"את חייבת לפגוש את שרה בטיש", אמרה אחותי יום אחד. במשך תקופה ארוכה אחותי נפגשה עם האישה המיוחדת הזאת, שנמצאת בתקופה לא פשוטה בחייה. היא הגיעה כדי לעזור ולתמוך, אך בכל פעם יצאה עם קופסאות של מאכלים עשירים במיוחד, והרגישה שהיא קיבלה הרבה יותר ממה שנתנה. בנוסף לכך שמעה ממנה אחותי כל כך הרבה סיפורים שקשורים באוכל ובמתכונים, וסיפרה לה בחזרה על אחותה השפית, עד שלשמחתי הרבה הוחלט לקיים בינינו מפגש פסגה שבו אזכה לטעום ממאכליה המופלאים של שרה.
אומנם כיום שרה יושבת בכיסא גלגלים, אך בעברה היא הייתה טבחית מדופלמת וניהלה מסעדת פועלים קטנה ומטופחת שהגישה אוכל מצרי אותנטי.
"הייתה לי מסעדה נפלאה באזור התעשייה של יבנה. כל האנשים בסביבה היו מגיעים לאכול ורבים מאוד הגיעו מרחוק. פעם אחת אפילו כתבו עלינו בעיתון והמליצו על האוכל המצרי האותנטי והטעים שלנו. היינו עושים פלאפל מצרי ירוק אמיתי, ומגישים אותו יחד עם חומוס שבעלי עליו השלום היה מכין, תבשיל פול חם ופיתות תימניות נהדרות שקנינו במאפייה סמוכה. בנוסף לכך היינו עושים בכל פעם מנות מיוחדות של היום, קבבים, שישליק, וגם מאוד אהבו את הבלאחת' שלי. זהו תבשיל קציצות דגים מצרי טעים במיוחד".
אחותי, שהפכה להיות בת בית אצל שרה, ארגנה את הפגישה וגם החליטה מה נטעם – בלאחת'! שמעתי כל כך הרבה על הקציצות הטעימות להפליא ששרה הכינה לה, והייתי חייבת לבוא ולטעום אותן בעצמי. לאחר תיאומים רבים שנכשלו, סוף סוף מצאנו את עצמנו נוסעות ליבנה, לביתה הצנוע של שרה.
הטעם של אמא
רחל, בתה המסורה של שרה, והפיליפינית שלה פותחות לנו את הדלת. אנו נכנסות לדירה קטנה ומטופחת, צמחים ופרחים מקשטים כל פינה. עציצים תלויים אפילו מהתקרה. "אמא מאוד אוהבת צמחים. פעם היה לנו בית עם גינה גדולה מלאת עצי פרי וירקות, אבל כיום אמא עברה למקום מתאים יותר, בתנאי אחד – שהכול יהיה מלא צמחייה", מחייכת רחל ומכניסה אותנו לסלון הקטן. שרה יושבת שם על כיסא גלגלים והתרגשות עצומה על פניה. "אני כל כך שמחה שהגעתן", היא לוחצת את ידינו. "רק חבל שאני לא יכולה לקום לכבודכן, הרגליים כבר לא עובדות", מוחה שרה דמעה, "הרבה ייסורים", היא משתתקת לרגע ונושכת את שפתיה.
"שרה, שמעתי שאת מכינה אוכל טעים בצורה מיוחדת", אני אומרת לה. "אחותי לא מפסיקה לספר לי על המאכלים הנפלאים שאת מכינה לה בכל ביקור. ועל תבשיל הדגים שלך – באלחת', היא לא הפסיקה לספר לי".
"כן", האור שב לעיניה. "מזל שאת הידיים שלי אני עדיין יכולה להפעיל. נאנה הפיליפינית עושה את כל מה שקשה לי לעשות, ואני משגיחה עליה טוב טוב שהכול יהיה כמו שצריך. ככה אני עדיין יכולה לבשל אוכל לנכדים ולרחל בתי, כשהיא מגיעה לבקר, וגם לאחותך היקרה, שהשם ישמור אותה!"
