מחוזקים לעולם

האקדמית חמדת שוכנת קרוב לרצועת עזה, ובאופן טבעי המקום נמצא בלב העניינים בכל תקופה של אירועי טרור ולחימה. כך היה עד עתה בכל סבבי הלחימה החוזרים ונשנים, והחל ממתקפת הטרור של חמאס נגד ישראל, שבה נרצחו יותר מ־1,400 אנשים ונפצעו מאות רבות, ההשפעה על האקדמית חמדת הייתה מורגשת כמעט בכל המישורים, ובראשם מעגל הנפגעים מקרב המכללה. "יש לנו כמה מעגלים של נפגעים, בראש ובראשונה עשרה סטודנטים שלנו נרצחו", מספר בכאב פרופ' חיים שקד, נשיא האקדמית חמדת, מכללה לחינוך בשדות נגב, ויושב ראש פורום נשיאות ונשיאי המכללות לחינוך (רמ"א). "מדובר בעשרה סטודנטים, אזרחים זרים, שנרצחו בקיבוץ עלומים. הם גרים בנפרד מהיישוב עצמו, יותר באזורים החקלאיים, ולמרבה הצער היה הרבה יותר קל לתקוף אותם. הם היו שותפים בתוכנית מיוחדת בחקלאות שבה שותפים מאות סטודנטים ממדינות כמו נפאל, קמבודיה ווייטנאם, אשר לומדים לימודי חקלאות במכללה ומשלבים עבודה חקלאית ביישובי האזור". כמו כן חלק מהסטודנטים הזרים נפצעו ואפילו נחטפו. "היו סטודנטים שנפצעו ואושפזו בבתי החולים, ולצערנו יש גם אחד שעדיין חטוף".

גם כיום, ארבעה חודשים לאחר פרוץ המלחמה, העיסוק סביב הנופלים והפצועים לא תם. "אנחנו תומכים במשפחות החללים בכל דרך אפשרית. כמו כן שלושה סטודנטים נפאלים שנפצעו עדיין נמצאים בשיקום בהדסה, בסורוקה ובאיכילוב, ומכיוון שהם ללא גב משפחתי בארץ, אנחנו מטפלים ותומכים בהם בשיקום הארוך. נוסף על כך אנחנו נוקטים מאמצים גדולים ככל שניתן למען הסטודנט החטוף, ופועלים להזכיר אותו היכן רק שאפשר".

הבית נהרס והמרצה גויס למילואים

אחד מהסיפורים מעוררי ההשראה הוא של המרצה ד"ר נהוראי אליקים. "הבית של ד"ר נהוראי אליקים חטף פגיעה ישירה מטיל, ושעה אחר כך הוא יצא למילואים והשאיר את אשתו וארבעת ילדיו, כולל תינוק קטנטן. הבית שלו, שנמצא כעשר דקות מהאקדמית חמדת, היה הרוס, ורק שכשהוא יצא לאפטר של כמה שעות הוא הספיק לבקר בביתו, שכעת מיועד להריסה". לאחר חזרתו של נהוראי מ־75 ימי מילואים, חיכתה לו באקדמית חמדת הפתעה קטנה. "כשהוא חזר עשינו לו קבלת פנים מיוחדת עם שלט גדול, כל העובדים התכנסו כדי לפרגן לו ולהביע את הערכתנו". לאחר חודש גויס נהוראי שוב, וכעת הוא משרת בגבול עזה.

פרופ' שקד מדגיש כי אירועי שבעה באוקטובר היו אתגר עצום בעבורם, אך חשוב לתת דגש גם לאתגרים שבאו לאחריו. "במלחמה הזאת יש הרבה יותר מאתגר אחד. אירועי שבעה באוקטובר היו אתגר עצום, אבל גם מה שקורה אחר כך, משמונה באוקטובר ואילך, הוא אתגר. שבעה באוקטובר היה יום מטלטל עם מחיר נורא והפתעה גדולה. יום שדורש מכולנו כוחות וחוסן, אבל כל ההתמודדות עם המשך המלחמה עוררה עוד קשיים וחזיתות שצריך לתת עליהם את הדעת", מדגיש שקד. לדבריו, אחת החזיתות העיקריות היא המפונים מצפון ומדרום. "אחת החזיתות העיקריות היא מאות אלפי המפונים, שגם אם יש מהם כאילו ללא טראומה מיום שבעה באוקטובר, אזי עצם הפינוי הוא קושי גדול. האקדמית חמדת הדרום יושבת באזור שבו יש הרבה מפונים, למעשה מהמכללה ודרומה כל היישובים פונו", הוא מציין.

