כשכולם מדברים על הרוח המיוחדת של צה"ל במלחמה הזאת, "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא", אני רוצה להעלות על נס את הלביאות העומדות בעורף האריות.
כולם מצדיעים לגבורת הלוחמים, ואני רוצה בהזדמנות זו להצדיע לגבורתן של הנשים שמחכות להם בבית. הלביאות של הדור שלנו.
אדיר, הבת הצעירה שלנו, נפרדה מבעלה אייל בבוקר שמחת תורה ונותרה לבד עם שגב בן הארבע וגפן בת השנה תשעה שבועות רצופים. אדיר היא אחת מעשרות אלפי נשים חזקות כלביאות שחיזקו את בעליהן מכאן, ואנו חבים להן תודה בעוצמה לא פחותה מהתודה שמגיעה למילואימניקים. חלק מחברותיה עדיין מחכות. חלקן עם יותר או פחות ילדים. נכון, רעייתי ואני ניסינו לסייע ככל שיכולנו, אך בסוף ההתמודדות האמיתית היא של אדיר ואנחנו רק העורף של העורף.
אדיר, יחד עם כל נשות המילואימניקים, אנו חבים לכן תודה עצומה. אתן חלק משמעותי מהעוצמה שצה"ל פועל בה זה כמעט ארבעה חודשים, כי בלעדיכן זה לא היה קורה. המילואימניק שלנו היה בצבא. חלק מהחוזה שלו עם המדינה הוא שכאשר היא קוראת - הוא מתייצב. אבל הלביאה שלנו – היא לא מגויסת לצבא. אין לה חוזה עם המדינה, והנה פתאום גם היא נקראת לדגל כשהוא נקרא לדגל.
היא לא התנסתה בתפקיד הזה שלוש שנים בצבא סדיר. היא לא עשתה אימונים בלהיות אם חד־הורית. היא בטח לא התאמנה בחשש לחייו של האיש שלה ובתפקוד כאבא ואמא גם יחד. היא לא חשבה מעולם שתצטרך להתמודד לבד גם עם עול כלכלי. היא לא יודעת איך לענות לשאלות כמו "מתי אבא יחזור?", לא תמיד היא יודעת לבקש או לקבל עזרה. ובכל זאת, היא שם, מגויסת כולה אוטומטית עם האיש שלה. בשיתוף פעולה סימביוטי ומקודש של לוחם ותומך לחימה שבלעדיו אין ניצחון, כמו שיתוף הפעולה בין זבולון ליששכר, בין דבורה הנביאה לברק בן אבינועם.
הנשים הן הבסיס האיתן שממנו יצאו הלוחמים למלחמה – ואליו הם ישובו. בתקווה שיהיה זה ללא פגע, אבל יהיו גם כאלה שלא ישובו או כאלה שישובו לטיפול רפואי ושיקום ארוך, או שישובו אבל רוחם תישאר בשדה הקרב.
והן מחכות להם. מחכות ומנסות להמשיך בשגרה. לרובן יש ילדים לטפל בהן לבד, חד־הוריות זמנית, לחלקן יש ילדים וגם עסק פרטי או עסק של המילואימניק או גם וגם. ויחד עם חוסר הוודאות והחשש לאהוב ליבן הן נלחמות בשיניים על השפיות ונלחמות עם המטלות הקטנות והגדולות שכעת כולן על כתפיהן. ולפעמים יש גם קושי כלכלי גדול, ואיך אפשר להעמיס את כל אלה בשיחות הטלפון הנדירות עם המילואימניק? זו מעמסה כבדה, אך הנשים והבנות האלו עמדו בה באומץ גדול, בעוצמה רבה, בכוחות גוף ותעצומות נפש.
לא תמיד ידענו לראות אותן ואת הקושי שלהן. יכול להיות שעם כל הצער הגדול בתקופה הזאת לא שמנו לב, לא שיערנו, אולי לקחנו קצת כמובן מאליו. יכול להיות שיכולנו לעזור יותר. אבל עכשיו, בתום ארבעה חודשי לחימה, מה שבטוח הוא שכולנו, בלי יוצא מן הכלל, מצדיעים לך - האישה שנותרה לבד לשאת בעול המשפחה ועמדה בו בגבורה.
השנה כנס ירושלים יעסוק בניצחון הרוח, כי רוח אחרת הייתה בו, ביהושע ובכלב, בעם ישראל ובנשותיו המופלאות, אשר רוחן האיתנה תביא אותנו לניצחון מוחלט על הרוע של אויבינו שקמו עלינו. בזכותן של הנשים הקב"ה ייגוף את אויבנו וישמידם, ישלח רפואה לפצועים הגוף והנפש וישיב את החטופים במהרה לחיק משפחותיהם.