גז טבעי - החוסן האנרגטי של ישראל

רצף הזעזועים העולמיים, האזוריים והמקומיים שאנו חווים מאז תחילת העשור מעמידים למבחן בזה אחר זה שורה נרחבת של תפיסות, מוסכמות ואידאות.

אירועים שהיו נחלתם של סרטי מדע בדיוני הוליוודיים – כמו התפרצות פנדמיה גלובלית - הפכו למציאות בעבור מיליארדים מאזרחי העולם. מלחמות אירופיות ומגה־משברי אנרגיה עולמיים, שחשבנו שלא יכולים להתרחש עוד, הפכו למציאות ולמקור לסבל בעבור מיליארדי תושבים בחלקים נרחבים על גבי הגלובוס. וכאן אצלנו, מציאות של פוגרום וטבח של חסרי ישע ומגן, שנתפסו כנחלת העבר הרחוק, הכתה בנו מכה קשה ומזעזעת.

אם בעשורים האחרונים המונח "ברבור שחור" נעשה שגור בפי כלכלנים על מנת להסביר אירועים חריגים ומפתיעים שיש להם השלכה דרמטית ובלתי צפויה על הכלכלה והחיים, בשנים האחרונות אנו חווים להקות של "ברבורים שחורים". זעזועים שלא נראו כמותם שנות דור עברו על משק האנרגיה העולמי במהלך שנת 2022. מחירי הגז הטבעי בעולם שברו שיאים היסטוריים שהובילו לעלייה עולמית חדה וחסרת תקדים במחירי החשמל, והביאו לשורה של זעזועים במרבית מדינות העולם. ישראל לעומת זאת, הייתה אחת המדינות היחידות שצלחו את המשבר העולמי כמעט ללא פגע, והיא הפגינה חוסן מרשים אל מול הסערה העולמית. החוסן הוא תוצר ישיר של מהפכת הגז הטבעי הישראלי, מהפכה שהביאה להישגים חסרי תקדים למדינה בתחומי הכלכלה, הרווחה, הסביבה וכן בתחום הגאו־אסטרטגי. תנאי הכרחי העומד בבסיס הישגים אלו הוא שיפור דרמטי ומתמשך בביטחון האנרגטי הישראלי, ביטחון אנרגטי שהושג באמצעות פיתוח תשתיתי חסר תקדים.

ביטחון אנרגטי

מהו ביטחון אנרגטי? אין הגדרה אחת למונח זה. סוכנות האנרגיה הבין־לאומית (IEA) למשל, מגדירה ביטחון אנרגטי - "הבטחת זמינות, ללא הפרעה, של מקורות אנרגיה במחיר נגיש"; באיחוד האירופי מגדירים ביטחון אנרגטי במילים "זמינות פיזית, ללא הפרעה, של מוצרי אנרגיה במחיר סביר"; וקיימות הגדרות נוספות.

כתחום המושפע ממדיניות, המושג ביטחון אנרגטי החל להופיע בתחילת המאה ה־20, בהקשרים צבאיים של אספקת נפט לצבאות, ותחילתה של מחשבה אקדמית בנושא החלה להישמע בשנות ה־60 של המאה הקודמת. אולם רק בשנת 1973, נוכח משבר האנרגיה העולמי שנוצר עקב חרם הנפט הערבי, החל דיון ער בנושא.

כיום ניתן למצוא מגוון הגדרות למונח "ביטחון אנרגטי", הגדרות המושפעות ממאפיינים פוליטיים, ביטחוניים, כלכליים, חברתיים וסביבתיים המאפיינים מדינות ואזורים גאוגרפיים שונים וכן מהמאפיינים הספציפיים הקיימים בכל משק אנרגיה באשר הוא. עם זאת ניתן להבחין בשלושה אלמנטים החוזרים על עצמם בהגדרות השונות: אמינות אנרגטית, חוסן אנרגטי ונגישות אנרגטית (הרכיב הכלכלי הנדרש לביטחון אנרגטי).

היכולת של משק האנרגיה לספק בכל זמן נתון את היקף האנרגיה הדרוש בכמות ובאיכות שעונות על כלל הביקוש של צרכני הקצה (אמינות אנרגטית), לצד יכולת מערכת אספקת האנרגיה לשרוד ולחזור לפעילות לאחר הפרעות קיצון (חוסן אנרגטי), יחד עם היכולת לספק את האנרגיה במחירים נגישים – מאפשרת למשק אנרגיה נתון ליהנות לאורך זמן מרמת ביטחון אנרגטי גבוהה.

