ואם זה לא יהיה חמאס
מדינה פלשתינית תהיה מדינה בשלטון חמאס. כך טוענים ומזהירים בלהט מתנגדי הרעיון המופרך והמסוכן שמנסה נשיא ארה"ב לקדם בימים אלה. לצדקת טיעוניהם לא צריך להביא הרבה. די לעצום את העיניים ולגלוש אחורה בזמן קצת יותר מארבעה חודשים, לדמיין את האירוע הזה קורה בממדים פי כמה יותר גדולים, עם צבא מחבלים הרבה יותר חמושים, בעוטף יהודה ושומרון, להצטמרר ולהסכים. ממש לא קשור לפוליטיקה. הגיון בריא ויצר הישרדות מספיקים לשם כך.
עד כאן הכול ברור. אין ספק, הם צודקים, אלא שעם כל הצדק שבחשש הביטחוני, ממש לא בטוח שהוא מצדיק שליטה על אדמה, אם היא לא שלנו.
על חששות ופחדים מתגברים באמצעות התעצמות צבאית או פסיכולוג. לא על ידי לקיחת שטח שלא שייך לך, גם אם הוא חולש לך על שדה התעופה הבינלאומי היחיד שלך, גם אם תותחיו יוכלו לאיים בכינון ישיר על גוש דן או כמעט על כל עיר אחרת בארצך, גם אם אתה חושש שבתוך חמש דקות תמצא נוח'בות מחומשות מכף רגל ועד ראש בבית הפסטורלי שלך ברעננה. זה עדיין לא מצדיק, כל עוד הארץ הזו לא שלך.
הטענה שמדינה פלשתינית תהיה מדינת חמאס אולי נשמעת חזקה וטובה, אבל היא לא ממש רלוונטית כשהנושא הוא צדקת זכותנו על הארץ הזו. אם יבטיחו לנו באותות ובמופתים שתוקם כאן מדינה נורבגית (משום מה תמיד נורבגיה זו הדוגמא, אז נזרום) באופייה, מדינה שתהיה מפורזת לא רק מטנקים ומטוסי קרב אלא גם מרוגטקות וקפצונים, האם אז נהיה מוכנים לוותר על כברת הארץ הקטנה הזו שלנו? שיח תבהלה ביטחוני נותן כאן תשובה חיובית. שיח זכויות היסטוריות תנ"כיות ומוסריות נותן בנקודה הזו תשובה שלילית. עכשיו צריך לבחור.
סקר סקר תרדוף
אגב, לא בטוח ששמעתם על הסקר הלא מדובר הזה, אז רק נציין שהמכון הישראלי לדמוקרטיה בדק את עמדת הציבור הישראלי באשר להקמת מדינה פלשתינית מפורזת (נדלג לרגע על הפרט השולי שישות מדינית מפורזת זו בדיוק הייתה הגדרת החמאס ברצועת עזה עד בוקר שמחת תורה, וראינו איך נראה הפירוז הזה כשהם מחליטים לטבוח בנו).
ובכן, להלן התוצאות. שימו תופים ברקע... בבקשה: 30 אחוזים בלבד מהציבור היהודי בישראל (ימין ושמאל) תומכים במדינה שכזו (מי אתם, אחים שלי? מה בדיוק לא הבנתם?), 7 אחוזים לא יודעים ו-63 אחוזים קלטו את האירוע ומתנגדים.
רק שתדעו.
המורה לשל"ח
'עם שכובש עם אחד לעולם לא יהיה חופשי', כך נכתב על חולצתו הסגולה של מורה לשל"ח בבית הספר בקיבוץ גשר הזיו. התלמידים התלוננו וארגון 'בצלמו' שיגר דרישה משר החינוך לטיפול במורה שבחר להשחיל פוליטיקה למערכת החינוך בדרכו היצירתית.
אנחנו נחכה לעידכונים מלשכת שר החינוך, אבל רק כדאי שנעיר ונזכיר כאן שקיבוץ גשר הזיו, שבו מלמד המורה המדובר (ואולי גם מתגורר בו), הוקם על חורבות הכפר הערבי א-זיב שהיה קיים שם עד 1948, איך נגדיר זאת בעדינות, לא בדיוק המקום המתאים לדבר בו על כיבוש. ממורה לשל"ח הייתי מצפה להכיר את הנתון הזה ולבחור חולצה אחרת.
