נדמה שאין אחת שמגדירה את עצמה דתיה לאומית שלא מכירה את ה-"גולה" בפתח תקווה, וכל אחד שמכבד את עצמו ביקר במקום לפחות פעם אחת.
והאמת, לא רק במגזר, אלא גם בשאר. בקרב תעשיית התרבות הגולה היא שם דבר, ואין כבר צורך להסביר איפה המקום נמצא ומי המופיעים בו. המוסד התרבותי הייחודי הזה, שנפתח כבר לפני למעלה מ- 12 שנים, חולל מהפכה בשדה התרבות היהודית בישראל.
אמנים רבים שהיום כבר ממלאים אולמות ואיצטדיונים החלו את דרכם שם, זמרות שלפני כן לא היה להן מקום להופיע בפני קהל נפרד או מעורב, מופעים שעלו על הבמה הקטנה בפעם הראשונה והמשיכו שם גם לאחר שהמקום היה צר מלהכיל, זוגות שהכירו לפני הופעה וכאלו שהציעו נישואין על הבמה, וקהל רב שהגיע שוב ושוב ובנה ביחד איתנו את הגולה.
כשהיו שואלים אותי את השאלה הקבועה: "למי שייכת הגולה", התשובה הקבועה הייתה: "לך". כי זו האמת. הגולה היא לא רק כיסאות, במה וסאונדמן, אלא מרחב תוסס שכל אחד מרגיש בו בבית. זו הייתה גם הסיבה שלא הייתה מארחת או כיסאות שמורים, ולפעמים היה צפוף, ותור קצת ארוך לבר, ופאשלות חינניות, כי ככה זה בבית, לא הכל מושלם אבל הכי נוח.
זו גם הסיבה לבמה הנמוכה, בשביל שהאמנים לא מופיעים מול הקהל, אלא איתו ביחד בגובה העיניים- וזה הקסם של המקום. הגולה נבנתה ביזע, דמעות, בירה והרבה חוסר שינה שלי ושל הצוות, בתהליך איטי שהיו בו הרבה תסכולים ואכזבות אבל יותר מכך הצלחות ושמחות. וכל השינוי המבורך הזה לא היה יכול להתחולל בלי התמיכה, הדחיפה, הסיוע שהיו מאחורי הקלעים של עיריית פ"ת והנציגות הפוליטית הדתית לאומית שבה שהחליפה שמות לאורך השנים ממפד"ל עד לבית היהודי, שעמדה לצד ומאחורי הגולה לאורך כל השנים, והגיע הזמן להוציא אותם מהארון ולשים אותם בפרונט.
הסב הסנדק מוטי זפט, שכיהן כסגן ראש העיר, יזם את הרעיון, דאג לתקציב ושלף אותי מהצבא ונתן לצעיר כמוני את המפתחות והגיבוי לנהל ולהקים את הפרוייקט הזה מאפס, אחריו איציק דעי- ששימש בתפקיד עד כה- שעם כל שלל עיסוקיו דאג כמו אבא מסור לכל צרכי הגולה ולהסרת מכשולים- והיו רבים כאלה. הגיבוי והדאגה התמידית של האנשים הללו, שהבינו את הצורך המשמעותי במקום כזה, חתומים על ההצלחה שלו- וייאמר לזכותם שבניגוד לכל חוש פוליטי אבל עם הרבה היגיון בריא הם לא ייחצנו והבליטו את עצמם, לא דרשו לעלות על הבמה או להכניס תכנים פוליטיים, אלא לתת חופש פעולה מירבי, וכן- גם לחפות על טעויות וללמוד מהם. הגיע הזמן לעשות להם אאוטינג כי מגיע להם הוקרה ותודה, ולהסביר שכל זה לא מובן מאליו.
כי מאחורי כל הופעה ואירוע בגולה, הושקעו שעות של הכנה, מלחמה על כל שקל בתקציב, והרבה חשיבה מחוץ לקופסה. צריך להיות עם הרבה אומץ בשביל להאמין בפרוייקט בראשיתו, כזה שמתיימר כל הזמן למצוא את הדבר הבא ולהמציא את עצמו מחדש. במהלך השנים, ניסו בכל מיני ערים- ואפילו בפ"ת לקהל החילוני- להקים גולות, מתחרות או משלימות. בכולן זה נכשל, והסיבה היחידה לכך היא שלא היו שם נציגי ציבור מחוייבים מספיק כמו האבא של הגולה בפ"ת, וגם איזה דובוב אחד.
