באולפן ערוץ 7 מתארחת סגנית ראש עיריית ירושלים ומחזיקת תיק החינוך במועצת העיר, חגית משה, לשיחה לקראת הבחירות המקומיות המתקרבות, כאשר לא נראה שהסקרים מחמיאים למפלגתה, מפלגת הציונות הדתית.

"אני מזמן לא מאמינה לסקרים", היא אומרת ותולה תקוות ואמונה בתוצאות שתשיג מפלגתה בקלפי לאחר עבודה קשה. לדבריה "יש אהדה מטורפת למפלגה שלנו. הציבור יודע מי עשה ומי יעשה עבורו. צריך להוציא את האנשים להצביע".

משה מודה שהציבור הציוני דתי אינו נתון כעת באווירה של בחירות לנוכח המציאות בה רבים מהציבור הזה חוזרים כעת לבתים מהמילואים וחלקם עוד משרתים ומתקשים להבין את הצורך בבחירות דווקא בעת הזו. "ניסינו להילחם בזה. הצלחנו להגיע רק לדחייה. הציבור לא עסוק בזה, אבל אני מאמינה שיש לו אחריות, כי מה שיקרה ב-27 לחודש ישפיע על ירושלים גם ליום שאחרי המלחמה. בעזרת ה' ננצח את המלחמה הזו, נחזור לירושלים ונתעורר לירושלם שצריכה לתת מענה לציבור, וירושלים שנותנת מענה לציבור חייבת להיות עם מפלגה ציונית דתית לאומית חזקה בעיר".

חששה הגדול של חגית משה מתמקד בשאננות של הציבור הציוני דתי בעיר. לדבריה ההערכה לה היא ומפלגתה זוכים מגיעה לא רק מהציבור הציוני דתי וזאת בשל פעילותה כמחזיקת תיק החינוך הנוגע לכלל תושבי העיר. "את המהפכה שעשיתי בתחום החינוך בירושלים עשיתי בכל מערכת החינוך, גם בבתי הספר הממלכתיים, גם של הממ"ח וגם של הממלכתי דתי. אני מחויבת לכולם. עשינו מהפכה והמורים והצוותים מכירים בזה. ירושלים הפכה לבירת החינוך של ישראל לא ברגל אחת אלא מתוך עבודה קשה ומאומצת עם הדרגים המקצועיים. קיבלנו השנה פרס חינוך ארצי. ניתן לפרוס עוד הרבה הישגים שכולם יכולים להמשיך, בתנאי שאנשים ייצאו להצביע".

משה מעירה כי ישנו לעומת זאת ציבור אחר בירושלים, כזה שאנשיו אינם עסוקים במלחמה עצמה, והוא זה שיגיע לקלפיות והוא יהיה זה שישיג יותר מושבים מאשר הפעם הקודמת, אם הציבור הציוני דתי בעיר לא יתעורר. בדבריה אלה הנשמעים כמתייחסים לציבור החרדי, היא נזהרת ומדגישה כי היא אינה נגד חרדים, אך היא בעד ייצוגם היחסי בהתאם למספרם באוכלוסייה, ולא שיקבלו ייצוג רב ממספרם האמתי באוכלוסיית העיר.

האם אכן זו הסיטואציה הצפויה? האם אכן בעוד הציבור הדתי והממלכתי היה עסוק ארבעה חודשים בלחימה וכך גם משפחותיהם, הציבור החרדי עסק בהיערכות של ממש לבחירות, ובשל כך התוצאות צפויות לשקף יחס אחר לחלוטין בין מועצות הרשויות לבין המציאות? "הציבור בירושלים גדל משמעותית, גם הדתי והממלכתי. אני פותחת גני ילדים ובתי ספר ורואה את הגידול הטבעי של הציבור הדתי לאומי שמגיע לירושלים. הוא נמצא כאן ורוצה לגור בירושלים. הציבור לא הצטמצם. הוא פשוט צריך לצאת ולהצביע, ולכן כאן אני מבקשת מהציבור, צאו להצביע. אתם חייבים את זה לירושלים ולילדים שלנו ולעשייה שעשינו בחמש השנים האחרונות. הם יגיעו לקלפי ואנחנו יותר מנכפיל את כוחנו".