עסק שלהם או לא
במהלך חודשי סערת המאבק על הרפורמה לתיקון מערכת המשפט נשמעו לא מעט מנהיגים במגזר החרדי שטענו שזה לא העסק שלהם, ולכן אין סיבה להצטרף להפגנות תומכי הרפורמה או להתייצב לסינגור על יריב לוין ושמחה רוטמן בכלי התקשורת. תנו לחיות בשקט. מה לנו ולבג"ץ, לא על זה הלכנו לבחירות. יש לנו מספיק מאבקים משלנו, טענו אז.
אז זהו, שכדאי לזכור שלידתה של סערת גיוס החרדים, שכעת מחוללת מהומה במחוזותינו, היא בהחלטת בג"ץ הכל יכול שלא להמתין עוד ולדרוש מממשלת ישראל להכריע בסוגיה בתוך שבועות בודדים עם תאריך מוגדר.
הקשבתם להם?
אם יצא לכם להאזין לראיונות עם חטופים ששוחררו מידי החמאס, אני משער שהבחנתם בפרט שחוזר על עצמו שוב ושוב בסיפורים הקשים הללו. רבים מהם מספרים שמי שהחזיק בהם היו משפחות אזרחיות, לעיתים בליווי מחבלים חמושים ולעיתים גם בלעדיהם, ושהמעברים ממקום למקום בוצעו לא פעם באמבולנסים. לתשומת לב כת מאמיני קיומם של ה'בלתי מעורבים'.
הלם מוחלט
התקשורת בהלם. השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, מעז לדרוש תגובה חריפה לתליית שלטי סינוו'אר וחמאס בהר הבית, והארץ נרעשה. טוב, לא באמת כל הארץ, אבל גם אם מדובר רק בשוכני האולפנים זה מספיק חמור.
הרי ממש לא מזמן סיפרו לנו שמדובר בלא פחות מנאצים והיו גם מי שהוכיחו שמדובר במי שביצעו מעשים חמורים מאלה של הנאצים, אז מה קרה פתאום? פתאום מותר לתלות תמונות של נאצים ודגלי נאצים בהר הבית? היינו מקבלים באדישות דגלים עם צלבי קרס ותמונות ענק של אדולף היטלר בהר הבית?
נראה ששוב מדובר בבעיה כלשהי של זיכרון. זה או שמסתמכים על הזיכרון הקצר שלנו, או שמדובר בזיכרון הקצר שלהם. מאחר ואנחנו לא מתכוונים לשכוח את מה שנעשה כאן בבוקר שמחת תורה נותרה על השולחן רק האופציה השנייה, שבתאי הזיכרון של שוכני האולפנים אין מקום לתובנות חדשות.
נותרה רק השאלה איך ומדוע אנחנו מסתמכים על פרשנות ודיווחים ממי שהזיכרון שלו לא ממש מתפקד.
צעד תימני
לפני חודשים לא רבים דובר על החשיבות הכלכלית והאסטרטגית שבפתרון מדיני מול הפלשתינים. אם נסגור עסקה עם הפלשתינים, אמרו לנו, סעודיה תסגור איתנו גם היא עסקה, ואם היא תסגור עסקה נוכל לקדם את מיזם הענק להעברת סחורות מהמפרץ הפרסי דרך סעודיה, ירדן, ישראל והלאה לאירופה. ישראל, כך הסבירו לנו באותם ימים, ממוקמת בנקודה בעלת פוטנציאל כלכלי אדיר, אם רק נסגור עסקה פלשתינית, כמובן, ואז קופוני ענק ייגזרו וישולשלו לכיס קופת האוצר הישראלי על כל העברת סחורות דרכנו.
