שיחות עם השטן

תת־גונדר בדימוס בטי להט כיהנה כראש מערך המודיעין של השב"ס. לפני כן ניהלה את בתי הכלא נווה תרצה, הדרים והשרון ומילאה תפקידים נוספים בשב"ס. היא צברה עשרות שעות שיחה עם רבי מחבלים פלשתינים כמו מרואן ברגותי, סמיר קונטאר ויחיא סינוואר. "אני יודעת באילו חלאות מדובר", היא אומרת, "ולכן אני מדברת בכל מקום שאני יכולה כדי למנוע עסקה של שחרור מחבלים עם דם על הידיים. לא תהיה לנו תקומה בעסקה כזאת, אני לא ישנה בלילה מהמחשבה על עסקה של כולם בעד כולם".

היא נשואה לציון, אם לשלושה בנים ובת וסבתא לנכדים. בתה הבכורה נפטרה ממחלה קשה. כשאנחנו יושבות ומשוחחות בבית הקפה, בעלה ציון מופיע לרגע ואני מופתעת לגלות שהוא אדם חרדי. "נפגשנו בשירות", היא מספרת. "הוא היה לוחם ימ"מ, תלמיד ישיבת חברון שהתעקש להתגייס לצבא ושירת כקצין בגולני". את ילדיהם שלחו לחינוך ממלכתי דתי והם חיים יחד עם הרבה הבנה והכלה.

"אני משתדלת מאוד לשמור על כל מה שאני יכולה", משתפת להט בהתנהלות בבית, "אני לא מבשלת בשבת ולא נוסעת, ומשתדלת מאוד שהבית יהיה כשר ושומר שבת. אני אוהבת את הדת והמסורת". שניים מבניה משרתים כעת במילואים, אחד בצפון והשני קצין ביהל"ם שנלחם בעזה. בנה נועד, שמתגורר עם משפחתו בארצות הברית, חלה לאחרונה בלוקמיה. הוא הזדקק לתרומה של תאי גזע ואחיו יצא ממילואים בצפון הארץ וטס לארצות הברית כדי לתרום לו.

"אני כל כך מתגעגעת אליו", היא אומרת בדמעות. "בכל פעם שהוא מתחיל טיפולים אני טסה אליו. הוא אדם כל כך מיוחד ואופטימי. נועד מנסה לעודד אותי ואומר שאם לא היה חולה הוא היה עכשיו נלחם בעזה ואולי חלילה נהרג או מאבד גפיים. הוא מבקש גם ממני להיות אופטימית ולקחת הכול בפרופורציה".

מושך בחוטי הטרור

להט מוזמנת לאחרונה לאולפני תקשורת רבים שמבקשים ממנה לספר על היכרותה עם יחיא סינוואר ועל הערכותיה לגבי התנהלותו. "אסור בשום אופן לעשות איתם הסכמים ועסקאות מופקרות, אסור לשחרר את הרוצחים הללו!" היא חוזרת ואומרת, וניכר כי הדבר בנפשה. "אני לא שייכת למפלגה פוליטית, אני באה עם האמת. עבדתי איתם שנים, היו לי המון שיחות עם מחבלים בתוך בתי הכלא ואני יודעת שהם יעשו הכול כדי לפגוע בישראל".

היא קלטה לכלא את עבאס אל־סייד, ממתכנני הפיגוע של מלון פארק, והיו לה שעות שיחה מרובות עם עבדאללה ברגותי שתכנן את הפיגוע במסעדת סבארו, עם וליד דקה, רוצחו של החייל משה תמם הי"ד, ועוד. "כשהייתי משוחחת איתם, החזקתי כל הזמן בראש את הידיעה שמדובר ברוצחים אכזריים ומתועבים, אבל הייתי חייבת לקשור איתם שיחה כי זו הדרך היחידה להוציא מהם מידע חיוני. רק בשיחה של אחד על אחד אפשר להבין את המחשבות ואת הלך הרוח שלהם". משיחות כאלה היא מכירה היטב גם מנהיג חמאס, יחיא סינוואר: "שוחחתי איתו המון, בעיקר בתקופה שבה נחטף גלעד שליט. אחיו, מוחמד סינוואר, היה אחראי לחטיפה שלו. יחיא סינוואר היה אחראי על רוב מהלכי הטרור של חמאס בשנים האלה", היא מעידה. "הוא ניהל את הכול מהכלא באמצעות עורכי דין שהגיעו לבקרו והעבירו מסרים החוצה".

