בראיון לערוץ 7 מספר איציק בן לולו על בנו אוראל הי"ד שנרצח בבוקר שמחת תורה במסיבה ברעים, שם הועסק יחד עם חבריו כמנהלי בר, בני הדודים ירין אפרים ועדן ליז אוחיון.

השלושה, אומר איציק, חברין מילדות ויחד הם עובדים בחברה שנותנת שירותי בר ונמצאת בבעלות האח הגדול של ירין. "אחד משירותי הבר שלהם הוא באירוע הנובה. כשהתחיל האירוע ירין ואוראל הבינו מהר מאוד מה קורה", הוא אומר ומציין כי הפרטים התבררו לו ולרעייתו למפרע שכן כשומרי שבת הנתונים לא היו ידועים להם במלואם, אם כי כאשר אוראל התקשר בבוקר שמחת תורה ב-6:32 במקביל להתראות, רעייתו השיבה לשיחת הטלפון ו"הבנו את גודל האירוע".

"אוראל אמר לה 'אימא, אין לך מה לדאוג. אנחנו בחפ"ק. אנחנו דואגים לכולם'. הם החליטו לא לברוח מהמסיבה, לא עדן לא אוראל ולא ירין. הם נשארו בחפ"ק ועזרו לילדים שנפגעו מהמרגמות. בשעה 7:12 ראיתי דיווח בטלגרם על אמבולנס שנחטף לעזה ומהסרטון שראיתי מאוראל אני מבין שזה אותו אמבולנס שהיה לידו, אבל אוראל ממשיך להיות איתי בקשר ואנחנו מבינים שהוא בשטח ומנסה לתפעל את האירוע עם ירין ועדן ומנסה לעזור כמה שאפשר".

לימים, אחרי השלושים להירצחו של אוראל, הגיעו לאיציק מי שהראו לו סרטון ובו הם מובילים מישהו באלונקה כשהוא מחובר לאינפוזיה. "הם בחרו לא לברוח. בחרו להיות גיבורים. זה מאוד מתאים לרוח שלנו. ב-8:37 כתבתי לו שייקח נשק מהטנק שנפגע מהרחפן, אבל אז אוראל כבר לא ענה לי. פניתי לירין והוא כתב לי 'אל תדאג אנחנו משתטחים, יהיה בסדר'. ב-9:06 התנתק לי גם הקשר עם ירין".

בסרטונים שהוצגו בפני איציק ניתן היה לראות את אוראל רץ ואחריו רצים אחרים שקוראים לעברו 'אוראל, לאן'. "אני לא יודע למה הם צועקים לו אוראל לאן. אולי הוא לקח נשק והפך להיות חמוש. יכול להיות שזיהו שהוא מנהיג ונדבקו אליו. שמעתי צעקות. דקה של צמרמורת ומאז אשתי לא מרשה לי לראות סרטונים, כי כבר ראינו דברים שלא רוצים שאתאר".

לדבריו בעוד כבר בשבע בבוקר התמונה הייתה בהירה לו תוך שהוא מנסה להפעיל את כל מי שהוא מכיר וכאיש טכנולוגיה הוא גם מתחבר לשעון החכם של אוראל כדי לקלוט מיקום וכך ידע בשידור חי באיזו נקודה נמצא אוראל בכל רגע. בשעת ערב כבר לא ניתן היה ליצור קשר.

ב-9:20 שלח אוראל הודעה לארוסתו ובה אמר 'אני אוהב אותך. זה לא יעזור' וברקע נשמעו קולות ירי. "את ירין איבדתי כבר ב-9:06. את אוראל ב-8:37 ואז ב-9:20 האות האחרון מאוראל. ארוסתו של ירין קיבלה גם היא בסביבות אותה שעה שיחה אחרונה מירין, אבל האמנתי שהם עדיין שם כי בשעון החכם היה דופק. התחננתי לכל חבר כנסת אפשרי שיש לי נ.צ. ושאפשר להנחית מסוק, אבל שמעתי בקשר שלא מאפשרים להם לרדת כי זה שטח אש. יום אחר כך כשהגעתי לזיהוי בלהב אמרתי להם שיש לי נ.צ. ואני מבקש לאמת אותו. הם בודקים ואומרים לי שאכן זה המקום. שם הוא נמצא. יכלו להביא את הילדים האלה בחיים אם מישהו היה מגיע אליהם".