ביטחון אנרגטי בישראל

מאז הקמתה ובמשך עשרות רבות של שנים נחשבה ישראל למדינה דלה במקורות אנרגיה. בעקבות המחסור במשאבי אנרגיה עצמיים ונוכח סירובן של מדינות רבות לייצא לישראל נפט גולמי ודלקים עקב החשש מחרם ערבי, נאלצה ישראל לנקוט מאמצים ניכרים על מנת לייבא את הנפט הדרוש לה כמקור אנרגיה כמעט בלעדי לייצור חשמל, תחבורה, ולתעשייה של המשק המתפתח.

ההכרה שלפיה לא ניתן להמשיך ולהסתמך על ייבוא נפט בלבד התחדדה בשנת 1973, מעט לפני מלחמת יום הכיפורים וביתר שאת אחריה, בעקבות החלטתן כאמור של מדינות ערב לצמצם את אספקת הנפט למדינות מערביות שתמכו בישראל. החלטה זו, שיצרה מציאות גאו־פוליטית חדשה, הולידה למעשה שינוי אסטרטגי במשק האנרגיה: הוחלט כי תחנת הכוח, שבאותם ימים עתידה הייתה לקום בחדרה, תעשה שימוש בפחם כמקור אנרגיה עיקרי ולא במזוט כפי שתוכנן עד אז. מהלך זה איפשר אומנם שיפור בביטחון האנרגטי הישראלי, אך למעשה עד שנת 2004 לישראל הייתה תלות מוחלטת בייבוא מוצרי אנרגיה לכלל צרכיה, כולל צורכי הביטחון.

גילויי הגז הראשונים בסוף שנות ה־90 של המאה הקודמת, היו סנונית ראשונה לשינוי מהותי בביטחון האנרגטי הישראלי, אך גם אז קשה היה לדמיין עד כמה דרמטי יהיה השינוי. פיתוח תשתיות ההפקה הסתיים בשנת 2004, ולראשונה החלה ישראל להשתמש במקורות אנרגיה ישראליים לייצור חשמל. היה מדובר בהיקפי גז מוגבלים, שאומנם תרמו לביטחון האנרגטי הישראלי, אבל לא חוללו מהפכה אנרגטית בקנה מידה היסטורי.

המהפך הדרמטי החל לקראת סוף שנת 2009, עם גילוי מאגר "תמר". כשנה אחר כך התגלה מאגר "לוויתן", הגדול פי שניים ממאגר "תמר", ומיד אחריו הניבו הקידוחים בים העמוק הישראלי את גילוים של מאגרים נוספים - כריש, תנין ועוד. בתוך פרק זמן קצר יחסית התגלו במים הכלכליים של ישראל עתודות גז טבעי בהיקף של יותר מ־1,000 BCM. כמות זו הייתה מספיקה ל־200 שנות צריכת גז טבעי של המשק הישראלי באותה תקופה.

עתודות אנרגיה, רבות ככל שיהיו, אומנם מהוות בסיס חשוב להעצמת הביטחון אנרגטי, אך כשלעצמן וללא פיתוח תשתיתי ראוי הן אינן מבטיחות ביטחון אנרגטי. ניקח לדוגמה את ניגריה, מדינה עם מאגרי גז ונפט עצומים, שלמרות העושר האנרגטי האדיר שקיים בה, עשרות מיליוני אנשים בה עדיין משתמשים בעצים על מנת לבשל בבתים. דוגמה נוספת אפשר למצוא בארצות הברית של שנות ה־ 70. אף שהיו אז משאבי גז טבעי רבים, במשך תקופה ארוכה היה קיים מחסור באספקת הגז לצרכנים. מקרים דומים של פערים בין הימצאות משאבי אנרגיה לבין מימוש הפוטנציאל הטמון בהם ניתן למצוא לאורך השנים בארגנטינה, קולומביה ומקומות נוספים. בכל המקרים הנ"ל, הפער בין הצלחה לכישלון טמון בגורם אחד – הפיתוח התשתיתי. תשתיות האנרגיה הן המאפשרות את הפקת האנרגיה, שינועה והשימוש בה. תשתיות אלו הן הגורם המקשר בין הפוטנציאל לבין שגשוג אנרגטי.

