דילמת עזה

"ההסדר היחיד שעל ישראל לחתור אליו הוא כזה ששם את ביטחון תושביה במקום הראשון ואת ביטחונם של כל שאר העמים אחריו. נדמה כי עד כה כל הסדר כזה או אחר שהונח על השולחן כלל גם מנגנונים שיחייבו את מדינת ישראל לוודא את ביטחונם ורווחתם של הפלשתינים. אין בעיה שהם יחיו ברווחה ובביטחון, בשמחה גדולה, אבל שידאגו לעצמם ואנחנו נדאג לעצמנו. קיבלנו הוכחה מוחלטת לתפיסה השגויה שניתן להגיע להסדר בין הצדדים. הפתרון הוא הסדר למען עם ישראל בארצו. אני לא רואה שום אפשרות אחרת, בטח לא היום", כך פוסק נחרצות אלון דוידי, ראש עיריית שדרות, העיר שספגה יותר מכול את תוצאותיה ההרסניות של המדיניות שנקטו ממשלות ישראל בעשורים האחרונים. "מנעד הפעולות להסדר שכזה, ששם את ביטחון ישראל במקום הראשון, הוא רחב וכולל אין־ספור אפשרויות. לא מתפקידי להחליט בשביל הדרג המדיני והביטחוני כיצד לממש הסדר כזה, אבל אם הם ירצו את עצותיי אשמח לתת אותן", הוא מציע.

מלחמת חרבות ברזל מתנהלת כבר יותר מארבעה חודשים, כאשר צה"ל פועל בעומק רצועת עזה במטרה למוטט את שלטון חמאס ולהביא לשחרור החטופים. לא מן הנמנע כי בתוך חודשים ספורים לכל היותר צה"ל יגיע למיצוי המשימות ומדינת ישראל תצטרך להכריע בשאלה הגורלית מה יקרה ברצועת עזה ביום שאחרי המלחמה. ובכלל, מי ישלוט בעזה שאחרי המלחמה – ישראל, הפלשתינים או גורם בין־לאומי? בחרנו להקדים את המאוחר ולעסוק בשאלה שעד כה ממשלת ישראל ממאנת לעסוק בה.

לשיטתו של דוידי, ברור שאסור לתת את עזה בחזרה לשלטון הפלשתינים. "שנים של עיוורון התפוצצו לנו בפנים", הוא מזכיר. "אסור לקבל מציאות שבה נדמה כי הפלשתינים, בכל קונסטלציה שהיא, מסוגלים לשלוט בעזה באופן כזה שלא יסכן את ביטחון תושבי ישראל. יש ליצור תמהיל לשליטה בעזה ולהפריד בין שליטה אזרחית לשליטה ביטחונית. על השליטה האזרחית יש להפקיד כוח בין־לאומי שיוודא כי בעזה מתנהל שלטון אזרחי הדואג לחיי היום־יום ומוודא ניהול תקין של גופי הממשל. לצד זאת יש להעניק לישראל את השליטה הביטחונית על עזה למשך לפחות עשר שנים, עד לפירוז מוחלט של עזה מנשק, מתאי טרור ומחינוך לשנאה וקבלת המדינה היהודית כשכנתם".

האם יש עתיד לכלכלת עזה בלי להסתמך על עבודה בישראל ועל הכסף הקטארי?

"בעבר עוד עסקתי בזה יחד עם חברי אופיר ליבשטיין הי"ד, ראש מועצת שער הנגב, בהקמת אזור תעסוקה משותף לישראלים ופלשתינים במעבר ארז כדי לתת אופק כלכלי לעזתים. אופיר שילם בחייו כשיצא להגן על קיבוצו מפני הטרוריסטים שגרים בשכנות אליו, ועם המוות שלו מת גם, כנראה, הרעיון של אזור התעסוקה, כי אנחנו מבינים שאין לנו פרטנר ליוזמות הללו ובעזה יש רבים מאוד, כולל אזרחים, שרוצים ברעתנו ומעוניינים להשמיד אותנו".

