התחלה// לפני 44 שנה. נולד וגדל בירוחם, השני מתוך שמונה אחים ואחיות.
אבאמא// אבא הרב ניסים משה, מנהל ישיבה. אמא מלכה, סגנית מנהלת בית ספר. "אידיאליסטים אמיתיים. אחרי החתונה הם ירדו לדרום כדי ליישב ולהפריח את השממה מתוך ציונות לשמה. ההורים שלי תמיד היו עסוקים בעשייה למען הכלל. מאבא ואמא למדתי מהי נתינה".
ירוחם// "גדלתי בירוחם, עיר עם הרבה ערבות הדדית. זה לחיות את הפשטות עם אנשים צנועים וטובים. בירוחם היו משפחות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, וכילד אתה נחשף לעולם של המון קשיים ואתגרים. ההורים שלי כאנשי חינוך טיפלו ועזרו".
שעה נסיעה// בילדותו למד בבית הספר היסודי בתפרח. "נסענו כל יום שעה הלוך ושעה חזור לבית הספר. היינו קמים כל יום בחמש וחצי כדי להגיע בזמן לכיתה. זה לא היה קל, אבל מה לא עושים בשביל חינוך".
לבני ברק// כשהיה בן 14 עברה משפחתו לבני ברק. "המעבר הזה היה לי טוב. שמחתי בהתחלה החדשה. גם חברתית היה לי טוב מאוד". למד בישיבת היכל התורה בבני ברק, ואז עבר לישיבה גדולה בירושלים לשש שנים של לימוד עד החתונה. "זה המקום שפיתח אותי מחשבתית".
הרב אליהו// "הישיבה שלי הייתה ליד מרכז הרב, וכל מוצאי שבת היינו הולכים לשיעור הקבוע של הרב מרדכי אליהו זצ"ל. שתינו את השיעורים שלו בצמא. היה בו משהו אחר. התרשמתי מדמות של רבנות תורנית יחד עם קירוב לבבות הכי גדול שיש. הוא היה מקפיד על קוצו של יו"ד בהלכה ובאותה נשימה הוא היה אוהב ישראל גדול".
החצי השני// עובדת חברת ביטוח. "היא הכול בשבילי. תומכת בי בכול במלוא מובן המילה. כלום לא היה קורה בלעדיה". לזוג חמישה ילדים. "הם כל עולמי".
האתגר// בעקבות אשפוז של אחד מקרובי משפחתו בבית חולים הוא נחשף לאתגרים הרבים הטמונים בכך. "היינו תקופה בבית החולים ונחשפתי לקושי היומיומי. מלבד הדאגות לבריאות וההתמודדות עם האשפוז - זה גם כל בוקר ללכת לקנות קפה ועוגה או משהו לאכול. כל יום כפול חודש שמסתכם בהוצאה גדולה. גם החניה בבית החולים עולה כסף. אלו לכאורה דברים קטנים, אבל הם מצטברים לסכום גדול. יש גם את הצורך של ההורה המלווה בזמן מנוחה והתאוששות, וכשאתה נמצא בבית חולים זה בלתי אפשרי. הבנתי שבניגוד למחשבה המקובלת זה עול על כל המשפחה וממש לא רק על החולה".
הברכה// "נסעתי לרבי דוד אבוחצירא לקבל ברכה לרפואה שלמה. הרב המליץ לנו דווקא עכשיו לצאת מעצמנו ולסייע לחולים אחרים ובעזרת ה' הכול יהיה בסדר. וכך באמת היה. במשך שנה התחלתי להביא ולחלק שתייה חמה ולחמניות במחלקת טיפול נמרץ ובחסדי שמיים זכינו לרפואה שלמה". אחרי שנה של התנדבות במקום גמלה בליבו ההחלטה לבסס ולהרחיב את הפעילות והוא הקים עמותה.
העמותה// נוסדה בשנת 2004 ומאז היא פועלת בבית החולים לילדים אדמונד ולילי ספרא בתל השומר. "הענקנו לעמותה את השם 'נותנים תקווה' כי כשמה כן היא - נותנת תקווה לחולה ולמשפחתו. המטרה שלנו היא לסייע לילדים המאושפזים ולבני המשפחות שלהם ולהקל עליהם בהתמודדות היומיומית במהלך האשפוז ועד להחלמה. הפעילות שלנו נובעת מתוך ההבנה שילד חולה והמשפחה שלו זקוקים לתמיכה, לכוחות ולתקווה בדרך להחלמה".
