את ההופעות שלו נוהג שי צברי לפתוח בציטוט של רבי נחמן על מעלתן של מחיאות כפיים, ובבדיחה, מעט עצובה, שהדרך היחידה לחבר בין ימין ושמאל במדינה המטורפת הזו זה באמצעות מחיאת כף. מאז השבעה באוקטובר נוספה לפתיחה הזו בדיחה נוספת, עצובה אפילו יותר, על כך שמסתבר שגם מלחמות עושות את זה לא רע בכלל.
ואכן, בין אם הייתה זו המלחמה והרצון לברוח ממנה, מחיאות הכפיים שמילאו את הרחבה במועדון ההופעות הירושלמי לאורך כל הערב או אישיותו הקורנת של צברי עצמו, לשעה-שעתיים היה נדמה שאכן, אין יותר הבדלים. כולנו מחוברים. היפים שהתנועעו לצלילי פיוטים של אבן גבירול לצד נשים במטפחות ששרו בדבקות דתית כמעט את 'מכור לאהבה'. כולם מחוברים. כולם שרים.
המופע של צברי שחזר לרוץ לאחרונה לאחר הפסקה בשל המלחמה כולל את שיריו המוכרים והאהובים, לצד גרסאות כיסוי שנוספו למופע בשבועות האחרונים תוך כדי המופעים למפונים, לחיילים ולפצועים שלנו.
"אלו ימים משוגעים", שיתף צברי את הקהל במופע שנערך במוצ"ש, "אנחנו מופיעים הרבה לאנשים שלא תמיד בא להם בטוב שנשמע אותם. נגיד אנשים שפינו אותם מהבתים שלהם והם פתאום גרים באיזה מלון בתל אביב. מלון בוטיק, אבל הם מעדיפים להיות בבית ולבשל לעצמם דגים לשבת. ולפעמים זה מרגיש שאתה מתווסף להם על הכורח הזה, על הנטל של לגור מחוץ לבית. אז מה עושים? שרים להם שירים שהם אוהבים, לא את השירים שלך".
צברי מונה שמות של שירים שביקשו ממנו המפונים, שירים כמו 'ירח' של שלמה ארצי ו'עטלף עיוור' של חנן בן ארי, ומציין שמכולם היה שיר אחד ספציפי שהוא הכי אהב לבצע בתקופה הזו, וזה גם השיר שהוא בחר להמשיך ולבצע בהופעות לקהל הרחב – 'אל תפחד' של אהוד בנאי.
עוד שיר שהצטרף לרפרטואר של צברי לאחרונה הוא 'לא יכול' ששר צברי באלבום האחרון של עידן רייכל שיצא בתחילת החודש. זהו שיתוף הפעולה השלישי של צברי ורייכל, אחרי 'ננעל במבטו' ו'בקרוב' הוותיקים, ואמש הוא גם זכה לראשונה לביצוע על הבמה. ביצוע שבתקופה בה אנחנו נמצאים מקבל משמעות והקשר אחרים לגמרי.
ההופעה של צברי גדושה שירים וסיפורים שמותאמים להפוגה קלה, אך כזו שלא שוכחת לרגע, את האווירה הקשה במדינה, כאשר אחד מרגעי השיא של ההופעה היה כאשר באמצע אחד מלהיטיו הגדולים - 'אנא, אנא, אנא', גרסה מתורגמת ל'Love, Love, Love' של לאונרד כהן - עצר צברי את השיר וביקש לשאת תפילה.
"אני מקווה שהמילים של הבית הקרוב יתגשמו ויברכו את כולנו, בזכות הכהן הגדול, זכותו תגן עלינו, אליעזר לאונרד כהן", אמר צברי, ושר את המילים המתורגמות "ומי ייתן ורוח זה השיר ינשוב בחופש הטהור, והוא יהיה לך שריון מול האויב ומול הקור". וענה כל הקהל אמן.
לאורך שעתיים הקהל הירושלמי המגוון עטף לקרבו את צברי בחיבוק, וזה האחרון שיתף בחיוך שהוא אוהב להתחזות לירושלמי ובכך הוא ממשיך מסורת ארוכה של בת-ימים שמתחזים לירושלמים תוך שהוא מונה את שמותיהם של אריה דרעי וג'קי לוי – שלמרות תדמיתו הירושלמית רבת השנים גדל בכלל ברמת יוסף שבבת-ים.
רגע לפני סיום הערב שיתף צברי שלאחרונה בהופעות הוא חש כי הקהל שמגיע להופעות בתקופה הזו מרגיש כמו אוניה בים סוער, והוא רואה בו, בצברי את החוף. "מה שאתם לא יודעים", הוא שיתף, זה שגם אני מרגיש כמוכם. בשבילי אתם החוף".
וזו, על קצה המזלג, כל התורה כולה. הציטוט של רבי נחמן, התפילה של לאונרד כהן, מחיאות הכפיים והמתקת הדינים, הכל התנקז לרגע אחד קטן וטהור בסוף ההופעה בו גם שי וגם הקהל כבר הורידו את כל המגננות שלהם וביקשו רק דבר אחד אחרון - רק לנגן אהבה.