מדוע מאפשרים את המפגשים הללו?

"אין לזה הצדקה", היא נאנחת. "איזה עניין משפטי יש למחבלים ששפוטים לכמה מאסרי עולם? במפגשים עם עורכי הדין אסור לשב"ס להיות נוכח, וכך הם יכולים להעביר מידע באופן כמעט חופשי. עורכי הדין הללו, שנשלחים מטעם החמאס ולעיתים הם אנשי חמאס בעצמם, הם בדרך כלל היונים שמעבירות את המסרים החוצה. אם סינוואר היה רוצה להוציא פיגוע, הוא היה נותן כל מיני סימנים לעורך הדין והוא העביר אותם הלאה".

יחיא סינוואר ישב בכלא על רצח של משתפי פעולה עם ישראל והיה שפוט לחמישה מאסרי עולם. הוא שוחרר בעסקת שליט. "גם בכלא הוא עמד מאחורי רצח של אנשים שהוא חשד שהם משתפים פעולה, אבל הוא אף פעם לא עשה את זה בעצמו. גם היום הוא לא נלחם בחזית אלא מסתתר במנהרות וככל הנראה מקיף עצמו בחטופים". היא מתארת את סיונואר כאדם שתמיד מקפיד להישאר מאחורי הקלעים אבל מושך בכל החוטים: "הוא היה מוביל את כל המהלכים של המחבלים בכלא: שביתות רעב, התפרעויות, תקיפות של אנשי סגל. מעולם לא היה בפרונט אבל פעם אחר פעם הוא נבחר לראש מנהלת האסירים בתוך בתי הכלא. יש להם בחירות כלליות והוא תמיד היה מאוד חזק".

היא כועסת על בכירים לשעבר במערכת הביטחון שמדברים על עסקאות ותחזיות שלא מתכתבות עם המציאות. "לאחרונה שמעתי בכיר לשעבר בשב"כ שחקר את סינוואר ונתן תילי תילים של פרשנויות על אישיותו. אבל הוא חקר אותו ב־88'! מאז סינוואר בנה את עצמו, התפתח והקים תשתיות טרור מקיפות".

סינוואר גם צורך המון תקשורת ישראלית. "הוא היה מנוי לעיתונים, בעיקר קרא את עיתון הארץ, ועקב באדיקות אחרי התקשורת. הוא ראה את ההפגנות ברחוב הישראלי בזמן השבי של גלעד שליט והבין איך הרחוב הישראלי מוביל שינויים פוליטיים. סינוואר הוא אדם אכזרי וקנאי אידאולוגי, והוא בסך הכול דוגמה של החומר האנושי שיש בבתי הכלא. הציבור צריך לדעת שהם כולם כאלה: אכזרים, קנאים, אידאולוגים ושונאי ישראל".

ממי ספג סינוואר את הקנאות הדתית?

"הוא היה תלמיד של השייח' אחמד יאסין", היא אומרת. "השייח' יאסין גידל אותו וסינוואר שאב ממנו את האידאולוגיה והפיץ אותה בצורה הרבה יותר אכזרית. הוא איש דת והוא מאמין גם בתורה של היטלר ומחבר אותה לאסלאם. קטעים של הספר 'מיין קאמפף' בתרגום לערבית הוברחו לכלא ונמצאו על ידי השב"ס, אבל הוא תמיד הקפיד לשמור על עצמו. גם כשהוברחו לכלא קטעים של הספר או טלפונים וכדומה, הם אף פעם לא נמצאו בתאו. הוא תמיד דאג להעביר אותם לתאים של אחרים".