תיעוד של רצועת עזה ממעוף הציפור מגלה כי אזורים נרחבים בה הפכו לעיי חרבות. לא מעט תוהים מי ישקם את ההריסות ביום שאחרי המלחמה. "בוא נשאל מי ישקם את ההריסות בישראל", מזדעק דוידי על עצם השאלה. "עלינו לשנות פאזה ולחדול מהעיסוק ברווחתם של הפלשתינים ובמצב הנדל"ן בעזה. אנחנו כרגע במלחמה צודקת על דברים נוראיים שבוצעו בנו, זוועות שהעולם לא ראה מאז השואה. ההריסות בעזה הן לא חלק מהסיפור, לא חלק ממערך השיקולים, ואם נדרש יש להרוס עוד ועוד עד שאחרון המחבלים יחוסל. כאשר נבטיח את ביטחוננו, ואת מיגורו המוחלט של הטרור בעזה, אסכים לייעץ בנושא שיקום ההריסות בעזה כפי ששיקמנו בכל פעם הריסות כאן בשדרות. אני מאחל לתושבי עזה שיגיעו ליום שבו יוכלו לדון בשיקום ההריסות", הוא אומר.

"שמעתי את אחד מראשי המועצות באזור מקבל בהבנה מציאות שבה כל עוד יש עזתים בעזה אנחנו ניאלץ לספוג מעת לעת ירי טיל כזה או אחר", הוא נאנח. "אסור לנו לקבל מציאות כזאת יותר, ואם זה אכן יקרה אין לנו זכות קיום במדינה. אנחנו עם חופשי וחזק בארצו, והעובדה שנהגנו ברפיסות עד כה אינה מצדיקה רפיסות מכאן והלאה. על דבר אחד אני מסכים עם ראש המועצה ההוא: בתום המלחמה, כשנצא מעזה, אכן סביר שיהיה מי שיבחר לשגר טיל מעזה לישראל. אבל השיגור הזה צריך להיות האחרון בהיסטוריה - לאור תגובתה המהירה והקטלנית של ישראל במקרה כזה. קל מאוד למנוע שיגור טילים לישראל אם ניצור משוואה כואבת כמו הרס שכונה על יושביה בלי התראה מוקדמת", מבטיח דוידי. "לא מעניינת הביקורת הבין־לאומית, הגינוי באו"ם, ההפגנות בדרום אפריקה – מעניין רק דבר אחד – ביטחון ישראל במזרח התיכון המאופיין בכללים פשוטים מאוד. כוח ועוד כוח ואז יותר כוח".

לא מאמין בשיטות מערביות

אליבא דאליהו יוסיאן, מומחה למזרח התיכון, המלחמה צריכה להיגמר בפירוק של חמאס עד כמה שניתן ושליטה על ציר פילדלפי. "לא להעביר לידי המצרים ולא לידי גורמים אחרים", הוא מחדד. "ראינו את אונר"א בעזה, ששיתפו פעולה עם העזתים לרצוח יהודים. אנחנו רואים גם את יוניפי"ל שנכנס לרצועה הצפונית של מדינת ישראל - הם לא עושים כלום, וגרמו להתבססות של חיזבאללה. לכן אי אפשר לסמוך על אף אחד. חייל ישראלי־יהודי חייב לשמור שם".

בנוגע לשאלת היום שאחרי, יוסיאן מבהיר כי הוא לא מאמין בשיטות מערביות. "כל שיטה מערבית היא עבודה בעיניים. אנחנו לא הולכים להיפטר מהם בימים הקרובים או בשנים הקרובות, לכן צריך מקסימום התיישבות יהודית ברצועת עזה. בכל רגע נתון, כמה שניתן. התיישבות יהודית מביאה עומק אסטרטגי והשתלטות על האזור שדוחקת את האויב אחורה שמחזקת את האחיזה בשטח. לאחר מכן צריך מקסימום סיפוח. בלי סיפוח אנחנו בבעיה. לצורך הדוגמה, אם אנחנו מאבדים את שטחי C, הסיפור של כפר עזה מול עזה יכול לקרות בכפר סבא, ברעננה ובהרצליה. אם החלוצים לא יגורו בקו הראשון בחזית, מוחמדים ידפקו בדלת של ישראלים בבית", הוא מתריע.

