א. מקומו של אדם
'זה המקום שלי!', 'זו הפעם הראשונה שאני רואה אותך!', 'אני קבוע כאן!', 'באתי לפניך!' - הרמתי את עיניי מהספר בכדי לראות מי הם המדברים ומה קרה פה, ולא ידעתי מה זה נפל עליי, ככה על הבוקר…
"תבין, אני כבר שנים מגיע לתפילות כאן בבית הכנסת ויש לי מקום קבוע, מקודם באתי וראיתי אותו יושב על מקומי, ביקשתי ממנו לחפש לו מקום אחר והוא לא רוצה" - אומר לי הראשון. "אולי אתה מגיע מפעם לפעם, אבל אני כבר מספר שבועות יושב קבוע על מקום זה והיום אני רואה אותך פה לראשונה" - טען מולו השני.
"שניכם צודקים", עניתי בחיוך, ברצוני להתפטר במהירות מ'הדין תורה' שנחת עלי בלי התראה מוקדמת, בשבת שקטה ונעימה בשבוע שעבר. אך הם התעקשו: "אתה הגבאי ואתה תפסוק מי מאיתנו צודק!".
"קטונתי להבין ולפסוק, אך אספר לכם משהו קטן שהייתי עד לו", אמרתי, כשראיתי שהם מתעקשים. מעשה שהיה כך היה:
"לקראת תפילת ליל 'שבת הגדול' לפני מספר שנים, שמתי לב לאורח שהגיע להתארח בבית חתנו בימי חג הפסח, והוא מתיישב בכסאו של אחד המתפללים בבית הכנסת, עליו הוא יושב במקום מזה עידן ועידנים. בהכירי מעט את נפשו של המתפלל הוותיק, סיקרן אותי לראות איך יתפתחו העניינים. תפסתי לי עמדה סמוכה, מיקדתי את זווית עיניי ועשיתי את אוזניי כאפרכסת.
המתפלל הוותיק מגיע, ראה את האורח על מקומו הקבוע, והתיישב במקום פנוי כמה ספסלים מאחור. לא עוברות מספר דקות, והשמש גרישה המסור מרגיש חובה להסביר לאורח, כי הוא יושב במקום קבוע של מישהו אחר, והוא מוזמן לחפש לו מקום פנוי אחר. מיודענו קולט את העיניים של גרישה (עיניים שאומרות יותר ממילים)… ומיד מסמן לו שישתוק ולא יאמר מילה…
לא חולפות דקות ארוכות, ובנו של המתפלל מגיע, רוצה לקנא את כבוד אביו ולהזיז את האורח, בהבינו שכנראה האורח שהתיישב בתפילה זו של שבת הגדול אמור להמשיך בכך במשך כל החג הארוך, דבר שלא מה בכך… אך אביו מרגיעו מיד. 'אבל זה המקום הקבוע שלך!' אומר לו בנו והוא עונה לו: 'המקום מצא חן בעיני האורח, שיישב לו בבריאות ובשמחה. צריכים לכבד אורחים'. ואז הוסיף לו בחיוך משפט ציני אך עמוק: 'המקום שלי הוא הרי בהר הזיתים'"…
עצרתי לרגע, וכשראיתי שהם שניהם הפנימו את תשובתו של האב לבנו, המשכתי ואמרתי להם: "בעולם הזה אין לאף אחד 'מקום' בטוח. ברגע אחד אנשים עלולים חלילה להפסיד חיים, מקום פרנסה, שלווה או בטחון. אנו צריכים ליהנות, לשמוח ולהודות על מה שיש; ובוויתור לשני על הנאות ונוחות זמניים, אנו רוכשים לעצמנו מקום בטוח שם למעלה בשמים".
"קפה כבר שתיתם הבוקר? אם לא, כדאי שתיכנסו לחדר הכנסת אורחים ותכינו לעצמכם קפה טרי וטעים, לפני שגרישה תיכף ינעל אותו" - אמרתי להם בחיוך.
הם לחצו ידיים איש לרעהו תוך בקשת סליחה אחד מהשני, ונפנו לדרכם, לשתיית קפה או הישר לתפילה, לא בדקתי. אך שבתי לומר שוב את קטע התפילה "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל", בהבנה עמוקה יותר.
ב. עבודתו של אדם
"יש לי התלבטות איך להגיב בסיטואציה מסוימת, ונזכרתי בך - בחבר החב"דניק"...
לא ידעתי למה לצפות לאחר פתיחה שכזו, בשיחה שקיבלתי השבוע מידיד שרצה לשמוע כנראה זווית שונה ממה שחשב עליה בעצמו.
"יש לי עובד בכיר באגף פיתוח תוכנות. הוא מסור ומתוגמל כראוי, במשכורת ותנאים טובים שהעמדתי בעבורו. אך לפני מספר ימים הוא פונה אליי בבקשה, כי ארשה לו לעסוק בתחום זה במקום עבודה נוסף, בשעות שהוא לא מקדיש בעבור החברה שלי".