היא בטוחה שמה שסינוואר נהג לעשות בכלא הוא נוהג לעשות גם כעת: "הוא מארגן ומתכנן את הכול, אבל הוא ישמור על עצמו עד הרגע האחרון ויעשה הכול כדי שחייו יינצלו. מבחינתו הוא עוד לא סיים את תפקידו. הוא הוביל מהלך של גבורת האסלאם, ניצחון מוחץ על מדינת ישראל. הוא נתן לנו מכה אנושה והוא לא מתכוון להפסיק. אין לו שום כוונה למות". היא אומרת מעל כל במה שיחיא סינוואר הוא פחדן: "הוא ממש לא רוצה להיות שהיד. בכלא הישראלי הוא חלה בסרטן ובכה בדמעות כי הוא ממש פחד למות. הוא מאוד אוהב את עצמו. לאחר שניתחו אותו בבתי החולים שלנו והצילו את חייו, שאלתי אותו אם עכשיו הוא יהיה אסיר תודה למדינת ישראל שבזכותה הוא חי. הוא אמר לי: לא, זה התפקיד שלכם".

הזוועות של 7 באוקטובר הן הוראות ישירות שלו? האונס, ההתעללות, האכזריות?

"אני בטוחה שכן. הוא מאוד אכזרי. סמיר קונטאר סיפר לי שכאשר מחבלים פלשתינים קטינים היו נאנסים בכלא, הם העבירו מסרים דרך עורכי דין וביקשו לנקום בתוקפים, אבל סינוואר תמיד מנע את זה והגן על התוקפים. היו גם שמועות שהוא היה מעורב בפגיעות כאלה בנערים. אחיו מוחמד מוכר כפדופיל. הרבה פעמים סינוואר התעמת מול יריבים שהטיחו בו את הסטייה של אחיו, ויש מקורות שלנו שאיששו את הטענה".

סינוואר, מספרת להט, הוא אדם עשיר מאוד: "חאן יונס שייכת לו ולמשפחתו. אחיו מוחמד ומוחמד דף התחילו לבנות שם את מרכז הטרור והוא המשיך בזה כשהשתחרר. ראית איזה בתים יש לו בעזה? אילו דירות? המיליונים שהחיילים מוצאים עכשיו בכספות בחאן יונס שייכים לו".

לאחרונה חוסל איש החמאס סאלח אל־עארורי, שגם אותו הכרת היטב.

"את סאלח אל־עארורי שפטתי לצינוק ודאגתי שיישב בהפרדות עד יומו האחרון בכלא. כשהתחלתי לנהל את כלא הדרים, באגף השמור ישבו יחיא סינוואר, סאלח אל־עארורי ועוד חבורה של חלאות. הבנתי שבימי שישי האסירים נותנים דרשות מאוד קיצוניות נגד מדינת ישראל ומעודדים פיגועים, וראיתי שאף אחד לא מטפל בזה. החלטתי לשים לזה סוף ודאגתי להקליט את הדרשות הללו ולתרגם אותן כראוי". את אחת הדרשות הללו נשא סאלח אל־עארורי. "הוא קרא להשמיד את הציונים בדרשה מתלהמת ומלאת שנאה. נתתי הוראה לקחת אותו לצינוק מיד". שני הקצינים שדיברה איתם אמרו לה בחשש: "את יודעת במי מדובר?". הם חששו שאל־עארורי חזק מדי ושענישה שלו תגרום למהומות.

נבהלת? היית אז חדשה בתפקיד.

"ממש לא! הוריתי שיעבירו אותו לצינוק מיד. הם הזהירו שיהיו הפרות סדר באגף, אז אמרתי: "אין בעיה, תזמינו כוח תגבור". המדיניות שלהם הייתה לשמור על השקט כל הזמן. לא הייתי מוכנה לקבל את זה".

להט נזכרת שכששפטה את אל־עארורי ל־14 יום בצינוק, הוא היה פחות אמיץ מאשר בזמן שנשא את דרשות ההסתה שלו: "הוא עמד מול דגל ישראל והיה כמו עלה נידף. הוא התחנן ואמר 'סליחה, אני מתחרט'. נתתי לו גם 450 שקל קנס והוא ביקש לדעת מה אנחנו עושים עם הכסף הזה, שהרשות הפלשתינית מפקידה בשביל המחבלים. אמרתי לו שאנחנו קונים בכסף הזה מטוסים וטנקים לצבא. זה הטריף אותו", היא מחייכת.

