בירור מתוך כבוד ואהבה

ימי מלחמה גורליים לפנינו. חיילינו מחרפים נפשם על הגנת העם והארץ, ובני משפחותיהם בגבורה ובתפילה מעניקים להם תעצומות נפש. כדי שנוכל לעמוד באתגרים הקשים שלפנינו, עלינו לחזור ליסודות, ללמוד שוב שבמלחמה זו אנו מקיימים שתי מצוות גדולות, שכל אחת מהן שקולה כנגד כל המצוות וגם קיומית לעתידו של עם ישראל: מצוות יישוב הארץ ומצוות השירות בצבא. בכל ההיסטוריה הארוכה שלנו, כאשר התרשלנו בקיום שתי מצוות אלו, ספגנו אסונות קשים.

כך בימי צאתנו ממצרים, כאשר המרגלים הוציאו את דיבת הארץ רעה, ושישים ריבוא החיילים שהיו צריכים לכבוש את הארץ בכו למשפחותיהם מפחד המלחמה. בעקבות זאת כל הדור מת במדבר, והכניסה לארץ התעכבה ארבעים שנה. מעבר לכך אמרו חכמים שאילו היינו נכנסים לארץ בהנהגת משה רבנו, מתוך התנופה הגדולה של יציאת מצרים ומתן תורה, ההתבססות שלנו בארץ הייתה עמוקה ותמידית.

כך גם בדורות האחרונים. בעת הקמת התנועה הציונית, לפני כ־125 שנה, מנה העם היהודי כ־11 מיליון נפש. הערבים שהתגוררו בכל סביבות גבולותיה התנ"כיים של ארץ ישראל, כולל לבנון, סוריה וכל עיראק, מנו מעט יותר מחמישה מיליון איש, כשבשני עברי הירדן גרו מעט יותר מחצי מיליון ערבים. לעם היהודי הייתה הזדמנות לחזור לארץ, לפרות ולרבות בה, ואולם רוב עמנו פחד לעקור עצמו מהגולה, לעלות לארץ וליטול את גורלו בידיו כמצוות התורה. הניסיון אומנם היה קשה מאוד, אולם מחיר 'חטא המרגלים' של דורנו היה נורא. עברנו את השואה, את שלטון הדיכוי הקומוניסטי ואת ההתבוללות. וכך כיום, בכל העולם ישנם כ־15 מיליון יהודים מוצהרים, ובארץ כשבעה מיליון יהודים. לעומת זאת, הערבים שבסביבות ארץ ישראל זכו ליהנות מפירות המהפכה התעשייתית, הרחבת ייצור המזון ושיפור הרפואה, והם מונים יותר מ־80 מיליון איש.

בזכות החלוצים המאמינים שקיימו את שתי המצוות הגדולות, עלו ליישב את הארץ הקדושה, ובמסירות נפש התגייסו לצבא והגנו עליה, קמה מדינת ישראל והעם היהודי הולך ונגאל.

תורה, מחלוקת ואחדות

הבעיה הקבועה היא שהערכים אינם ברורים, ולכן איננו יכולים להתלכד להגשמתם במלוא הכוחות הקיימים בעם היהודי. כאשר היה צריך לעלות לארץ, יהודים רבים משמאל נטשו את היהדות ונתנו חילם לזרים, ויהודים רבים מימין התרשלו במצווה כי סברו שה' צריך לגאול את ישראל בדרך נס.

לפיכך, האתגר הראשון במעלה - ללמוד יותר תורה, בעומק ובישרות, תוך התמודדות עם השאלות הגדולות שעולות מהחיים. לכאורה אם לימוד התורה היה מכוון יותר, היו פחות חוטאים בחטא המרגלים של דורנו, ורבים יותר היו עולים לארץ, מיישבים אותה ומתגייסים לצבא.

אולם בעיה קשה ניצבת לפנינו, המחלוקות האיומות שבעטיין כל צד מבטל את הצד השני, כולל את העמדות החשובות ביותר. אם הציונים הם חילונים, אזי "מוכרחים" שהצד השני יתנגד למצוות יישוב הארץ ולמצווה להתגייס לצבא, אף שכל אחת מהמצוות הללו שקולה כנגד כל מצוות התורה. ואם רבים מלומדי התורה נוטים להתעלם מהאתגרים שהמודרנה מציבה בפני העם היהודי, אזי "מוכרחים" להתנגד גם לתורה ולמסורת היהודית.

להעלים את המחלוקות איננו רוצים, כי יש ערך רב לדעות השונות ולוויכוחים שמתנהלים בין הצדדים. אומנם כדי שהמחלוקות לא יפגעו בערכים הקיומיים ביותר, מוכרחים ללמוד כיצד לקיים אותן ברוח טובה. כאשר המחלוקת מתנהלת כראוי, מתוך כבוד ואהבה, העמדות מתבררות באופן מועיל, ומתוך כך יוכלו להגיע לפשרה שבה כל צד ישיג חצי משאיפותיו. ואם מתוך עין טובה יצליחו להבין יותר זה את זה, כל צד ישיג את רוב שאיפותיו. כלומר אם יעמיקו בדברי הצד שכנגד, יוכלו להסכים שכל צד יקבל את מה שחשוב לו יותר, וכך יצא שרוב או עיקר שאיפותיהם של שני הצדדים יתגשמו.

לעומת זאת, במחלוקת קשה, כשכל צד רואה את הרע שבחברו וחושד בכוונותיו, בדרך כלל כל צד מקבל פחות מחצי שאיפותיו, שכן כל צד מחבל בצד שכנגדו, ולכן במקרה הטוב משיג מקצת משאיפותיו, ובמקרה הרע ניזוק ואינו משיג כלום.

נקווה שבכנס ירושלים המתקיים בימים גורליים לעמנו, יביטו כל המתדיינים על זולתם בעין טובה, ומתוך הדגשת המשותף יעניקו כוח לחיילינו, ויעלו רעיונות טובים לקידומה של מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו.

***