בנוסף להתיישבות וסיפוח, לשיטתו של יוסיאן צריך להיות ניתוק כלכלי מוחלט מיהודה, שומרון ועזה. "ברגע שלא ייכנס כסף קטארי, ברגע שלא תהיה עבודה אצל הישראלים - בדומה לפיליפיני שמגיע מהקצה השני של העולם לעבוד פה, גם ערביי יהודה ושומרון וערביי עזה צריכים ללכת לקצה השני של העולם ולעבוד שם. ברגע שהם יעבדו שם, זה אומר פחות מנהרות, כי הגברים לא נמצאים פה. זה אומר פחות טרור, זה אומר הגירה. כי הבן־אדם לומד אנגלית בקצה השני של העולם, ולאט לאט רוצה לקחת את המשפחה שלו לשם, לחיים יותר איכותיים עם השפעה מערבית. הפתרון שלי הוא פתרון מזרח־תיכוני. אני לא מאמין בפתרונות מערביים".

בפיליפינים, הכלכלה שלהם אינה בנויה רק על אלו שעובדים מחוץ למדינה.

"ברגע שאתה לא מכניס כסף קטארי, וברגע שאתה לא מכניס עובדים לפה, הם צריכים לפתוח מפעלים: מפעל נעליים, מפעל טקסטיל, למכור לירדן, למכור למצרים. הם צריכים לעשות פרנסה משל עצמם. אין כסף חינם, אין אוכל חינם. בסופו של דבר הם ימצאו אין־סוף מנגנונים להתפרנס".

התיישבות יהודית וניתוק כלכלי יבטיחו שעזה תפסיק להיות איום ביטחוני על מדינת ישראל?

"אין שום הבטחה, אנחנו ממזערים נזקים", הוא מבהיר. "העולם המערבי שחושב שיהיה ביטחון, שחושב שיבוא שלום, שחושב שייגמר הסכסוך - אין דבר כזה. אנחנו באזור שחי על דת. כל עוד מוסלמי בצד השני מאמין שפה מדינת ישראל זה דאר אל־אסלאם ודאר אל־כופרא. דאר אל־אסלאם - חייב להיות אדמת מוסלמים. וכל עוד זה אדמת יהודי, דאר אל־כופרא – זה נחשב אדמת כופרים. כל עוד הוא חושב ככה, הביטחון המוחלט, השלום המוחלט שהישראלי המערבי הממוצע רוצה, לא יהיה".

מי אחראי לשקם את ההריסות ברצועה?

"למה אתה חושב שמישהו צריך להיות אחראי לשיקום? מה אתה, אפוטרופוס של העולם? לכן גם לא צריך לעודד הגירה מעזה. ברגע שאתה לא תתקן, יהיה עידוד הגירה. הם לא יישארו בהריסות בלי תשתיות חיוניות, אלא ילכו לחפש עבודה בצרפת, בבריטניה, בקנדה, בירדן, במצרים. העניין הוא שהתפיסה הישראלית רוצה לראות את עצמה אפוטרופוס על המזרח התיכון ועל עזה. אנחנו לא האפוטרופוס שלהם", הוא מדגיש.

אתה אופטימי לגבי איך שזה ייראה בסופו של דבר?

"כל עוד החילוני־ליברל המתמערב הוא בשלטון, אני לא אופטימי. עובדתית, בשלושים השנים האחרונות אין ניצחון", מזכיר יוסיאן. "כולנו הפכנו להיות יויו: מהבית לממ"ד, מממ"ד למקלט, ממערכה למערכה, מהפסקת אש להפסקת אש. אנחנו במזרח התיכון. במזרח התיכון הכול עובד אחרת. זה לא במקרה שבשלושים השנים הראשונות מייסדי מדינת ישראל קידשו את הערך של התיישבות יהודית. היא מעניקה לך אחיזה בשטח, דוחפת את האויב אחורה, נותנת לך עומק אסטרטגי, מביאה לך ביטחון. בשלושים השנים הראשונות היה גם גירוש, טרנספר או הגירה. זו הפכה עכשיו להיות מילת גנאי. אם יעלה הדגם הלא מערבי שיכול לתת פתרונות הרבה יותר מתאימים למזרח התיכון, שלא ישאיר את העם עם אשליות של שלום וביטחון מוחלט, יש מקום לאופטימיות. יש בעיות שכנראה ילוו אותנו לאורך מאה השנים הבאות. אין פתרון קסם מהיום למחר".