אותו אל־עארורי, כמו סינוואר, שוחרר בעסקת שליט והוא האיש שתכנן והוציא לפועל את חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים.

סוהרות תמורת שקט

כשהתפרסמה פרשת הסרסור בסוהרות, להט כבר לא הייתה בשירות, אבל כשהתראיינה בנושא היא התבטאה על כך בכאב גדול. בתחילת שנות האלפיים הועברו כמה בתי כלא של אסירים ביטחוניים מאחריות צה"ל לשב"ס. להט הייתה בצוותים שהיו אחראים על ההעברה מול הצבא, והתנגדה בתוקף להכנסת חיילות לבתי הכלא. היא אף התעמתה על כך עם אנשי הצבא ועם סגן הרמטכ"ל דאז, דן חלוץ. "הוכנסו לשם חיילות כדי לחסוך כסף ותקנים של סוהרי קבע וראינו מה קרה. זה סיפור איום ונורא", היא נאנחת. "זו התוצאה של מדיניות שבה רק רוצים שקט. לגורמים רבים יש אינטרס שהאסירים הביטחוניים יהיו מרוצים. המדיניות הזאת הביאה גם להטרדות ותקיפות מיניות של סוהרות, שהעלימו מהן עין".

היא הייתה גם חלק מצוות המשא ומתן של עסקת שליט בראשות עופר דקל. "הייתי מגיעה לדיונים והייתי בהלם כשגיליתי שאנשי השב"כ שניהלו את המשא ומתן פשוט לא ידעו עם מי יש להם עסק".

איך יכול להיות שהשב"כ לא ידע באיזה חומר אנושי מדובר?

"זה לא עניין אותם. גם השב"כ רוצה שקט בבתי הכלא".

למה?

"אני לא יודעת בוודאות, אבל הם לא רוצים שבתי הכלא יתסיסו את השטח. לאסירים הביטחוניים יש השפעה גדולה בחוץ, הם נחשבים לגיבורי תרבות".

את מרואן ברגותי, איש הפת"ח וטרוריסט אכזר, ניסו בעבר פוליטיקאים ישראלים לטפח כמחליפו של אבו־מאזן וכמנהיג שאיתו ינוהל משא ומתן להקמת מדינה פלשתינית. "הם ניסו לעשות הכול כדי לשחרר אותו מהכלא, כי רצו שיחליף את אבו־מאזן. הם ביקשו ממנו לכתוב מכתב של אסירים בכירים מהחמאס ומהג'יהאד האסלאמי שיצהירו כי הם מצטרפים לאש"ף, ושאש"ף הוא ארגון הגג שמייצג את הפלשתינים". מסמך האסירים אכן נכתב ובו פורטו המטרות של העם הפלשתיני וזכויותיו. המטרה הייתה להקים גוף פלשתיני מאוחד תחת מנהיגות אחת, אבל עסקת שליט קטעה את השיחות על המסמך ולאחר מכן חמאס השתלט על עזה והדיח את פת"ח מההנהגה.

פוליטיקאים ישראלים ראו בברגותי הרוצח מנהיג לגיטימי?

"פוליטיקאים בכירים כמו ציפי לבני, עמיר פרץ, פואד בן אליעזר, גדעון עזרא וחיים אורון היו באים לבקר את ברגותי בכלא במטרה להפוך אותו למנהיג הפלשתינים". לאחרונה קיבלה מציפי לבני אזהרה לפני תביעה על שסיפרה בתקשורת שלבני ביקרה את ברגותי בכלא. "היא דרשה שאעלה לראיונות בתקשורת ואומר ששיקרתי, אבל אני מתעקשת שמה שאמרתי הוא האמת. גם רביב דרוקר כתב על זה ב־2006".

