אנחנו חיים בעידן בו אפשר להחליף כמעט הכל. לפעמים אפילו לא משתלם לחפש סנדלר, להתאמץ לתפור לנסות להדביק כי הרבה יותר פשוט לקנות חדש (או אולי אפילו שניים באותו מחיר).
עד לא מזמן יכולנו לחיות בכל מקום ולעבוד מכל מקום. אבל בחודשים האחרונים משהו מהותי השתנה. הבנו שלא הכל אפשר להחליף, ויש זמנים שבהם אי אפשר פשוט 'לקום וללכת'.
אנחנו בעיצומה של מלחמה שמלמדת אותנו ואת הילדים שלנו שאין לנו מקום אחר. שישנם דברים שאי אפשר להחליף. אפשר לקרוא לזה 'השתרשות'. מדובר ביכולת שלנו להחזיק חזק. על אף הקשיים, האיומים והמשברים, לא לעזוב. להיאחז במדינה הזו. בלי 'החזרות' ובלי 'החלפות'.
אני מציעה שאת השיעור הזה, שכולנו בתוכו נספר לעצמנו ולילדים שלנו.
1. זה לא קל. אבל יש לנו הזדמנות לראות שיש דברים שלא מוותרים עליהם. יש ערכים שדורשים את המסירות שלנו. אנחנו מחוברים לארץ הטובה הזו בברית של יעוד ואהבה וגם כשלא קל, אנחנו לא מוותרים. בחיים משקיעים בכל מחיר בדברים שאוהבים.
2. המסירות יוצרת חיבור עמוק יותר. אנשי העוטף לימדו אותנו איך לעטוף באהבה חבל ארץ חבול ולהמשיך קדימה. למרות הכאבים למרות ההרס למרות החששות. עם הרבה אמונה הם חוזרים. לפעמים החכמה היא לדעת לחזור גם אחרי מפלה . לדעת לקום וללכת.
3.התשובה הפשוטה לשאלה למה? היא "כי זה שלנו". הימים האלו הם שיעור בהגברת השייכות שלנו למדינה הזו. יכול להיות שיש יפות ממנה, נוחות מתגמלות, בטוחות או מהנות יותר.. אבל זו שלנו.
גם לילדים שלנו זו הזדמנות לספר, שאולי בחיים יכולות להתגלגל אליהם הזדמנויות טובות יותר, אבל החכמה היא לשמור ולשמר את מה ששלהם.