין שכל מה שבתוכו הוא חלק ממנו, חלק משמעותי מהעבר שלו, מייצר את ההווה שלו וישפיע רבות על עתידו. הוא חלק מתורשה הורית על הדברים הטובים וגם אלו שפחות. הוא חלק מהשריטות של האישיות שלו שנמצאות בשכנות מופלאה עם חוזקות גדולות.
לצד זה, הוא מבין שיש חיים שלמים שהם דרך ארוכה לתקן, ליצור, ולגדול מתוך השבר. עצם ההבנה שאין תרופת קסם להתמודדות הפנימית, תייצר הווה שלם, מכיל וחזק יותר לאין ערוך.
ה' ברא את האדם במובן מסוים שבור. מאידך השבר הזה הוא התקומה הגדולה ביותר שלו. הוא הכח המניע להתעצם ולהתעצב צעד אחר צעד, על פני חיים שלמים. הוא התרופה לעולם שיכל להיות במציאות אחרת רדוד, מונוטוני וללא דופי.
פיצוח ההבנה הזו, היא משמעות הפרפרזה בראשית הדברים 'לרפא אדם שבור'. היא זו שמביאה ליצירת תכלית מורכבת ועמוקה יותר ממה שעינינו רגילות לדמות לעצמנו ולכל אדם.
הכותב הוא איש חינוך ומנהל מוסד חינוכי לשעבר, כותב טורים בבמות שונות, גר בחצור הגלילית