היום שאחרי תלוי ביום שלפני

כשחבר הכנסת לשעבר מוסי רז נשאל לגבי היום שאחרי, התשובה שלו יותר מורכבת. "היום שאחרי תלוי ביום שלפני או ביום שעכשיו. השאלה היא מה מטרת המלחמה, הממשלה לא בדיוק הגדירה את התשובה לשאלה הזאת. אם מטרת המלחמה היא לפגוע בכוחו של חמאס, זה בהחלט אפשרי. השאלה היא מתי אתה עוצר, כי לא נראה לי שניתן לשלול את כוחו של חמאס. יש כאלה שאומרים שהמטרה היא שלא יהיה נשק בעזה. אני מזכיר שבשטחים אנחנו כבר 57 שנה, ויש שם נשק. אז סביר להניח שזו מטרה בלתי אפשרית. ואם זה הקטנת כוחו של חמאס, השאלה היכן כוחו הצבאי של חמאס. כנראה שכוחו הצבאי של חמאס בינתיים עולה. אז השאלה איפה אנחנו עוצרים. בלי קבלת תשובות על השאלות האלה אי אפשר להגדיר את היום שאחרי".

לשיטתו של רז, אם הממשלה מסרבת להגדיר מי ישלוט בעזה, מה שקורה זה שאיפה שצה"ל מתפנה - שולט חמאס, לכן נשאלת השאלה מה עשינו בכל הסיפור. "גם אם המטרה היא השבת החטופים, אפשר להגיד מניסיון של ארבעה חודשים שאפשר להחזיר מספר חטופים בדרך צבאית, אבל בינתיים צה"ל הרג יותר חטופים מאשר שחרר. ברור שזה לא בדיוק יכול להביא את כל החטופים. יכול להיות עוד מבצע שצה"ל ישחרר עוד שניים או עוד עשרה. אבל לפחות מהניסיון שלנו עד היום, אם מרכז הכובד הוא על החזרת החטופים, זה צריך להיות בעסקה ולא בדרך צבאית".

מכיוון שהעמדה הציונית של רז היא שישראל חייבת לעשות מה שמקובל על החוק הבין־לאומי, דהיינו לא להיות בשטחים הכבושים, הוא אינו מעלה על דעתו שמדינת ישראל היא זו שתשלוט ברצועת עזה ביום שאחרי. "הוכח שביטחון ניתן להשיג רק בהסכמים. עובדה, מה שהושג בהסכם עם מצרים וירדן לא הושג באף גבול אחר. לכן העמדה הביטחונית שלי אומרת שצריך להגיע להסכם. בגלל שצה"ל נכשל בשבעה אוקטובר בהגנה על אזרחי ישראל, העמדה שלי אומרת שזה טוב שיש לנו כוח, אבל מי שמסתמך רק על כוח בלי מוח סופו שיקבל עוד טבח. מכל הסיבות האלה היעד של הציונות חייב להיות כפי שהוגדר בבזל, על פי משפט הכלל. זאת אומרת, שתי מדינות לשני עמים. גם אם אולי יש מי שחושב שזה בלתי אפשרי כרגע, אנחנו צריכים לשאוף לשם", הוא מציין.

"אם אנחנו אומרים לעולם: מטרת המלחמה היא סלילת הדרך לשתי מדינות, המלחמה תהיה לגיטימית בעולם. אם היא מתנהלת כמו שהיא מתנהלת כרגע, אנחנו רואים את הנזקים שנגרמים לנו בעולם עכשיו. בלי ארצות הברית היינו במקום אחר לגמרי. זה גם ה־18 מיליארד דולר, גם הנשק, וגם הגיבוי במועצת הביטחון. כל צעד שאנחנו עושים, אנחנו צריכים לקחת בחשבון שהאמריקאים הצעירים שרובם תמך בטבח – 51 אחוזים - יהיו יום אחד מי שמנהלים את ארצות הברית. בכל צעד שאנחנו עושים צריך לקחת בחשבון שאנחנו צריכים אותם כבני ברית".

מכל הסיבות הללו קובע רז כי מי שצריך לשלוט בעזה בטווח הקצת יותר רחוק הוא מי שישלוט ברמאללה. "אני מקווה שזה יהיה מישהו שתומך בהסדר שתי המדינות, ואני מקווה שגם בירושלים יהיה סוף סוף מישהו שתומך בהסדר הזה. כי עד היום, למעשה, זה לא היה לא בירושלים ולא בעזה. כן היה ברמאללה. לצורך זה אם אנחנו נודיע על מוכנות לשתי מדינות. אני חושב שנוכל לקבל כוח של הרשות הפלשתינית, אולי בליווי מדינות ערביות".