באופן מצמרר הועלה שוב לאחרונה שמו של ברגותי כמי שיכול לייצג את הפלשתינים כמנהיג מתון, אבל בשבוע שעבר הוא הועבר לכליאה בהפרדה מכיוון שהסית והתסיס למהומות.

ללהט היו עימותים לא מעטים עם ברגותי. היא לא הייתה מוכנה שבגלל מצעד המבקרים שלו הוא ירגיש שמגיע לו יחס מיוחד. בעקבות זאת היא קיבלה מהתנזים איומים על חייה. "במשך חודשים הייתה לי אבטחה ליד הבית בגלל האיומים הללו. שירותי הביטחון ביקשו שאסתובב עם מאבטח, אבל לזה לא הסכמתי. אני לא מפחדת מהם".

הותקפת במהלך שירותך בשב"ס?

"פעם אחת אסיר מהג'יהאד האסלאמי רצה לדקור אותי אבל בסוף פגע בקמ"ן שלי. הוא הסביר שבגלל שאני אישה יהודייה טמאה הוא לא רצה לגעת בי, אז תקף את הקמ"ן במקומי. אחר כך הבנתי שהוא נשלח על ידי החבורה של סינוואר, ברגותי ואל־עארורי".

ברגותי היה אמור להשתחרר בעסקת שליט. "סינוואר היה זה שהכין את הרשימה של השחרורים וגם ברגותי היה שם, למרות שהוא מהפת"ח. ככה סינוואר קונה אנשים והופך אותם לשפוטים שלו. בסוף הוא לא השתחרר, אבל עכשיו סינוואר מתכנן לשחרר אותו בעסקה עתידית כדי שברגותי יהיה חייב לו את החופש שלו". היא מסבירה כי כך פועל החמאס גם ביהודה ושומרון: "הם מושכים מתוך הפת"ח אנשים שמסכימים לאידאולוגיה שלהם. למה כל כך הרבה פלשתינים ביהודה ושומרון תומכים בחמאס? כי החמאס דואג לשחרר אותם. גם את ג'יבריל רג'וב, שלאחרונה אמר שטבח ה־7 באוקטובר יחזור ביהודה ושומרון, הם דאגו לשחרר בעסקאות. לא סתם הוא תומך בהם".

מכיוון שלא הייתה מוכנה לתנאים משופרים לאסירים ביטחוניים, היא קנתה לעצמה יריבים: "לנושא של תנאי האסירים המשופרים בתמורה לקניית שקט היה שותף גם שי ניצן, שהיה אז המשנה לפרקליט המדינה. באתי אליו עם סקירות על הברחות מהכלא ועל הכספים שהרשות הפלשתינית מעבירה לחשבונות של המחבלים. הוצאתי סקירות מודיעיניות נרחבות על הברחות של כספים מהרשות הפלשתינית לתוך הכלא על ידי עורכי דין, והבאתי להם מודיעין על כל הפעילויות הפוליטיות של האסירים. ביקשתי לקיים דיונים בנושאים הללו ופעם אחר פעם ניצן דאג למסמס את זה. הוא רצה שקט כמעט בכל מחיר".

היא ביקשה לקיים דיון גם על ברגותי והמעורבות שלו בטרור מתוך הכלא: "היה לו קשר עם גורמים בחמאס שהיו מעורבים בעסקת שליט, אבל גם את הדיון הזה ניצן דאג למסמס". ניצן, לטענתה, הוא גם מי שעמד מאחורי סיום דרכה בשירות. "הפרעתי לשי ניצן", היא אומרת. "לא הסכמתי ליישר קו עם מדיניות ההשתקה והטיוח שהוא הוביל". היא לא הייתה מוכנה לשתוק גם כשהיה מדובר בפרשות פליליות: "בפרשת רות דוד היו לי מידעים על השחיתות שהייתה שם. ניצן ואנשי הפרקליטות חששו ממני. הם ידעו שלא אשתוק".

