הרב חנן ברנד מספר בשיחה עם ערוץ 7 על בנו יהונתן יוסף הי"ד שנפל בקרבות ברצועת עזה.
"טרם כניסתו לעזה, הוא אמר: עם ישראל מביא לנו במבה וצ'יפס, אבל מתי נזכה לעזור לעם ישראל מהביזיון הלאומי? ישנה קריאה לכל מקבלי ההחלטות, כדי שמותו ומות כל הקדושים האחרים לא יהיה לחינם כמו הסבבים הקודמים, מאמין שבקשתם הייתה שהמשימה תימשך עד הסוף ולא יהיה הפסק, שלא יהיה שלטון חמאס ושלא הנכדים שלנו ולא הנינים יצטרכו לדאוג", אומר הרב ברנד.
הרב ברנד מתייחס גם לסוגית החטופים: "מאוד כואבת. אין דנים את האדם עד שנמצאים במקומו, ובכל זאת, מסר למקבלי ההחלטות: לא כמו שקבוצות בעם שאנחנו יכולים להבין אותם שאומרות לא בכל מחיר. צריך לעשות טוב טוב את החשבון כמו שהמשנה אמרה בגיטין : אין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהן, שלא יבואו ויתפסו, יש ראיה כללית של עם ואומה, לא רק הפרטים".
הרב ברנד מרחיב על מפעל החסד של בנו יהונתן. "המיוחד שהיה ביהונתן היה עולם החסד שהיה בו, אנחנו יודעים שהחפץ חיים מאריך הרבה בנושא של אהבת חסד, לא מספיק לעשות מידי פעם אלא יש עניין שתאהב ותהיה מחובר לכך כל הזמן, זהו אחד המאפיינים הגדולים שהיה ביהונתן מגיל צעיר", מספר אביו הרב ברנד.
יהונתן למד בתלמוד תורה מורשה בקריית משה, בישיבת נתיב מאיר ובישיבה הגבוהה בשבי חברון. "בנתיב מאיר הוא פיתח את נושא התרומות, בכיתה ט' התנדב בחלוקת אוכל למשפחות, התברר לי שזה היה מעל 10 שנים, הם היו אורזים עופות וירקות והיו מחלקים בכל מיני שכונות בירושלים, דבר מאוד גדול שלא הפסיק להתמיד בו כל הזמן. כשקיבל רישיון נהיגה, הוא ביקש ממני את הרכב, הוא ביקש ממני בכל יום רביעי בערב את הרכב. 'אבא אל תקבע תכניות ביום רביעי בערב'.
עם הזמן, הכניס את החבר'ה במחזור שלו בנתיב מאיר לנושא, כדרך העולם לא כולם התמידו, הוא היחיד שהתמיד במשך עשר שנים. הוא רתם לנושא גם את האחים והאחיות שלו".
במסגרת פעילויות החסד היה מתנדב בארגון ידידים. "ראש הידידים אמר לי בשבעה שהוא היה במשך תקופה בעל הקריאות הכי גבוה, למעלה מ-70 קריאות. אנשים היו מוסרים לי ד"ש: הבן שלך עזר לי בבגין. כמובן, גם אני נעזרתי בו פעמיים. כיוון שהיה עסוק, הייתי לומד מאנשים איפה היה וכמה עזר".
יהונתן התנדב גם בארגון עלה. "היה קשור אליהם, מסיע אותם עם אופניים. היה אחד שהוא היה מביא אותו אלינו לשבתות, במשך שנים. כל ההתנדבויות, הכול היה במקביל, לא אחד אחרי השני. הוא התנדב בהרבה ארגונים. חלק מהיסודות של יהונתן היה הסתר לכת, מי שלא צריך לדעת, לא יודע. היה בו שילוב של עבודת ה' וחיפוש ובצורה חווייתית.
התנדב גם בארגון יד שרה, עשה הסעות לאנשים שהיו צריכים. גם בארגון אבוקת אור השקיע הרבה מזמנו, הוציא הרבה חניכים לפעילויות ורכיבה על אופניים וים, כולל להיות איתם בליל הסדר בקורונה, בזמן שאנשים לא רצו להסתובב בחוץ, הוא שימש דוגמא להרבה מדריכים שבאו בעקבותיו".
הרב חנן ברנד, מרבני הציונות הדתית, בוגר ישיבת מרכז הרב, מומחה כשרות ארצי ולשעבר מבכירי מערך הכשרות תחת הנהגתו של הרב הראשי לישראל הרב אברהם שפירא זצ"ל, מספר על מושג שהיה בקריית משה: חבורת מצוות. "רותם אנשים מהשכונה לבוא ולהתנדב עם עיוורים ואוטיסטים, גרף וגרף עוד אנשים לנושא. אבוקת אור הביאו לנו ספר לאחר מותו שבו כתבו כל החניכים והמדריכים על פעילותו.
בין השאר הביאו דברים שכתב שגם אם תצא נבואה בזמן הקורונה שהעולם יחרב, אזי מי שבונה גשרים ובתים, אז יצטרך להפסיק, כי מה הטעם ? אני אמשיך לעשות את הטוב והחסד עד הרגע האחרון כי זה בעצם השליחות והמטרה. ככה היה עונה לאשתי ששאלה אותו מתי תנוח קצת כי אתה רץ מארגון לארגון, הוא אמר לה שזה מה שנותן לו את המשמעות".
הרב ברנד מספר על החסד גם בבית. "גם בבית היה בשקט, ענווה ובהומור עוזר, הייתה בדיחה שהוא היה מכונת השטיפה של אשתי. תמיד עוזר ומפנה, בכל אירוע ומשפחתי הוא המפנה, המוריד כלים והשוטף. גם כשהיה בנפאל, אכל בחו"ל דווקא בבתי חב"ד, לא רוצה היתרים, מה אפשר ומה אי אפשר, הקפיד לאכול רק במקומות כשרים".