לפני כמה שנים ישבנו אישתי ואני בהופעה של 'יאיר יעקבי, ואחד הפאנצ'ים שלו היה על רמת השירים החסידים, ואני זוכר, שכל כך הסכמתי.
אז מה הוא אמר שם? שישנם שירים עם ארבעה אקורדים בלבד בגיטרה, אבל יותר מזה, יש שירים שהם רק עם ארבע מילים לאורכו של רוב השיר ("לבנימין לבנימין...). הייתה תקופה ארוכה, שדווקא סוג השירים הזה היה מנת חלקו של הפלייליסט האישי שלי. שירים כמו "חזק חזק" (אברהם פריד), "אני מאמין" (מרדכי בן דוד) ועוד..
שירים אלו ועוד רבים כמותם, מכילים 2-3 שורות לכל שיר, ויש כאלה גם רק מילים ספורות המתנגנות ללא הפסקה, והרי כבר שיבחו חכמים את 'חשיבות החזרות'...
זכורני, שעוד בחדר בישיבת הסדר, חברי היקר עשה לי 'סדנת הכרות' עם זמרים ששרים יותר מילים בלשון המעטה, אודי דוידי, ביני לנדאו ועוד, וכבר הודיתי לו על החסד שגמל איתי על פתיחות לעולם אחר של שירה, של הבאת מילים 'מקוריות' מצד אחד, ומנגד ואולי לצד זאת, מחוברות הן לנשמה לא פחות מפסוקים החוזרים על עצמם.
לאן אני חותר? השבוע שוחררה 'מחרוזת' מהופעה שקיים עדן חסון בהיכל מנורה, מחרוזת הנקראת 'עם ישראל'. כמי שמכיר פה ושם שירים של עדן חסון, זכרתי שאין לו שיר על עם ישראל בפרט, בטח לא כמה, כך שידעתי שמחכה משהו אחר לגמרי. ובמשך כמה דקות, על במה יוקרתית, נותן הזמר העדין מקום של כבוד ל'שירי מורל', כשלידו חיילים, דתיים וחילונים.
ומה בתוכנית? שירים כמו "אל תירא ישראל'../ "הקדוש ברוך הוא.."/ "עוד אבינו חי.."/ "מצווה גדולה להיות בשמחה..", ובקיצור- שירים שכבר מזמן אני לא מזמזם לעצמי, גם לא בוחר אותם מרצון, ודי מהר מדלג עליהם כשהם מהווים 'סרטון פרסומת' לפני ה'שיר האמיתי'.
אבל במחרוזת הזו של עדן חסון, היה משהו אחר לגמרי, פתאום משהו נדלק מחדש במילים הללו, לקבל את המשמעות הפשוטה שלהם, ההיאחזות במסרים העתיקים מחד, והעתידיים מנגד.
כשרואים את ההתלהבות, השמחה, החיבור, הריקוד הפשוט והלא נוצץ, כביכול אולי זה מהווה חזרה אחורה בזמן, אבל דווקא עם אנשי העתיד, עם ציבור גדול של עם ישראל הממלא את 'היכלו' של הזמר הידוע.
נראה שדווקא בזמן פרשיות המנורה, בצבת מקשה אחת של הנרות מימין ונרות משמאל, ויהיו מי שיהיו כנמשל, בסוף כולם פונים בעומק, בתמימות ובאמת אל המערב (לא 'תרבות המערב'), להיות אנשי אמונה, אנשי אהבה, הרי עם ישראל חי.
אֱמֹר לִי מָה פְּלֶיְלִיסְטְךָ/ הָרב יְהוֹשֻׁעַ אוֹדֵרְבֵּרְג
מִדֵּי לַיְלָה,
לִפְנֵי הַשֵּׁנָה,
בִּקֵּשׁ חֲבֵרַי לִשְׁמֹעַ,
אוּדִי דָּוִידִי.
אֲבָל אֲנִי אִישׁ שֶׁל שְׁוֵאקִי,
בֶּן דָּוִיד וּפְרִיד,
רָאִיתִי אֶת שִׁירָיו,
כְּדָבָר מוּזָר וּמַפְחִיד.
"שִׁיר פְרִיד, שִׁיר דָּוִידִי,"
קָבַעְנוּ,
וְאָזְנַי הִתְחִילוּ לִקְלֹט,
שִׁיר מִסּוּג אַחֵר,
מִכִּוּוּן פְּנִימִי.
וְהַיָּמִים עוֹבְרִים,
וְהַמַּחֲשָׁבָה מִדַיֶּקֶת,
סְבִיב הַזַּמָּרִים,
מָה כָּל אֶחָד מֵבִיא,
וּמִי מֵהֶם אָמוּן,
עַל חֲבוּרַת הָאוֹמָנִים.
שִׁירֵי יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, הַחֵטְא,
הַאִם הֵם אֵלּוּ שֶׁחוֹזְרִים עַל כָּל מִשְׁפָּט,
כַּמָּה פְּעָמִים,
בְּהֶחְלֵט.
שִׁירֵי יִרְאַת אַהֲבָה,
הַאִם כָּאֵלּוּ שֶׁהַמִּלִּים נוֹבְעוֹת פְּנִימָה,
אֵלּוּ שֶׁיּוֹצְאוֹת וְנִכְנָסוֹת,
מוֹלִיכוֹת אוֹתְךָ קָדִימָה,
כְּנָטִיב, הָרוּשׁ וּבֶּן אַרְזָה.
וְיֵשׁ עוֹד סוּג שִׁירִים,
השָיכִיים לְעִדָּן אַחֵר,
יֵשׁ שֶׁבִּשְׁבִילָם זֶה זְמַן עָלָיו לְ'רַיְכֶל',
יֵשׁ יֹאמְרוּ חָבִיב,
וְיֵשׁ שֶׁעוֹד יַעַמְדוּ מִסָּבִיב.
הָעוֹלָם מִתְפַּתֵּחַ לְגַלּוֹת אֶת הַפְּנִים,
זְמַן לְהִתְעַסֵּק בַּדִּיּוּק, בַּתְּכָנִים,
לֹא בְּשֵׁמוֹת,
רַק בְּמָה שֶׁבָּאוּ לָתֵת.
* הכותב הוא מחנך ורב קהילה