מדינת ישראל בשירות המחבלים

להט התנגדה בתוקף לעסקת שליט: "בכל פעם שהייתי רואה את הרשימה של משוחררי עסקת שליט הייתי מקבלת צמרמורות בכל הגוף: סינוואר, אל־עארורי, זאהר ג'בארין. גם מחבלות רוצחות היו שם, כמו למשל אמנה מונא שהייתה אחראית לרצח הנער אופיר רחום. בזמן שהותה בכלא היא הייתה מחקה את הזעקות שהשמיע רחום לפני שנרצח ולועגת לו ולנו".

היום כולם טוענים שעסקת שליט הייתה מופקרת, אבל בזמנו התמיכה בעסקה הייתה כמעט קונצנזוס.

"נכון, ולכן אני כל כך מפחדת מעסקה עכשווית. אלה שתומכים בה עכשיו לא לוקחים אחריות כאשר מתברר שטעו והטעו לאורך כל הדרך. כשאני שומעת 'כולם תמורת כולם' אני מתחלחלת. אם זה מה שנעשה, לא תהיה לנו תקומה. אנחנו הולכים להביא אלינו עוד הרבה שנים של 7 באוקטובר".

כל הבכירים לשעבר שתומכים בעסקה לא רואים את זה?

"הם לא רוצים לדעת את האמת ומספרים לעצמם סיפורים. אני חושבת שהם גם לא רוצים מדינה יהודית. תדעי לך שסינוואר עלה על הנקודה הזאת. הוא יודע, או לפחות חושב, שברוח הם ינצחו אותנו. הוא היה אומר את זה שוב ושוב".

היא מזועזעת מהעובדה כי במשא ומתן לשחרור החטופים שהתנהל במצרים השתתף זאהר ג'בארין, איש הכספים של חמאס וממייסדי הזרוע הצבאית של הארגון. "איך נותנים לו לנהל משא ומתן על שחרור החטופים? זה אדם שהיה שפוט למאסרי עולם בכלא הישראלי. זו בושה וחרפה למדינת ישראל".

היא גם לא מבינה מדוע שולחים לניהול המשא ומתן לשחרור החטופים את בכירי המוסד והשב"כ: "איזה ידע יש להם במש ומתן? מה הרקע שלהם? הם אנשי מודיעין ולא עורכי דין. הם לקחו איתם לניהול המשא ומתן עורך דין שמנהל עסקים עם קטאר! ככה אנחנו רוצים לנצח את הערבים? הרי קטאר הם האבא והאמא של חמאס! כמה אנחנו יכולים להיות מטומטמים? אני צריכה לקחת כדורי הרגעה כשאני שומעת את הדברים האלה".

איך את חושבת שצריך לנהוג עם מחבלי הנוח'בה?

"מאז ומעולם תמכתי בעונש מוות למחבלים וגירוש משפחות כדי ליצור הרתעה ולטפל בטרור. אוי ואבוי אם לא ניתן לנאצים האלה עונש מוות. מי שמוביל את המהלכים האלה חייב להיות אטום רגשית ולהסתכל רק על עתיד האומה היהודית בארץ ישראל. אסור בשום אופן להיכנע לחמאס כי אחרת אנחנו מחוקים ואין לנו עתיד. גם הערבים הישראלים רואים את זה ככה. אנחנו מזמינים עוד טרור באופן שבו אנחנו מתנהלים".

להט אינה מעורה בפרטי תנאי הכליאה של מחבלי הנוח'בה, אבל אומרת כי עורכי דין מהסנגוריה הציבורית כבר התחילו להילחם על התנאים שלהם. "הייתי רוצה לפגוש את עורכי הדין האלה ולהסביר להם באילו טינופות מדובר". כדי לסבר את האוזן היא חוזרת לזמן שבו הייתה מנהלת כלא הנוער שהיה בו גם אגף של מחבלים קטינים. "יום אחד ראיתי שם נער צעיר, שב"ח מעזה שהגיע לבצע פיגועים בישראל. הוא היה מוכר לי, זיהיתי אותו לפי העין שלו שהייתה מעוותת. התחלתי לדבר איתו כדי להיזכר מאיפה אני מכירה אותו, והתברר שכשהיה ילד היה לו סרטן בעיניים והוא היה מאושפז בשניידר באותו זמן שאני ליוויתי שם קרוב משפחה. מדינת ישראל ניתחה אותו ושמה לו עין תותבת. הקיבוצניקים מהעוטף היו מסיעים אותו לטיפולים בישראל, ישראלים שוחרי שלום היו קונים לו מתנות, דואגים להוריו לבית מלון סמוך, ואפילו קנו לו מחשב. כשהוא החלים, הוא חזר כשב"ח כדי לעשות פיגוע במדינת ישראל.

