התפכחות – יומן מסע

אני כותבת בעיניים חצי עצומות, עדיין עייפה כל כך מנסיעה של שבוע. נחתי מחו"ל בראשון בלילה והחוויות עדיין ממלאות את הראש במחשבות ובתחושות עזות. נסיעות הן זמן של מפגש אינטנסיבי. כשאני נמצאת בבית, בתוך השגרה, מוקפת באנשים שבסך הכול די חוזרים על עצמם, לא יוצא לי להיפגש עם הרבה פנים חדשות. אבל בנסיעה אתה עוזב הכול, יוצא מהמסגרת המוכרת שלך ומגיע לטריטוריה אחרת, שבה אתה כל הזמן נפגש. חלק מהפגישות שחוויתי ילוו אותי לתמיד, אחרות אני מקווה לשכוח כמה שיותר מהר, אבל בעיקר התרגשתי והתחדשתי מלפגוש את עם ישראל. החוויה הכי עזה שחזרתי איתה היא ההרגשה של התפעלות עזה מהעם שלנו – איזה עם! עם של מתוקים, עם של צדיקים. המון אנטישמיות ומבטים רעים של גויים ליוו אותי בדרך, ופתאום אני מגיעה לאזור של הטיסה ורואה יהודים, ישראלים. אני עולה למטוס ורואה דיילים עם אור בעיניים וחיוך רחב, שומעת את הטייס מדבר איתנו עברית בטון מחויך, ומרגישה כל כך בטוחה, מוקפת בטוב.

נוף אנושי מרהיב

הרבה הפתעות מרגשות היו לי בדרך. נסעתי עם קבוצה של נשים לא מוכרות ברובן, מכל גוני החברה הישראלית. חילוניות, דתיות לאומיות, חרדיות, עולות חדשות. במבט ראשון אני מקטלגת לי בראש כל אחת ומכניסה אותה לתוך קופסה. זאת כזו, היא ככה, ההיא מוצאת חן בעיניי, ההיא קצת פחות, היא נראית לי מרובעת והיא נראית לי פריקית מדי. תגיות ותוויות מוצמדות אוטומטית, כמעט בלי שארגיש. אבל אחרי שבוע ביחד, אני פשוט נדהמת. למה אני כזאת מצומצמת וביקורתית, איך ייתכן שמיד החלטתי החלטות וקביעות בלי לדעת מי באמת עומדת מולי?

המהפך הכי מפתיע היה במטוס עצמו. ישבתי עם חברתי הטובה, וליד החלון במושב השלישי ישב גבר די מבוגר שעל פי המראה, ההתנהגות והלבוש סומן אצלי בראש מיד כ"גוי". אבל ברגע שקמנו שתינו מהמושב וניגשנו לדבר עם חברות אחרות, הוא קפץ ממקומו, הוריד את המזוודה שלו, הוציא ממנה כיפה ותפילין שנראו ישנות מאוד, חזר למושב והניח תפילין. שתינו הבטנו בו בתדהמה, הוא בכלל יהודי! באותו רגע הבנתי שאני לא מבינה כלום.

לאורך כל הנסיעה היו לי מהפכים מהסוג הזה. כמעט כל מפגש שחוויתי היה פקיחת עיניים והעמקת מבט. כל מפגש בא ללמד אותי שכל אחד מעם ישראל הוא עולם ומלואו, גדוש בכל טוב, שונה כל כך ממה שחשבתי באופן שטחי ומוטעה. כמו הנערה החילונית שהתחילה לדבר וראיתי שהיא מלאה אמונה בהשם ורצונות עזים, שהיא כל כך רוחנית ומיוחדת. כמו האישה החרדית שקוטלגה אצלי בתור שיא הריבוע השמרני, אבל כשעמדנו כולנו בתפילה עזה על עם ישראל, על החטופים, על החיילים, היא התחילה לבכות, מסבירה לנו שכל כך קשה לה לחשוב על הבנות החטופות ועל החיילים שמסכנים את חייהם והיא ממש לא ישנה בלילה בגלל זה. עוד אישה שהכרתי שנים בתור רצינית כזאת, "צדיקה", פתאום גיליתי בה צד מלא שובבות, חיות, שמחה פשוטה כמו של ילדה קטנה. ואחת אחרת שהייתי בטוחה שאין לה שום בעיות בחיים, הכול טוב לה, הכול מושלם, סיפרה לי על קשיים מאוד לא פשוטים שהיו מנת חלקה בשנתיים האחרונות.