"אני מפרגן לו מכל הלב ואשמח שהוא ירוויח עוד, אך אני חושש שהוא ישקיע שם כוחות על חשבון העבודה אצלי. ובכלל, הרי רק בזכות המקום שלי, הוא התפתח בצורה מקצועית כל-כך, וקשה לי להרשות לו לעבוד בעבודה נוספת וזהה".
הקשבתי עד לסיום ועדיין לא הבנתי מה רצונו ממני, עד שבן-שיחי המשיך וביקש את דעתי, האם להתנגד בכל התוקף למשרה נוספת, או להסכים?
"אלו שאלות שיש להפנות ליועצים גדולים ובעלי ניסיון, אך תן לי לענות לך בע"ה הערב" - כך עניתי לו.
לא הייתי צריך לטרוח הרבה, באגרות קודש חלק י"ז מצאתי מכתב בו כותב הרבי כך: "במה שכתב אודות סוחרים המתחרים אתו וכו' מהעצות בזה להסיח דעת מהם, ועל-פי מה שכתוב כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, הרי סוף-סוף פועל היסח הדעת ממנו ומענייניו".
אומנם לא מדובר כאן ממש בדוגמה תואמת, אך השלכתי מהמכתב למקרהו של ידידי והוספתי לומר לו לפי דברי הרבי: "אמור לעובד שלך, שאדרבה, ייקח עוד מקום ויתפרנס ככל אוות נפשו. אתה רק תרוויח מזה, כי הוא יבין שאתה לא מחזיק אותו בכוח, ואדרבה, הוא עוד ישקיע בך יותר, לאחר שימצא ויבין, שלא בכל מקום יודעים להעריך את עבודתו כפי שאתה עושה זאת".
למחרת הוא שולח אליי צילום מסך ממה שכתב לו העובד: "אחרי שאישרת לי, חשבתי על זה רבות והבנתי כי אצלך הכי טוב לי, וחבל אפוא על הזמן שלי בחיפוש אוצרות במקומות חדשים ולא בטוחים"!...
ג. פסוקו של אדם
"לא ששמעתי רעיון זה ממשפיע או חבר, אך לפני שנים רבות לקחתי על-עצמי לומר בנוסף לפסוקים של שמות הרבי, גם את אלו של הרבנית. בהמשך, כשקרה מה שקרה עם בתנו - שהיא קרויה על-שם הרבנית, הבנתי שבזכות זה אני מעלה בזכרוני את הבת, שלש פעמים בתפילות שמונה עשרה". ואז הוסיף בחיוך ובענווה: "כעת תבינו מדוע תפילת 'שמונה-עשרה' שלי, ארוכה כל-כך"...
בספר קיצור של"ה מובא, כי בעת פטירתו של אדם שואלים אותו איך קראו לו, ואם הוא שוכח את שמו, נגרמים לו ייסורים רבים וקשים. וכסגולה שלא ישכח את שמו ליום הדין, יש לומר בכל יום בסוף תפילת שמונה עשרה לפני הפסוק: 'יהיו לרצון' שבסיום התפילה, פסוק אחד שמתחיל באות הראשונה של שמו ומסתיים באות האחרונה.
מכאן מקור המנהג לומר בסיום כל תפילת 'שמונה-עשרה' לפני ה"יהיו לרצון" השני, פסוק המתחיל באות הראשונה של שם האדם ומסתיים באות האחרונה של שמו, ומי שיש לו יותר משם אחד, אומר פסוק לכל שם ושם.
חסידים נוהגים לומר גם את פסוקי שני שמותיו של הרבי. ומובן ופשוט הוא, שמקדימים לומר את פסוקי הרבי לפסוקים האישיים. ואם אני סופר נכון, ממה שהבנתי מדברי הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, הריהו אומר 3 פעמים ביום: שני פסוקים של הרבי, שני פסוקים של הרבנית ושלושה פסוקים שלו, ביחד הם 7 פסוקים!
בשבת החולפת, שחל בה 'שושן פורים קטן', פתח הרב שליט"א את דבריו בהתוועדות לאחר התפילה, בהזכירו את יום היארצייט ה-ז"ך של בתו הבכורה היקרה חי'ה מושקא ע"ה, נשמה קטנה ויקרה שזכתה בימי חייה לקדש שם שמים בהליכותיה, ועל אף גילה הצעיר, מתוך תחושת אחריות והבנת זכותה להיות שליחה בבירת רוסיה, השפיעה ועודדה בנות בגילה ואף בוגרות יותר, להתנהג ולהדר בשמירת תורה ומצוות.
לאחר הסבר וחידוש נפלא על ההבדל בין 'שמן כתית למאור' ל'שמן כתית לנסכים', שרק בשמן למאור כתוב המילה 'זך', המשיך ועבר לדבר בנושא פסוקי השמות בסוף שמונה עשרה, ואז גילה לציבור מעט מרחשי לבו, בהוסיפו על הפסוקים של בתו ששמה כשם הרבנית.