ומה באשר לאחדות שמדברים עליה רבות כל כך, בעוד בפועל מתמודדים זה מול זה הסרוגים משה ליאון, אריה קינג, חגית משה ואבי מעוז ורשימתו? האם לא ניתן היה להתמודד יחד? משה סבורה שהציבור רואה במפלגתה את המפלגה המייצגת את רוב הציבור הדתי לאומי בירושלים והוא מתחבר למפלגה.

"אבי מעוז (ומפלגתו נעם) הוא משהו חדש שצריך להיבחן במעשים. משה ליאון הוא דתי לאומי והוא שייבחר בזכות ולא בחסד, כי הוא ראש עיר מצוין שעשה עבודה מצוינת בחמש השנים האחרונות. העיר נקייה ויפה וקורים בה דברים מופלאים. אני בטוחה שהוא ייבחר וגם חביליו (המתמודד על ראשות העיר מול ליאון) יודע שראש העיר ייבחר. לגבי הרשימה שלו, היא לא רשימה דתית לאומית, החברים בה לא מייצגים את הציונות הדתית ולא מכירים את מה שכואב לנו ואת מה שאנחנו רוצים לקדם בעיר. מי שמצביע בפתק הצהוב למשה ליאון ובפתק הלבן, פתק הרשימה, מצביע גם לרשימה של משה ליאון, אוכל לחם בפיתה. משה ליאון צריך ציונות דתית חזקה בירושלים בגלל המורכבות של הסיעות והרכב המועצה".

באשר לאריה קינג, אומרת משה כי לטעמה נכון לבחור על פי הישגים וראוי שקינג יציג בפני הציבור את הישגיו "ולא אמירות שכולנו מתחברים אליהם. בסוף כולנו בוחרים לפי הישגים ולא לפי אמירות שלא הצלחנו לעשות עשר שנים, כמו עניין המואזין. כולם רוצים להוריד את הדציבלים שלהם, אבל אי אפשר לדבר על זה עשר שנים ולא לעשות דבר. לכן, יש אמירות ויש הישגים וקבלות. יבוא כל אחד עם הקבלות שלו והציבור יבחר".

ומה הקבלות שלה עצמה? חגית בוחרת להתמקד בראש הרשימה דווקא בקשר עם המפונים שהגיעו לשישים מבתי המלון בעיר וילדיהם פוזרו במוסדות החינוך בבירה, לבד מבתי ספר שנפתחו במלונות עצמם. "ההורים של הילדים שהגיעו משדרות ושהילדים שלהם נכנסו לכיתות, נחשפו למערכת החינוך שלנו, והם פשוט בהלם ותוהים מה קורה פה בירושלים. אנשים משדרות מכירים את ירושלים של הכותל ומחנה יהודה ועכשיו הם נחשפים למערכת החינוך שלנו. לכן, יהללך זר ולא פיך".

"כשהתחלנו את הקדנציה, בתשעים מיליון שקל היו שיפוצי קיץ בעיר. צבעו קירות, תאורה ופאנלים. היום אנחנו משנים את בתי הספר בצורה מטורפת. בית ספר שעובר שיפוץ קיץ מקבל שיפוץ עומק ומשתנה מקצה לקצה", אומרת משה וקובעת כי השיפוצים הללו משפיעים על הפדגוגיה של העיר כולה. "כשיש מרחבים פתוחים ובית הספר נראה אחרת, גם השפה בחדר המורים ובכיתות היא שפה אחרת. התפקיד שלי הוא לשנות פדגוגיה ולעשות את מערכת החינוך טובה יותר, שוויונית ומאפשרת יותר".

עוד מציינת משה בדבריה את גני היער שנפתחו בעיר בהתאם לבקשת הורים. "יש חמישה גני יעד בעיר ובית ספר יער בעיר. אין היום מערכת חינוך פתוחה כל כך לרצונות ההורים. אנחנו הולכים איתם יחד וזה מוכיח את עצמו".