הגולה פתוחה לכולם. על הבמה עלו בפעם הראשונה נשים דתיות ששרו לקהל מעורב, ונשים חילוניות ששרו לקהל נפרד, מופע סטנדאפ משותף של ערבי ישראלי ומתנחל, אמנים מכל קצוות המפה הישראלית והפוליטית, נובי גוד ישראלי לצד סיגד ומימונה, חגיגות עצמאות וימי זיכרון, ומגוון פסטיבלים שנתנו ביטוי יהודי להומור, קולנוע, אמנות ועוד. אפילו בקורונה, בזמן שכל אירועי התרבות נסגרו, הגולה המשיכה לפעול ולהתאים את עצמה למציאות המשתנה עם שידורי תרבות למגוון גופים ממשלתיים וחברתיים, מהלך שזכה להכרה והוקרה במשרד התרבות והחינוך.
כל חברי המועצה ונציגי הציבור מכל השכונות וסיעות הבית מגיעים למקום, כולל ראש העיר הנוכחי רמי גרינברג שייאמר לזכותו שהיה פוקד את אירועי הגולה עוד כיו"ר אופוזיציה צעיר ורענן, ועד היום מגיע כמעט לכל אירוע. עובר בקהל, יושב עם האנשים באופן הכי בלתי אמצעי שיש והכי בגובה העיניים. בשנים האחרונות פתחו ברחבי העיר מגוון אולמות תרבות עם הרבה יותר מקומות והרבה יותר נוחים. כבודם במקומם מונח, אבל האווירה והחיבור ובעיקר קהל היעד שונים לחלוטין.
דווקא פתיחתם דייקה עוד יותר את מקומה של הגולה בתוך מארג התרבות המקומי, וחיזקה את ייעודה גם במרחב הארצי כבית התרבות היחיד מסוגו עם זיקה דתית לאומית. זו הבמה היחידה בארץ שמדברת את השפה הייחודית הזו, שמצליחה להעביר אותה לקהל מגוון ורחב, ומהווה גשר בין כל חלקיו השסועים של המגזר בפרט והחברה הישראלית בכלל. לא בכדי היא ממוקמת בבירת הסרוגים פתח תקווה, ומהווה אבן שואבת לכל תושבי העיר והאיזור.
ובתוך כל ההצלחה, הגיעה המלחמה. לו"ז המופעים שהיה סגור קדימה כמעט לחצי שנה, הוקפא. התנופה נעצרה לטובת התגייסות ללחימה- הוקם חמ"ל אזרחי, וגם מוסד חינוכי שהשתמש במקום. ולמרות שכל אולמות התרבות האחרים בעיר נפתחו זה מכבר ומתקיימים בהם פעילויות לרוב, הגולה נשארה סגורה למרות בקשות חוזרות ונשנות של האמנים, הקהל והצוות לפתוח אותה.
היא מוכנה לחזור לפעילות בתוך יומיים, אבל זה לא רק לפתוח את הדלתות ולהדליק את ההגברה, יש פה רוח שחייבת לחזור למקום, קהל צמא שרוצה להרגיש שוב בבית, ואמנים שמתקשרים אליי השכם וערב בתחינות לקבוע להם תאריך להופעה. בשביל שכל זה יימשך, חייבים לתת את הכוח לנציגות הדתית לאומית בעיר במיתוג הנוכחי שלה כ- "יחדיו" או בקיצור, באותיות "טב". עד כה הם היו מאחורי הקלעים, עוזרים ולא מבקשים קרדיט אבל נותנים את הכל.
הפעם אני נותן להם קרדיט ומבקש ממכם לתת להם את הקול, בשביל שיהיה להם את היכולת הציבורית להמשיך את המפעל החשוב הזה, שעומד בפני שינוי פניו, ובגלל שהגולה שייכת לכולנו, זה גם עניין שלנו. הגולה הייתה, עודנה ובעז"ה גם תהיה בית חם לתרבות יהודית על שלל גווניה, וההמשך של הבית הזה תלוי רק בנו.