"גם ברשות שלנו, בשדות נגב, וגם ברשויות הסמוכות הבינו שמעבר לעיבוד טראומת שבעה באוקטובר, שבו אנשים נרצחו ונבזזו, בתים נשרפו, וכמובן אנשים ישבו בממ"דים ושמעו את המחבלים - אתגר הפינוי הוא אתגר בפני עצמו המקרין על הרבה מאוד היבטים, כמו חינוך הילדים, תעסוקה וזוגיות".

שקד לא מפריח נתונים באוויר. כ־150 סטודנטים באקדמית חמדת עדיין מפונים, מאה מתוכם הם תושבי העיר שדרות. "חמישים הסטודנטים הנוספים שלנו הם מכל היישובים האחרים בעוטף עזה, לרבות כפר מימון, סעד, עלומים, סופה, בארי ומפלסים. זוהי גם הסיבה העיקרית שבגינה טרם חזרנו ללמוד פיזית בקמפוס", מדגיש שקד ומפרט: "מבחינה ביטחונית החיים יחסית חזרו למסלולם באזור שלנו. ניתן לראות כיצד בעיר נתיבות הסמוכה הכול פתוח, ואנשים מסתובבים חופשי בחוץ. אלא שכ־150 הסטודנטים והמרצים שלנו שמפונים מביתם, נמצאים ביותר מחמישים מקומות אירוח שונים, מאילת ועד שפת הכנרת. זוהי מציאות מורכבת. למעשה, אנחנו מלמדים באופן מלא בזום, והסגל המנהלי מגיע למכללה אף שחלקו מפונה".

מוסדות החינוך של שדרות חוזרים במרץ, מדוע שלא תחזרו?

"כרגע חלק מתושבי שדרות והעוטף התחילו לחזור בטפטופים, כי קשה להיות מחוץ לבית, אבל בעיקר מי שחוזר הם האנשים שגרים בטווח של 4 עד 7 קילומטר מעזה. כידוע חילקו את האזורים לשניים: מרחק של 0 עד 4 קילומטר מהרצועה, ו־4 עד 7. בפועל בהרבה מקומות לאט לאט מתחילים לחזור. מי שרוצה לחזור, יש לו מסגרת חיים תקינה, ובפרט החל ממרץ, שאז יחזרו מוסדות החינוך בשדרות לתפקד. אבל המדינה עדיין ממשיכה במימון המלונות עד חודש יולי, אף שמוסדות החינוך ייפתחו, כך שלמעשה אנחנו שואפים ללימודים פרונטליים, אבל מסתכלים בפועל מתי אנשים חוזרים, ובהתאם לכך נחליט", הוא אומר.

לא רק החזרה ללימוד פרונטלי היא אתגר. גם ההכנה לשנת לימודים וירטואלית הייתה אתגר עצום בעבור האקדמית חמדת. "ההכנה לשנת הלימודים התקיימה בשני מישורים – למידה ומענה פרטני. באופן כללי, עברנו ללמידה מקוונת, שהיום כולם די מיומנים בה. במיוחד מאז הקורונה כולם מכירים את הזום ושאר הפלטפורמות הדיגיטליות. למרצים יש המון ידע על תהליכים טכנו־פדגוגיים הקשורים לתהליך הלמידה מרחוק בצורה אטרקטיבית ומשמעותית. בתמונה הכוללת הסטודנטים עברו די חלק את נושא הלמידה, אך אצלנו לצד הלמידה חשוב גם הקשר האישי, כי למידה היא מפגש, וללמוד מרחוק זה משהו חסר, אבל אנחנו יודעים ומשתדלים לעשות זאת בצורה אטרקטיבית".

הקומה השנייה הייתה בעבור סטודנטים עם מקרים ייחודים – כאלה שאיבדו קרובי משפחה במלחמה, נשות מגויסים ומעגלים נוספים. "קשה מאוד לתת פתרונות למילואימניקים. המציאות הוכיחה שצריך לתפור חבילה לכל מילואימניק בפני עצמו. בהשכלה הגבוהה היו מחשבות על פתרונות כמו השלמה בחופשת סמסטר בקיץ בקבוצות, אך מהר מאוד הבינו שכל אחד צריך את הפתרון האישי שלו. יותר מכך, למדנו מהשטח שברגע שהמילואימניקים חוזרים אחרי שלושה או ארבעה חודשי מלחמה, שבהם חוו נתק מהמשפחה וחוויות לא קלות, הם עוברים תהליכי הסתגלות מורכבים מאוד, ולוקח להם זמן להתרגל למציאות השונה. הסטודנטים לא נוחתים תוך יום או יומיים, אלא מדובר בתהליך של שבועות שלמים עד שהם חוזרים לתפקוד. לא צפינו זאת מראש, אם כי הבנו שנצטרך אורך רוח עד שהסטודנטים והסטודנטיות יחזרו לעצמם".