נותנים תקווה// צוות העמותה פוקד מדי יום את בית החולים וממלא את יומם של הילדים החולים בשלל פעילויות מהנות המעניקות להם כוחות, מעלות חיוך ונוסכות תקווה. "השנה אנחנו חוגגים 20 שנה. לפעמים אני מסתכל אחורנית ונדהם מההתפתחות האדירה ומה הספקנו. זה מרגש ממש. יש לנו שמונה בנות שירות שנכנסות בבוקר למחלקות, נפגשות עם הילדים ורואות את הצרכים שלהם. אחר הצהריים הן לוקחות אותם למשחקיות ולפעילויות. פעם בשבוע אנחנו עושים פעילות משותפת לילד עם המשפחה שלו, מתוך הבנה שתהליך ההחלמה מחייב מבט רחב יותר".
מוזיקה// לעמותה יש מרכז מוזיקלי יחיד מסוגו. "יש לנו בבית החולים אולפן הקלטות מתקדם עם ציוד אלקטרוני משוכלל, חדר הקלטה וחדר נגינה עם כלי נגינה מגוונים העומדים לרשות הילדים החולים. מרכז המוזיקה הוא מקום שמח ודינמי. במהלך השנים אין־ספור ילדים חוו בו רגעי אושר מרגשים ושאבו ממנו כוחות להתמודדות בדרך להחלמה. יש לצערנו מקרים של הורים שההקלטות הן מה שנשאר להם אחרי שהבן החולה הלך לעולמו".
המלחמה// החל מ־7 באוקטובר, בנוסף לפעילות השוטפת בבית החולים לילדים, העמותה תומכת ומסייעת ללוחמים שנפצעו בשדה הקרב ואושפזו במחלקות השיקום בבית החולים תל השומר. "אנחנו פוגשים את החיילים במחלקות, שומעים את הצרכים שלהם, מחבקים אותם ומשתדלים להיות שם בשבילם. זה יכול להיות מפטריית חימום ועד מקרר קטן או עזרה כלכלית. גם הבאנו אומנים מהשורה הראשונה, כמו שלמה ארצי, ליאור סושרד ואחרים כדי לשמח אותם. זה מעלה להם את המורל".
פרוטזה// "אנחנו נפגשים עם המון חיילים קטועי גפיים וזאת התמודדות לא קלה לחיילים צעירים. אתמול ארגנו לבקשתו של חייל טקס הצעת נישואין כביכול לפרוטזה שלו. הוא לקח את הפרוטזה וחיבק אותה. הוא עשה את זה בהומור, אבל מאחורי הצחוקים האלה יש הרבה כאב והרבה עוצמה. זה לעכל את החיים החדשים".
רוח גדולה// "באחד הימים פגשתי מ"פ שהיה פצוע קשה. הוא הסתכל עליי ואמר: אחי, אל תרחם עליי. הכול בסדר. הכי חשוב שנכה באויב ונפרק אותם עד הניצחון. זה ריגש אותי מאוד. החייל היה פצוע וכאוב במצב מורכב, והצליח לראות את טובת עם ישראל ואת התמונה הגדולה. ראיתי חיילים שנפצעו קשה והם רק רצו להשתקם ולחזור לעזה להילחם. אתה נדהם מאיפה יש להם את תעצומות הנפש האלה".
עד הניצחון// "לחיילים יש רוח של ניצחון. הם מדברים על המלחמה ועל הרצון להכות באויב בכל הכוח. מצד שני יש להם ימים של קושי ובאסה והתמודדויות, כי בסוף החיים שלהם השתנו. הם מודעים להיותם חלק מתקופה היסטורית, אבל מצד שני לכל אחד מהם יש קושי יומיומי".
במגרש הביתי:
אני מאמין// "אני רק רוצה להוסיף טוב בעולם".
חמלה// "המפגש שלי עם עשרות החיילים הפצועים עוצמתי מאוד. יש בי הרבה חמלה והרבה כאב כי אלה לא מראות קלים. אבל אני מקפיד לא להיות במקום של רחמים, כדי שלא אקרין את זה כלפיהם, אלא לבוא ממקום של תקווה. אני מנסה לעשות מה שאפשר כדי לחזק ולהעצים".
הנתינה// "הנתינה לזולת והעיסוק בחסד מעניקים ומסייעים לאדם שמולך, אבל הם גם משפיעים על האדם הנותן. בזכות הנתינה אתה חש משמעות וסיפוק אין־סופיים".
אחדות// "במחלקות אתה מרגיש אווירה מיוחדת של עם אחד ואחדות, ואני כולי תפילה שזה ימשיך הלאה. ברמה הפרטית אני משתדל לקדם מה שאפשר".
לתגובות: rivki@besheva.co.il
***