אבל המפגש הכי מיוחד בעיניי היה עם חנה. חנה כל הזמן ישבה בצד, לא דיברה, מסוג הנשים שיושבות כמעט כמו רקע לקיר, לא משתתפות בשיחה, לא לוקחות חלק. לילה אחד ירדתי ללובי של המלון לקחת משהו, וחנה ישבה שם על הכורסה. התיישבתי לידה והתחלנו לדבר. היא סיפרה לי הרבה על החיים שלה ומצאתי כל כך הרבה קווים משותפים בינינו. למרות שהיא גרה בעופרה ואני בבית שמש, הרבה מהניסיונות שהיא מתמודדת איתם זהים לשלי. היא סיפרה על האתגרים שהיא חווה עם הילדים, עם הפרנסה, עם המלחמה. השיחה בינינו הייתה זורמת ומופלאה וממש לא רציתי שתיגמר. דיברנו כמעט עד ארבע בבוקר ונהניתי מכל רגע, כמו שרק נשים נהנות משיחות כאלה. אבל בעיקר התפעלתי מהשינוי שהתחולל בחנה לנגד עיניי. מאישה כמעט שקופה שמרוב שהייתה בצד אפילו לא שמתי לה תווית כלשהי בראש הטיפשי שלי, אולי רק "השקטה", כעבור דקות קצרות של שיחה שוב התגלה לי נוף אנושי מרהיב, מעניין, מלא תובנות וחשיבה מקורית, שונה כל כך ממה שחשבתי לפני שדיברנו.

ואין ספק שאחרי כל המפגשים הללו אני חוזרת לארץ שלי אדם אחר. כשהמטוס פרץ מבעד למסך העננים והמראות האהובים כל כך של ארץ ישראל מילאו את החלון הקטן התרגשתי עד דמעות. אני שמחה כל כך לחזור לכאן, מבינה עוד הרבה יותר עד כמה אני אוהבת את העם המיוחד שלנו וגאה בו, ומקווה לשנות את המבט שלי מהיום, פחות לקטלג והרבה יותר לאהוב.

פאי עגבניות וגבינות

הפאי הזה נשמע שיא הפושט, כולה פאי עגבניות. אבל ממש כמו שאמרתי קודם, אל תיתנו לשם להטעות אתכם. מדובר במנה מופלאה, פאי טעים ועסיסי בצורה לא רגילה, בריא, משביע וחגיגי במיוחד. הפסטו מלמטה והגבינות מלמעלה בתוספת כרישה מטוגנת הופכים את המנה הזאת לביס מושלם עם טעם ייחודי ומראה מרהיב.

דרגת קושי:

קלה פלוס

זמן אפייה:

40-35 דקות

12-10 מנות

לבצק:

2 כוסות קמח

חצי כפית מלח

100 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות

1 ביצה

3 כפות מים

לפשטידה:

גבעול כרישה אחת קצוץ גס

חבילת גבינת ריקוטה, טוב טעם או גבינה צפתית חתוכה לקוביות (250 גרם)

4 עגבניות פרוסות

2 כפות שמן זית

מכל שמנת מתוקה 250 מ"ל

2 ביצים

מלח ופלפל

לפסטו:

חצי חבילת בזיליקום, עלים בלבד

3 שיני שום

שליש כוס צנוברים או שקדים קלופים

שליש כוס שמן זית

2 כפות פרמזן

מלח ופלפל

מכינים את הבצק: בקערה מערבבים את הקמח עם המלח. מפזרים את החמאה ומפוררים אותה עם הקמח עד לקבלת פירורים אחידים.

מוסיפים את הביצה ומעבדים מעט ככל האפשר, רק עד לקבלת כדור בצק. מכסים בניילון ומעבירים למקרר לחצי שעה. מוציאים את הבצק ומרדדים אותו על משטח מקומח לעלה בעובי חצי סנטימטר.

מעבירים אותו לתבנית פאי עגולה מספר 26 עם חור באמצע כמו בתמונה, או לתבנית מלבנית (אין צורך לשמן), ומשאירים בצק עד מעבר לשוליים.

חותכים את עודפי הבצק מהצד החיצוני של התבנית.

מטגנים את הכרישה במחבת על אש קטנה עד שהיא מזהיבה קלות ושומרים בצד. מערבבים בקערה את השמנת, הביצים, מלח ופלפל.

מכינים את הפסטו: מכניסים את כל החומרים למעבד מזון או לבלנדר וטוחנים לממרח אחיד. במידת הצורך אפשר להוסיף עוד מעט שמן לקבלת ממרח דליל יותר.

מרכיבים: מחממים תנור לחום של 180 מעלות. מורחים את הפסטו בנדיבות על תחתית הבצק. מניחים את הכרישה המטוגנת ומעליה את קוביות הגבינה. יוצקים את תערובת השמנת. פורסים את העגבניות לפרוסות ומסדרים על השמנת בעדינות ובצורה נאה, ואופים בתנור כארבעים דקות עד שהפאי מקבל צבע זהוב.

לתגובות: avmyzlik@gmail.com

***