החזן הראשי לצה"ל סא"ל שי אברמסון שוחח הבוקר (שלישי) עם בני טיטלבוים ב'כאן מורשת' ושיתף על הקושי בחודשי המלחמה והרגעים המחזקים וסיפר על יום אחד שאותו הוא לא ישכח.
הוא פתח את השיחה בהתייחסות לחודשים האחרונים, "חודשים קשים, חודשים מורכבים, הרבה מאוד עצב אבל הרבה מאוד עוצמות ותעצומות"
על תפקידו כחזן סיפר, "אני ביצעתי את ההלוויות המורכבות, הרגישות יותר, מטבע הדברים כדי להביא את הידע והניסיון המקצועי למקומות הנכונים יותר. אני מצדיע ומוריד את הכובע בפני כל בעלי התפקידים ברבנות הצבאית שלקחו חלק במשימה הקדושה הזאת".
אברמסון הסביר כי "ברבנות הצבאית יש גדוד חזנים. בימים הראשונים גייסו הרבה מאוד מהחזנים והקברנים, פשוט עבדו מסביב לשעון. תפקידם של החזנים, הלוויה, חוזרים ושוב הלוויה, וחוזרים חלילה, יש חזנים שעשו תשע הלוויות ביום, זה בלתי נתפס".
הוא הוסיף כי מדובר בתפקיד קשה, "בגדוד הזה ממש בתחילת המלחמה הוקם חוסן, לאנשים היתה כתובת שאפשר לפנות אליה ואפשר לדבר, פסיכולוג קליני שהיה חזן בעבר. המראות שראינו הם פשוט מחרידים בצורה קשה".
הוא סיפר על חוויה עוצמתית שחווה במלחמה, "יש יום ספציפי שאני כנראה לא אשכח אותו כל ימי חיי. הבן שלי הצעיר חגג בר מצווה, השבת בר מצווה שלו זה שבת בראשית שזה בדיוק השבת שאחרי שמחת תורה".
אברמסון סיפר כי נאלצו לבטל את שבת הבר מצווה, "אבל החלטנו שנחגוג בחוג משפחתי אצלנו בבית עם המשפחה הקרובה. זה היה ביום חמישי של אותו שבוע קשה, התחלנו בתפילה ובסוף הוא נעמד עם ספר תורה ליד הפסנתר ואני ניגנתי את 'מי שברך' לצה"ל, כמובן שאף עין לא נשארה יבשה".
ברגע השיא של האירוע, הוא המשיך לספר, "פה נאלצתי להגיד למשפחה להמשיך לחגוג ונסעתי להר הרצל להתחיל סבב הלוויות נוראי שהסתיים בשלוש לפנות בוקר, זאת הייתה הלוויה שמינית באותו יום שלי, הייתי סחוט רגשית ופיזית בצורה קשה".
הוא ציין כי מיד לאחר אותה הלוויה אחרונה, "עוד עליתי לשידור בזום של קבוצה בקנדה שגייסה תרומות שביקשה שאקריא את התפילה לשלום המדינה ופשוט פרצתי בבכי, זה היה רגע מכונן שאני לא אשכח אותו".