אלא שתרחישי ההיסטוריה לא בדיוק עובדים לפי המומחים והחוזים, ומסתבר שמה שמקדם את המיזם הזה הוא דווקא המצור הימי שהטילו החות'ים. הסעודים מבינים שאי אפשר עוד לבנות על זה שמתישהו החות'ים יירגעו ולכן הם בוחרים לדבר ברצינות על קידום המיזם הקרקעי שיעביר סחורות מהמפרץ דרכה, דרך ירדן ודרך ישראל אל המערב האירופי ומעבר לו, ובמיזם הזה, כזכור, ישראל צפויה להרוויח לא מעט ובלי הסכמים עם מבקשי השמדתנו מעזה או מרמאללה.
מסבב הסיבות לא זקוק לשלום או למלחמה כדי לקדם את תכניותיו ואת עמו. כדאי שנפנים. החות'ים ירצו לקלל אבל יתכן שנגלה תוצאה הפוכה.
(אגב, למה הסיכוי ששמעתם על האירוע הזה קטן? בגלל שמירי רגב, שרת התחבורה, היא זו שדיווחה עליו, וכשהיא זו שמדווחת התקשורת מתעלמת. זה הרי חלק מחוקיה הנוקשים של התקשורת הישראלית)
מקורות נסתרים
אני מאוד מקווה שהעיתונאי הערבי ישראלי שכותב בעיתון הסעודי, זה שפרסם שקיים חשש ישראלי שסינוו'אר נמלט למצרים ומסרב לפרסם את מקורותיו, לא הסתמך על הטור שאתם קוראים עכשיו כדי לפרסם את הכותרת שלו.
נכון, לפני שלושה שבועות העליתי כאן את ההשערה לפיה אין שום סיבה שסינוו'אר לא ינצל את מנהרות ההברחה שלו כדי להימלט לסיני יחד עם כמה מהחטופים, ונכון שהעליתי השערה שהוא יושב לו באיזו חושה או מערה באחד מהרי סיני וממש לא מעניין אותו מה קורה בעזה, אבל אני רק מזכיר שהבהרתי בתחילת הדברים שאין על כתפיי דרגות קצונה, אין לי עבר מודיעיני ואני לא פרשן צבאי עתיר עלילות. סתם אדם פשוט שמעלה השערה. אני מקווה שהמקורות של העיתונאי ההוא קצת יותר רציניים ממני...
סליחה
זה קרה כשקאטו הזקן ביקר בספרייה העירונית. הוא חיפש ומצא איזה ספר ישן ומעלה אבק, שלף אותו מהמדף והתחיל לדפדף בעניין, אלא שאז מישהו עבר בדרכו למדף אחר ועם הכתף נתן מכה לא רצונית לקאטו קשישנו שנהדף, הרים חצי מבט אל המישהו שמיהר להתנצל 'סליחה, סליחה', ופכר ידיים בחצי תחינה.
קאטו התייצב, סגר את הספר, הניח יד על כתפו של המישהו המתנצל, נתן בו מבט ארוך ולחש, כמתבקש ממבקר בספרייה, "סליחה אתה אומר לי? תגיד לי... אחרי שהם פגעו במשפחות שכולות הם ביקשו סליחה או המשיכו הלאה כאילו כלום?". המישהו הזה, שנקלע למקום ממש שלא בטובתו, לא ממש הבין במי מדובר, אבל לקאטו זה ממש לא הפריע. הוא, אתם כבר מכירים אותו, המשיך ולחש כאילו כלום: "אתה יודע מה, האם מתישהו במשך יותר מעשרים עונות של התכנית הזו, ארץ נהדרת, הם התנצלו על משהו? מה, אף פעם הם לא טעו? לא כשלו? אף פעם לא היה צורך בהתנצלות על משהו? הם הרי דרכו על מגזרים שונים, רמסו כל ערך, ואתה רוצה לומר לי שאף פעם לא עלתה בהם מחשבה שאולי הפעם הם קצת הגזימו ואולי הפעם צריך להתנצל. זה נשמע לך הגיוני?", ואז כבר היה לו קשה להתאפק, כללי הספרייה נשכחו ובבת אחת הוא כמעט צעק: "אמרתי לכם שמספיק, זה לא מצחיק, תחליפו ערוץ, תכבו את המכשיר, העיקר שתתקדמו כבר".
למבטים התמהים של המישהו המבוהל הצטרפו עוד אינספור עיניים המומות מבין מדפי הספרים.
להערות ולהארות שלכם: [email protected]