לרבים מבין הנאספים היה זה נושא חדש לגמרי, ואכן נכון היה לרבנים ומחנכים שיעוררו ויסייעו לכל אחד ואחת, למצוא את פסוקיהם של תלמידיהם, על-פי שמם המלא - דבר שיקרבם יותר לתפילה ולפסוקי התנ"ך.
תמונת השבוע שלי: ארבעים שנה אקוט בדור
התחושה הייתה שהוא הכין את עצמו לומר דברים אחרים, אך כהמשך לפרקי התהלים שנאמרו לפניו למען אחינו בני ישראל בארץ הקודש, הוא ויתר על דברי התורה וחידושים בענייני צדקה, כפי שנוהג בכל שנה במסיבת המלוה מלכה השנתי לטובת הגמ"ח המרכזי "קרן חיה מושקא", ועבר לדבר באופן ספונטאני מהלב, ולעורר את הציבור הגדול שנאסף.
וכך אמר הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א:
"ביום רביעי בשבוע שעבר שהיתי בארץ ישראל. עליתי להר הזיתים, אל הקבר של בתנו הקטנה חיה מושקא ע"ה לקראת היארצייט שלה, ובביקורי בין אנשים וקהילות חשתי וראיתי כי רבים הם הזועקים לעזרה בעקבות מצב המלחמה. משפחות בהם רח"ל כאלו שנהרגו או נפצעו קשות, אחרים שנותרו ללא זן ומפרנס. חובה עלינו שנקבל עכשיו החלטה טובה, להושיט יד תומכת לאחינו היקרים".
"מזה שנים אנו לומדים ביחד את ספר התניא בשיעורים הקבועים בקהילה, ועכשיו אנחנו מתקרבים לסיום הספר כולו במסגרת שיעורים אלו. בחלקים האחרונים של הספר, חוזר רבנו הזקן ומדגיש את חשיבות הצדקה ליושבי ארץ ישראל. בימיו האמירה הזאת היתה אפילו מסוכנת, כפי שכולנו יודעים, שהרי היא היתה עילה להאשמתו ולמאסרו, וגם היום הצורך לעזור ליהודי ארץ ישראל לא פחות חשוב"!
"בימים הספורים שהייתי בארץ, קיבלתי לפתע הודעה: 'ראש הממשלה בנימין נתניהו רוצה להיפגש עמך למפגש קצר של חמש דקות'. עניתי בחיוב, כי אכן יש לי מה לומר וחמש דקות יספיקו לזה. באנו. ופתחתי הישר בדברי הרבי שכל כך מוכרים לו, אבל זו ההזדמנות שהוא ישמע זאת שוב: שאין למסור לאויבים אפילו טפח מארץ ישראל, וארץ ישראל שייכת כולה לעם ישראל על פי תורת ישראל".
"נתניהו הקשיב. ואז שאלתי אותו: 'מר נתניהו, מתי ראית את הרבי בפעם ראשונה?' והוא השיב מיד: 'בשמחת תורה שנת תשמ"ה'. אמרתי לו: 'גם אני הייתי שם, הייתי בחור ואני זוכר איך הרבי דיבר איתך לפני ההקפות במשך 45 דקות! כל בית הכנסת היה מלא באלפי אנשים, וכולם המתינו בזמן שהרבי דיבר איתך'. נתניהו הופתע והמשיך: 'כן, הייתי אז נציג ישראל באו"ם. והרבי אמר לי: 'אתה נמצא במקום של חושך, ומטרתך - להפיץ אור של אמת'.
שאלתי את מר נתניהו בפעם השנייה: 'מתי ראית את הרבי לראשונה?' - 'בשמחת תורה של שנת תשמ"ה' - ענה. ואני, בכוונה תחילה, שאלתי אותו פעם שלישית: 'אז מתי ראית את הרבי בפעם הראשונה?' - 'בשמחת תורה… אההה!' ונתניהו החוויר. הרי האסון הנוכחי התחיל דווקא בשמחת תורה! זה קרה בחצות הלילה בניו-יורק, כאשר בארץ ישראל היתה השעה שבע בבוקר!"… - 'והרבי דיבר איתך כל-כך הרבה זמן' אמרתי לו, 'כי הוא צפה מראש לפני ארבעים שנה, את המאורעות של זמננו'"….
"נתניהו פנה ליהודי שבא עמי ושאל: 'אתה ראית את הרבי מליובאוויטש?' - 'לא' הוא ענה. 'כמה חבל! הפסדת את פגישת חייך, אין לך מושג מה זה לראות את הרבי, מהי הפגישה עם האישיות הזו עשתה לחיי' - אמר לו נתניהו בכובד ראש.
"כשיצאתי, אמר לי המלווה: שים לב, שהפגישה שהייתה אמורה להיות חמש דקות, נמשכה 45 דקות"...