מוסיפה משה ומציינת בדבריה גם את 'הקולג' הירושלמי', מיזם המפגיש ילדים בכיתה י' עם האקדמיה. "מתי אנחנו מדברים עם הילדים בתיכונים על אקדמיה?", היא שואלת. "יש הכנה לצה"ל כחינוך משמעותי, אבל אף אחד לא מדבר עם הילדים על מה שיקרה אחרי שהם יחזרו מהטיול הגדול של אחרי הצבא. הבאתי פרויקט שהוא לגמרי בייבי שלי, שכל ילד בירושלים בכל המסגרות יוכל להיכנס לאקדמיה, ללמוד קורס אקדמי בחינם ויקבל נקודות זכות כסטודנט ולא כחוג. 1200 ילדים לומדים באקדמיה. בשביל הדברים הללו הגעתי לחינוך".

בדבריה היא מציינת גם את פעילותו של חבר סיעתה יהודה פרוידינגר ש"עשה מהפכה בתנועות הנוער. 17 מבנים של תנועות נוער נבנו בחמש שנים, לעזרא, לאריאל, לבני עקיבא, לצופים, לכולם. זה לא נתפס". עוד מונה חגית משה את הטיפול בגיל השלישי כחלק מהמחויבות שנטל על עצמו פרוידינגר. "גם אני וגם יהודה באנו לעבוד, ואנחנו רוצים עוד חמש שנים לעבוד קשה עבור כולם".

ומה באשר לביטחון תושבי ירושלים, שאלה שעולה ומתחדדת לאחר השבעה באוקטובר. על כך אומרת משה כי מדובר בסוגיה משמעותית ביותר ובעבר הייתה מחלקת ביטחון שהתנהלה במינוריות יחסית מאחר ובביטחון העיר עוסקים גם אנשי השב"כ והמשטרה לאורך כל השנה ו"עושים עבודה מופלאה", ואולם לא די בכך. משום כך היא "דורשת בקדנציה הבאה להכפיל את תקציב הביטחון של העירייה, כדי שיהיו יותר מאבטחים בגני הילדים, יותר מאבטחים בחירום בכל מקום. לא יתכן שיגידו שאין תקציב. בשכונות התפר שלנו לא יכול להיות שיש שם סניף, בית ספר וגני ילדים והמקום חשוף ושכשאומרים שרוצים אבטחה אומרים להם שאין תקציב".

על תלונות שהגיעו מצידם של הורים המגלים שפועלים ערבים ממשיכים להיות מועסקים בבתי הספר וכבר היו אירועים שבהם פועלים הפחידו ילדים, קראו קריאות 'אללא וואכבר' וכיוצא באלה, היא משיבה ומבהירה כי "כל עובד ערבי שיוריד דגל או ישים שירים יילך הביתה, והלכו הביתה. הייתי בעצמי בבית הספר בגבעת מרדכי וישבתי עם הצוות והקבלן וכל מי שהיה מעורב הלך הביתה. מעבר לכך, מה שיפתור את הבעיה הוא לא מאבקי חתול ועכבר. כיום כל איש חינוך שמגיע לאינטראקציה עם תלמידים צריך להציג תעודת יושר. זה מקובל וקיים בחוק, אבל אנחנו ביקשנו שתהיה גם תעודה שאומרת שאין לו עבר לאומני. אם עובד מגיע לבית הספר והוא יצטרך להביא אישור שאין לו עבר לאומני זה ירגיע את ההורים וגם ירתיע את מי שרוצים להיות מעורבים במעשים כאלה. זה יחייב אותם להיזהר כי הם אלה שיצטרכו לתת מענה של פרנסה בבית. לצערי הרב ממשלת ישראל עדיין לא איתנו ונצטרך לתקן את ההחלטה משפטית".

ומה באשר לרב ראשי לבירת ישראל? משה משיבה בנחרצות: "אם לא תהיה ציונות דתית חזקה בעיר ירושלים לא יהיה רב ראשי ציוני. זה חד משמעי, ולכן ירושלים חייבת להיות עם ציונות דתית חזקה ואנחנו מתחייבים לעשות הכול, כמו שעשינו בעבר, כדי שיהיה לנו רב ראשי ציוני בלי שטיקים ובלי דילים".