היום (שלישי) מבקר איציק בכנסת והוא מספר על המפגשים בחדרי הוועדות ובמסדרונות: "הדבר הראשון שביקשתי כשהגיעו אליי לעדכן אותי שהבן שלי נרצח, היה לטפל בשני הילדים הקטנים שלי שהם גם ילדים נכים ולטפל באח הגדול שעבד איתם באותו עסק יחד עם ארוסתו של אוראל. ארוסתו עדיין לא מוכרת. האחד הגדול שלו לא מוכר ואין לו זכות לכלום כי אין מונח כזה אח שכול. כך גם שני הילדים הקטנים שלי. הם לא מוכרים ואת הכול אני צריך לממן מכיסי הפרטי, פסיכולוגים, מטפלים וכל היומיום, גם של ילד בן עשרים שמילא דו"ח אבטלה אבל לא יכול היה להגיע ללשכה כי הוא ישב שבעה. רק עכשיו הבנו שזו הסיבה לכך שהוא לא קיבל דמי אבטלה. אשתי מוכרת במערכת אז התחשבו בה, אבל איך זה שלא רואים את הקשר ביניהם כדי לעזור להם".

איציק מדגיש בדבריו כי סיפור הילדים שלו הוא לא סיפור האחים השכולים היחיד. יש רבים כאלה ורבים איבדו את עסקיהם בטבח ברעים. עסק הבר רוסס כולו, כפי שניתן היה לראות בתיעוד המצולם. "אין עסק ואף אחד לא פיצה אותם. הם עבדו בבר, האם מישהו מכיר בזה כתאונת עבודה? מישהו מתייחס לארוסות השבורות? אף אחד לא מכיר ולא מטפל בהם וזו הזעקה שלנו פה. גם במקומות העבודה לא מתייחסים אליהם ואחרי ניצול ימי מחלה אין להם לאן לחזור. לארוסה שלו אין לאן לחזור לעבוד בו. היא מפורקת. כאב שכול אני לא יודע איך להסתדר".

על עצמו וההתמודדות האישית שלו הוא אומר כי לולי רעייתו לא היה עומד בכך. "יש לי אישה חזקה, שלביאה חלשה לידה. היא זו שנותנת לי כוח ואמונה שלא היו לי. אני אמנם שומר שבת ומאמין שיש הקב"ה למעלה ואני בוטח בו, אבל אשתי נותנת לי כוחות של אמונה, ומשם נשאבים הכוחות שלי כשאני קם בבוקר".

איציק מציין את היות המשפחה ובתוכה אוראל הי"ד אוהדי מכבי חיפה כפי שניתן לראות בסמלים הרבים המוצבים על קברו. "אנחנו מנציחים אותו בכל דבר שאפשר וזה מה שנותן לי כוחות. לספר לעולם מי זה הבן שלי. היינו בהרבה מדינות בעולם. הדלקנו חנוכיה בבוקרשט, תלינו שלטים של חטופים כדי להנציח ולספר לעולם על השבעה באוקטובר, כי כאן, בחדר הזה", הוא אומר ומצביע לעבר חדרי הוועדות בכנסת, "לא מכירים את השבעה באוקטובר. מכירים אולי את החטופים וזה בסדר וצריך לתת להם פי אלף. אוראל היה נעדר ארבעה ימים ואני הזעתי בתנוך של האוזן ובכל מקום בגוף. יש לי חבר שהוא אבא של חטוף בשם גיא דלל גלבוע. האבא הפך לשלד. הוא לא מתפקד. אז הכסף שנותנים לו מעניין? המדינה לא מתעוררת ולא מתאוששת".

לדבריו איש מהשרים וחברי הכנסת שאותם פגש אחרי שדיבר בוועדה בכנסת לא יודע לתת תשובות. "הכול כאן בירוקרטיה. אמרתי להם בוועדה 'אתם רוצים שיהיה כאן עוד איציק סעידיאן?' יש, אבל אתם לא יודעים עליהם. אני מכיר ילדים שניסו להתאבד. אני מכיר משפחות שההורים לא חזקים ולא מתאוששים. אנחנו מנסים לעזור ככל שאפשר, אבל גם אנחנו בני אדם שצריכים להסתכל על הצלחת שלנו, וזה מאוד קשה בלי תמיכה נפשית פסיכולוגית ופסיכיאטרית", איציק אומר ומוסיף: "ראיתי כאן אם שכולה שביקשה פסיכיאטר ואמרו לה שזה לא מוכר. זה אמיתי? לשלם 3000 שקלים לפסיכיאטר במצב שבו היא נמצאת, ואני לא מספר מה זה היה לקבור את הילד. עושים לך טובה כשמוכנים להציב לך מצבה בעשרים אלף שקל ושמעתי על משפחות שביקשו מהם הרבה יותר. אז הביטוח עזר בעשרת אלפים או 11 אלף שקלים. אני צריך להתעסק בזה כשהבן שלי נרצח עם עדן וירין על זה שהם הגנו בגופם על האנשים שם?".