נכון לעכשיו הרשות הפלשתינית ביהודה ושומרון לא מראה שליטה מוחלטת על כל הטרור שיוצא ממנה. אז איך אנחנו מבטיחים שזה לא יקרה מתוך עזה?

"ראשית, זאת אחת ההוכחות שאי אפשר להמשיך בכיבוש. שנית, אם במשך עשרים שנה אנחנו עובדים להחליש את הרשות הפלשתינית ולחזק את חמאס, ברור שחמאס מתחזק והרשות הפלשתינית נחלשת. כולם זוכרים את נתניהו שאמר: מי שמתנגד למדינה פלשתינית, צריך לחזק את חמאס, ולכן הוא חיזק את חמאס. אבל זה רק החלק הקטן של המשוואה. החלק הגדול של המשוואה הוא החלשת הרשות הפלשתינית, שעל זה אנחנו עובדים עשרים שנה, בעיקר בארבע השנים האחרונות מאז עבר החוק של לגנוב להם את הכסף של המיסים. אגב, צריך לשים לב שמאז שהתחילו לקצץ בהעברות לרשות הפלשתינית, בדיוק מאותו רגע חל המפנה והתחיל לעלות הטרור בעיקר בגדה המערבית. לכן מי שרוצה שלום וביטחון, צריך לעודד את המתונים ברשות הפלשתינית ולהקשות על הקיצוניים, שזה הפוך מהפעולה שאנחנו עושים בעשרים השנה האחרונות".

איך לשיטתך הכלכלה בעזה צריכה להתנהל?

"הכלכלה זה לא הדבר החשוב. אנחנו מרדנו בבריטים לא בגלל הכלכלה, והם מרדו בנו לא בגלל הכלכלה. אלה שעשו ב־7 באוקטובר מה שעשו הם בוודאי פושעים. הסיבה היא לא כלכלית. כלכלה גרועה זה תמריץ, אבל זה לא הדבר העיקרי. צריך לבנות יחסים אחרים. והיחסים האחרים יכולים להיות גם יחסים כלכליים אחרים, אבל קודם כול צריכים להיות יחסים אחרים. זה יותר נכון לנו שיבואו לעבוד פה מאשר שיתבשלו שם. הכלכלה בנויה לא רק על התעסוקה שלהם פה, אלא גם על ההסדר המדיני שיכול לשפר את הכלכלה בשני הצדדים".

האם נכון להמשיך את המצב שבו פועלים מעזה הגיעו לעבוד בישראל?

"זה די ברור שהיום ומחר פועלים מעזה לא יכולים לעבוד בישראל. מתי יהיה הרגע שהם יכולים? אני לא יודע להצביע עליו. הוא כנראה לא יהיה בימים הקרובים. אבל הוא חייב להיות חלק מהתהליך הזה שאני מדבר עליו - חלק מההסדר שאנחנו מדברים עליו. השלב הראשון בהסדר הזה חייב להיות החזרת החטופים, לפני כל התקדמות אחרת וכל ההסדרים".

אתה רואה הסדר מדיני כזה קורה בשנים הקרובות?

"אני בטוח שכן. זה לא שאני חושב שמחר בבוקר ייחתם הסכם שלום בין ישראל לפלשתינים. ברור שאין לזה רוב כרגע בשני הצדדים - בוודאי לא בצד הישראלי, וכנראה גם לא בצד הפלשתיני. זה ברור שצריך לעבוד ולקדם את זה. מצד שני, אני חושב שהולך להיחתם הסכם, גם אם זה ייקח זמן, לשחרור חטופים, שחרור מחבלים והפסקת אש ארוכה. על גביו צריך להתחיל לבנות את הדברים הבאים. כל עוד אין החלטה על היום שאחרי, מי ששולט שם זה חמאס. החלטה על היום שאחרי לא יכולה להיות בלי הסכמה מדינית כזו או אחרת. אנחנו לא לבד בעולם, ראינו את זה ב־7 באוקטובר. לכן צריך להגיע לאיזשהו הסדר שאומר: אנחנו מכירים ברעיון של שתי מדינות, וכן, הפלשתינים צריכים לבנות את עצמם, גם אנחנו צריכים לבנות את עצמנו. גם אצלנו אין רצון לזה, זה ברור כשמש כרגע. ועל בסיס זה יכולים להיכנס כוחות ערביים מתונים לפרק זמן מסוים".

***