אם כן נשאלת השאלה: מה מייחד את סיפור ההצלחה האנרגטי של מדינת ישראל? התשובה לכך היא חד משמעית – מדינת ישראל השכילה להעמיד יסודות מדיניות שאפשרו פיתוח תשתיתי העונה על הכללים הבסיסיים וההכרחיים להשגת ביטחון אנרגטי. גילויי הגז הגדולים אומנם יצרו את הפוטנציאל למהפכה בביטחון האנרגטי הישראלי, אך הפוטנציאל מומש באמצעות מדיניות חכמה שאפשרה פיתוח רחב של תשתיות ההפקה והולכת הגז מהמאגרים שבמים הכלכליים אל מערכת ההולכה של המדינה, ומשם לצרכנים השונים.

הישגי מדיניות האנרגיה הישראלית

בתוך עשור זינקה הפקת הגז הישראלי מ־2 BCM ל־22 BCM. כיום יכולת הפקת הגז השנתית של מדינת ישראל מתקרבת להיקף שנתי של כ־30 BCM. זאת באמצעות פיתוח תשתיתי מקיף של 3 מערכות נפרדות ובלתי תלויות של הפקה והולכה ימית של גז - מאגר תמר (2013), מאגר לוויתן (2019) ומאגר כריש (2022).

פיתוח תשתיתי זה אפשר למדינת ישראל ליהנות מאמינות רבה באספקת האנרגיה, מחוסן אנרגטי חסר תקדים וכן מחיסכון עצום של יותר ממאה מיליארד שקלים בעלויות האנרגיה. זאת באמצעות פיתוח תשתיות בעלות יתירות רבה. במילים אחרות, תשתיות הפקת הגז של מדינת ישראל פותחו לא רק באופן מבוזר, הן נבנו באופן המאפשר בכל רגע נתון הפקה של כמויות אנרגיה מעבר לנדרש בשוק המקומי. חדי העין יבחינו בשלב זה באוקסימורון – מצד אחד פותחו בישראל תשתיות הפקה בעלות יתירות רבה, אך מצד שני נוצר למשק חיסכון אדיר בעלויות אנרגיה. פיתוח תשתיתי בעל הספק הגדול באופן משמעותי מהביקוש המקומי הוא יקר מאוד, על כן נשאלת השאלה – כיצד ייתכן שצרכני הגז הטבעי בישראל נהנים ממחירי גז מהזולים בעולם? התשובה לכך היא ייצוא.

מדינת ישראל התברכה בגילוי היקפי גז הגדולים באופן משמעותי מצורכי הגז המקומיים למשך עשרות שנים. עובדה זו אפשרה פיתוח תשתיתי בעל יתירות משמעותית שמומן למעשה באמצעות ייצוא הגז. פיתוח זה אפשר למדינת ישראל ליהנות מאמינות חסרת תקדים באספקת הגז ומחוסן אנרגטי רב. דוגמה לחוסן אנרגטי זה ניכרה במהלך מלחמת חרבות ברזל, כאשר במשך חודש הופסקה הפקת הגז ממאגר "תמר", ספק מהותי של גז למדינת ישראל. למרות הפסקת הפקת הגז ממאגר "תמר", לא הורגש כלל במחסור באנרגיה, מכיוון שמערכות ההפקה האחרות ממאגר "לוויתן" ו"כריש" סיפקו את כלל צורכי הגז של ישראל וגיבו את אספקת הגז החסרה ממאגר "תמר".

העמידה של ישראל בשלושת העקרונות הבסיסיים להשגת ביטחון אנרגטי, אפשרה לישראל להסתמך על מקורות האנרגיה המקומיים – גז טבעי ואנרגיה סולארית בסקטור ייצור החשמל הישראלי. בשנת 2012 כ־17 אחוזים בלבד ממקורות האנרגיה לייצור חשמל בישראל התבססו על מקורות מקומיים, ו־83 האחוזים האחרים התבססו על ייבוא של פחם, סולר ונפט. בשנת 2022 התמונה השתנתה מן הקצה אל הקצה: כ־68 אחוזים מהחשמל בישראל יוצרו באמצעות גז טבעי מהפקה מקומית, 10 אחוזים באמצעות אנרגיה מתחדשת מקומית, ו־22 אחוזים בלבד באמצעות פחם מיובא. עובדה זו אפשרה למדינת ישראל להתנתק כמעט לחלוטין מהשפעות משבר האנרגיה העולמי, כאשר החשיפה במשק החשמל למחירי האנרגיה שזינקו בעולם הייתה קטנה דרך החשיפה לפחם המיובא. למעשה, ללא הפקה מקומית זו של גז טבעי, מחירי החשמל בישראל היו מוכפלים ואף יותר.

