בשבועות האחרונים שטף את הרשתות גל של תלונות מפיהם של משרתי מילואים, רבים מהם בני המגזר הדתי לאומי, המתלוננים על חוסר השוויון בנטל מצד אחיהם החרדים.
אקדים ואומר: אין בשורות הבאות כדי לעסוק באופן ישיר בסוגיה עצמה. כבר נגעתי בה כאן בעבר בהרחבה, ואני סבור שכל פתרון לסוגיה הזו יידרש להסכמה רחבה, לתהליך שיתנהל בקצב משלו ולהבנה של שני הצדדים, איש איש, ללבו של השני. אין דרך אחרת, רק כך נפתרים תהליכים חברתיים ורק כך ניתן לגעת בסוגיות מורכבות בין קהלים.
(וכן, נדמה לי שגם בציבור החרדי יש הבנה שמה שהיה לא יהיה, ושמי שאינו לומד יידרש לשרת, אבל כאמור, זה אינו הנושא בשורות הבאות).
אוסיף גם ואקדים שאין לי שום טענה כלפי זעקת הכאב לכשעצמה. כפי שאין לנו שום טענה כלפי זעקות הכאב של בני משפחות החטופים. כשאדם מרגיש אי צדק, כשאדם נפגע, אך טבעי הוא שיזעק מדם לבו.
אבל בדיוק כמו אצל משפחות החטופים, התנהלות ציבורית לא יכולה להתנהל לאור זעקות כאב. וכמו שכולנו מבינים שממשלת ישראל לא יכולה לפעול לפי מתכון הקסמים של "להחזיר את כולם עכשיו בכל מחיר", גם סוגיית הגיוס לא תיפתר ב"לגייס את כולם עכשיו".
ובעיקר, וזו הנקודה החשובה בעיניי: כפי שבסוגיית החטופים, הייתה תחושה חריפה שנעשה בחלק מהמשפחות שימוש פוליטי (מה שגם הוביל, לפי הפרסומים, להתפטרותו של רונן צור מניהול מטה משפחות החטופים ביממה האחרונה), כך נדמה שגם על הכאב הזה יש מי שרוכב, ולא מטעמים של רצון אמיתי וטהור לשוויון בנטל.
כשארגוני שמאל ומחאה מפרסמים מודעות בעיתונות הדתית וזועקים על שוויון בנטל. הם לא מחפשים לפתור את הבעיה, הם מחפשים להבליט אותה. להציף אותה. להשתמש בה.
אלו אותם ארגונים שאך לפני רגע קט צבעו את הציבור הדתי - שפתאום כל כך אכפת להם מרגשותיו - בצבעים של משיחיות והזיה, בצבעים של הרס העם והאומה, בצבעים של חורבן הדמוקרטיה והצבא.
כמו אז, גם עתה, יש מטרה אחת לנגד עיניהם: הברית של הימין המסורתי עם שתי קבוצות אלקטורליות משמעותיות - החרדים והדתיים לאומיים, היא לצנינים בעיניהם. כל רצונם הוא לתקוע טריז בין המחנות ולפרק את שלטון הימין בישראל.
יהיה מי שיאמר, מה בכך? סוף סוף הם צודקים בעיקר הקמפיין...
כדאי להזהיר כבר עכשיו את אותם תמימים - אל תטעו, דקה אחרי שזממם יעלה בידם, לא תהיה להם שום בעיה לנסות להרכיב ממשלה חדשה עם המפלגות החרדיות תמורת ביטול ומחיקת השוויון בנטל. אם אתם חושבים שאכפת להם באמת ממה שכואב לכם, כנראה לא למדתם כלום בשנה האחרונה.