"שאלתי אותו 'אתה לא מתבייש? מדינת ישראל הצילה את החיים שלך!' הוא הישיר מבט וענה לי: 'אני לא מתבייש'. אחר כך מימנו לו גם לימודים בכלא, כי יש חוק חינוך חובה למחבלים קטינים, והוא השלים בגרויות על חשבוננו. הם היו עושים פיגועים כדי להיתפס ולהשלים בגרויות בכלא, כי להורים שלהם לא היה כסף לבגרויות. את מבינה מה עשינו לעצמנו?"

היא מספרת על ג'יהאד יעמור, אחד המחבלים מהחוליה שרצחה את נחשון וקסמן, שביקשה להפסיק את לימודיו האקדמיים. "מחייבים אותנו לתת להם ללמוד לתארים בבתי הכלא. למחבל ההוא הפסקתי את הלימודים והוא הגיש נגדי עתירה לבג"ץ. התעקשתי לבוא לבית המשפט ולהסביר להם במי מדובר, אבל השופטת אמרה לי: סליחה גברת, עם כל הכבוד, את לא יכולה לעצור את ההתפתחות שלו בכלא".

"צה"ל יביא אותם הביתה"

את מתנגדת נחרצות לעסקה שתביא לשחרור מחבלים רוצחים. מה את אומרת למשפחות החטופים?

"אני אומרת שצריך לתת אמון בצה"ל. צה"ל יביא אותם הביתה. יש גם משפחות חטופים שמתנגדות לעסקה כזאת, ואני חושבת שהן רואות נכון את המציאות. אם נלך לעסקה של שחרור בשלבים, סינוואר יתעלל בנו במשך שנים ולא ישחרר את האנשים. אסור להיכנע לו".

היא מספרת שתאוות הכוח והשלטון של סינוואר התבטאה גם בהתנגדות שלו לשיתוף פעולה עם איראן: "כשהג'יהאד האסלאמי התחיל לשתף פעולה עם איראן, סינוואר התנגד ונלחם איתם. אני חושבת שמה שהפריע לו זו העובדה שלא הוא יזם את זה. מצאנו מסמכים ויש לנו תיעוד לזה גם בהאזנות שעשינו בחצרות הטיולים. הוא אמר להם ששיתוף פעולה עם איראן יעניק לאיראן שליטה על חמאס. הוא תמיד רצה את כל הכוח בידיו".

את חושבת שלחץ צבאי יגרום לו לשחרר את החטופים?

"אם החיים שלו יהיו על הכף, אז כן. הוא עדיין לא מוכן לרדת מהבמה ומאמין שהוא יכניע את ישראל ביום מן הימים. הוא תמיד אמר לי: יש לכם מטוסים וטנקים, אבל אנחנו ננצח אתכם בדרך אחרת".

היא מספרת שסינוואר ידע שאהוד אולמרט היה מוכן לתת לפלשתינים את הכותל וזה נתן לו הרבה תקווה. "הוא אמר לי: "אתם מוכנים לתת את הכותל, אתם תיתנו גם את ירושלים". הוא מאמין בזה. אם אנחנו לא רוצים שהמלחמה תעבור מעזה לירושלים – אנחנו חייבים להראות לכל העולם שאנחנו מביסים את הטרור באופן מוחלט, לא פחות מזה".

תגובתו של שי ניצן: "איני רואה טעם להתייחס לטענות ממוחזרות ומופרכות שבטי להט מתעקשת להשמיע שוב ושוב ללא בסיס מטעמים השמורים עימה".

פניית 'בשבע' לציפי לבני לקבלת תגובה לא נענתה עד לסגירת הגיליון.

***