במהלך השנים הקרובות, וכחלק מתהליך הגמילה של ישראל מהפחם המזהם והיקר, ייצור החשמל בישראל יתבסס על מקורות כחול־לבן בלבד לייצור חשמל, וחלק ניכר מכושר ייצור החשמל מפחם יישמר לעיתות משבר.

ראוי לציין כי לצד ההישגים הדרמטיים בביטחון האנרגטי הישראלי, הטמעת השימוש בגז כחול־לבן במשק הישראלי הביאה לחיסכון מוערך של 126 מיליארד שקלים בעלויות האנרגיה ועוד 190 מיליארד שקלים בעלויות הנובעות מחיסכון בזיהום אוויר וגזי חממה. זאת לצד הכנסות של עשרות מיליארדי שקלים למדינה ולחיזוק מיצובה הגאו־פוליטי של ישראל כספקית אנרגיה אזורית משמעותית.

עתיד הביטחון האנרגטי בישראל

משקי אנרגיה הם מטבעם דינמיים, בייחוד במדינה שבה שיעורי הצמיחה והילודה גבוהים. תשתיות המבטיחות ביטחון אנרגטי כיום ובעתיד הקרוב, לא יספיקו להבטיח את אותו הביטחון בטווחי הזמן הבינוניים והארוכים. לכן אל לנו לנוח על זרי הדפנה ולעצור אף לרגע את תנופת הפיתוח.

על מנת להבטיח את הביטחון האנרגטי של ישראל למשך העשורים הבאים, נידרש להרחיב את תשתיות ההפקה הקיימות. כמו בעבר, הגורם המקשר בין פיתוח תשתיות מבוזרות בעלות יתירות משמעותית, לבין שמירה על נגישות אנרגטית מקסימלית, המתבטא בעלויות אנרגיה זולות ויציבות, הוא הייצוא. במהלך העשור האחרון גדלו עתודות הגז הישראליות גדילה ניכרת. למעשה עתודות הגז כיום גבוהות בכ־40 אחוז מעתודות הגז הידועות בעת החלטת הממשלה על מכסות הייצוא, שהתקבלה בעשור הקודם.

הרחבת תשתיות הפקת הגז הישראליות באופן המקיים שמירה על עקרונות הביטחון האנרגטי הבסיסיים מחייבת את המשך מתן היתרי הייצוא המתבססים על מכסות הייצוא שנקבעו, באופן שיאפשר את הרחבת תשתיות הפקת הגז הישראליות. היתרים אלו, לצד הגברת פיתוח תשתיתי מבוזר של אנרגיות מתחדשות, יאפשרו למדינת ישראל ליהנות מביטחון אנרגטי מרבי בעשורים הבאים. בעניין זה חשוב לציין כי הפוטנציאל לגילויי גז נוספים במים הכלכליים של ישראל הוא עצום. למעשה, הפוטנציאל לגילויי גז נוספים כפול מהיקפי הגז שהתגלו עד עכשיו. ולראייה, ענקיות אנרגיה בין־לאומיות כמו BP הבריטית, ENI האיטלקית וחברות בין־לאומיות נוספות בחרו להשתתף בהצלחה האנרגטית הישראלית וזכו במכרזים לחיפוש גז טבעי בישראל.

קבועי הזמן בעולם האנרגיה הם ארוכים מאוד, במקרים מסוימים יכול לקחת עשור שלם מהחלטת המדיניות ועד הביצוע בפועל. היום מדינת ישראל קוצרת את פירות ההחלטות המדיניות שנקבעו לפני כעשור. הבטחת הביטחון האנרגטי בעשורים הבא תלויה בהחלטות שיתקבלו היום.

הכותב הוא מנכ“ל איגוד הגז הטבעי ויו“ר ועדת האסטרטגיה של איגוד הגז הבינלאומי (IGU)