מדברים את שפת החוסן

פרופ' שקד מרחיב על היחס הרגיש והאכפתי שהמכללה מעניקה גם לנשות המילואימניקים. "מבחינתנו נשות המגויסים הן כמו מגויסים", קובע פרופ' שקד. "הן בעצמן מגויסות ומשלמות את מחיר המלחמה. הן כמו המגויסים, אנו רואים את המילואים כמטלה משפחתית שמחייבת התייחסות למשפחה כולה. לכן אך פשוט מבחינתנו היה להתאים להן התאמות רחבות מאוד בעבודה המעשית בגנים ובבית הספר. כמו כן, אנו הולכים לקראתן בחובת נוכחות ומקילים בדרישות ובמועדי הבחינות. כמובן היו מקרים חריגים, למשל סטודנטית שבעלה נפצע קשה ועדיין בשיקום ארוך. כל מקרה ומקרה קיבל מענה אישי".

איך החוסן שחינכתם אליו משפיע בתקופה כזו?

"ראשית, אנחנו מגיעים לכל האירועים האלו עם המון ידע על חוסן וכלים מעשיים. סטודנטים מספרים לנו כיצד הם רואים פתאום שכל השיח על חוסן שהתקיים לאורך השנים ברגע האמת העניק להם כוחות נפש. העובדה שבימי שגרה עסקנו כל כך הרבה בפדגוגיה של החוסן מביאה לידי כך שסטודנטים אומרים לנו שזה השפיע עליהם בתקופה הקשה הזאת. וזה משמח מאוד". פרופ' שקד מרחיב על משנת פדגוגיה של חוסן. "חלק מתהליך החוסן הוא השבירה. החוסן לא בא ואומר שאם קורה לך אירוע קשה כאילו כלום לא קרה, אלא שקודם כול אתה מתפרק, כואב. זה נורמלי, צפוי וידוע מראש. החוסן מאפשר לך לחזור לעמוד על הרגליים ואולי אפילו לצאת מחוזק. הוא יותר תהליכי, ומאפשר גם אחרי האירוע והתקופה המטלטלת לחוות התפרקות אבל לצאת ממנה בתהליך של צמיחה. שוב, הקושי לעבד את הסיטואציה המורכבת של המלחמה הוא נורמלי". ההצלחה שחדרה לליבם של הסטודנטים, כך מתברר, חדרה גם לליבם של התורמים. "העובדה שאנחנו מדברים את שפת החוסן הביאה אותנו להקמת מרכז חוסן לסטודנטים, שיעסוק בנושאים המורכבים הללו, עם תקציב מקרן רוטשילד של כחצי מיליון שקלים, אשר נועד לתמוך בסטודנטים ובסטודנטיות".

לצד ההתמודדות של הסטודנטים, גם המרצים עצמם חוו התמודדות לא פשוטה. "למרצים יש חזית כפולה, מצד אחד באחריותם על החוסן של הסטודנטים, הם דואגים לשלומם ולחיזוקם באופן קבוע, אך בד בבד ישנו הציר האישי בחיים שלהם, שם הם חווים המון התמודדויות - רבים מבניהם לוחמים בעזה וחלקם גם מפונים מבתיהם. כל מרצה או חבר סגל שיש לו ילדים מגויסים קיבל מאיתנו שובר זוגי לכוס קפה וקינוח. נוסף על כך ערכנו ביקורים אצל כל המרצים המפונים, אשר מפוזרים מים המלח ועד מגדל, ואף הבאנו שי לכל אחד. אנו משתדלים לראות אותם ולתמוך בצרכים שלהם".

ההצלחה יוצאת הדופן של המכללה בנושא החוסן הביאה עימה גם הצלחות שחוצות את ספסלי האקדמית חמדת. "ההצלחה של מרכז חוסן החלה לפעול גם כלפי חוץ. הפכנו למקור ידע בעבור מגוון גופים כמו בנות שירות לאומי מעמותת בת עמי ומנהלי תלמודי תורה חרדים. התגובות שלהם הן יוצאות מן הכלל. הם מרגישים שזהו תהליך חשוב מאוד. חלחלה התובנה כי בעיתות מלחמה החיזוק וההתחברות למקורות החוסן הם מה שכולנו זקוקים לו". האקדמית חמדת החלה עכשיו בהרשמה לשנת הלימודים הבאה תחת הכותרת "דווקא עכשיו בוחרים בעוטף". המכללה מביאה לעוטף צעירות וצעירים, שמחזקים את מערכת החינוך האזורית ובמקרים רבים נשארים לגור באזור לאורך שנים. "הבחירה לבוא וללמוד בשדות נגב היא בחירה לחזק את העוטף, שמתחיל בימים אלה את תהליכי השיקום משבעה באוקטובר וזקוק לכוחות נוספים שיחזקו אותו. וכל העת אנחנו לא שוכחים את הסטודנט ביפין ג'ושי שעדיין חטוף, וכולנו מחכים לשובו עם כל החטופים במהרה".

***