"ואילו מאכלים היא מכינה", מספרת רחל. "אמא תמיד הייתה מלכת המטבח, וגם עכשיו היא מכינה לנו את כל האוכל הנפלא והטעים שגדלנו עליו. המלוח'ייה – תבשיל בשר וירק מצרי, ארטישוק ממולא בבשר, סופריטו של עוף ובשר ותפוחי אדמה, כל מה שאמא עושה יוצא מושלם!"
"גם את מבשלת נפלא", מחמיאה לה שרה בחזרה, אך רחל, כמו כל הנשים שיצא לי לפגוש עד היום, אומרת את המשפט הקבוע שגם אני תמיד אומרת – כי אין מה לעשות, הוא נכון לחלוטין: "אולי, אבל זה אף פעם לא יוצא לי טעים כמו האוכל שלך, אמא".
אחרי ששמעתי את המשפט הזה כל כך הרבה פעמים ובכל כך הרבה גרסאות, מזרח ומערב, הגעתי למסקנה שכנראה יש באוכל הרבה יותר מאשר רק החומרים שאנחנו שמים בו. אולי לכן אנשים שונים יכינו את אותו מתכון באופן זהה, ועדיין כל מנה תצא אחרת. ככל הנראה אנו מוסיפים לאוכל עוד רכיב נסתר, משהו מהנשמה, שאותו אי אפשר לקנות בשום סופר.
בכל אופן, אנחנו מתחילות לעבוד. שרה מכינה בזריזות ובדייקנות את הקציצות המוארכות האופייניות לתבשיל הזה, קציצות שהכינה מדג בורי טרי שנטחן בשבילה הבוקר. נאנה מטגנת את הקציצות עד שיזהיבו מכל צד ולאחר מכן רחל מכניסה אותן לרוטב החומוס והעגבניות הנפלא. הריח המגרה שממלא את הדירה הקטנה מגלה לי עוד לפני הטעימות שהיה באמת שווה לבוא.
סוף סוף הגיע רגע הטעימות, אני ואחותי כבר ממש מוכנות. השולחן הקטן מלא בסלטים ש"נשארו במקרה במקרר" והם נראים נפלאים ממש. אבל העיקר שמור לדג, כאשר את התבשיל העשיר שלשמו התכנסנו רחל מגישה לנו יחד עם כיכר לחם אחיד, "ממש כמו במסעדה", ואנחנו מנגבות איתו את הרוטב הטעים ומנקות את הצלחת עד הפירור האחרון.
"יופי, כמו שאני אוהבת!" מחייכת אלינו שרה בטוב לב, ומושיטה לכל אחת מאיתנו קופסה ארוזה היטב עם השאריות של התבשיל. "תיקחו לבעל שלכן, שיטעם גם הוא, מה יש?" היא מחייכת, ואנו נפרדות ממנה בחיבוק גדול.
בלאחת' - קציצות דג מצריות ברוטב חומוס ועגבניות
אפשר להכין את התבשיל הנהדר הזה מדג לבן מכל סוג. מבורי כמו במקור, או מדניס, בס, מוסר וכן הלאה. יש לו ריח מופלא וטעם מיוחד במינו וגרגירי החומוס מוסיפים לכל המנה טעם עשיר ומרקם קטיפתי.
דרגת קושי:
קלה פלוס
זמן טיגון:
10 דקות
זמן בישול:
20 דקות
כ־8 מנות
לקציצות:
דג טחון מ־2 בורי במשקל כולל של 1.600 ק"ג
חצי כוס פירורי לחם
4 שיני שום כתושות
3 כפות פטרוזיליה או כוסברה קצוצה
חצי כפית כמון
כפית פפריקה מתוקה
מלח ופלפל
ביצה אחת
שמן לטיגון
לרוטב:
3 עגבניות בשלות מגוררות בפומפייה
כף רסק עגבניות
4 כפות שמן זית
4 שיני שום כתושות
קופסת גרגירי חומוס משומרים
כף גדושה פפריקה מתוקה
חצי כפית כורכום
מיץ מחצי לימון
מלח ופלפל
מכינים את הקציצות: מערבבים יחד בקערה את כל החומרים ומעבדים לתערובת אחידה. משהים כרבע שעה ויוצרים צורה של קציצות אובליות קטנות עם שפיצים בשני הצדדים. מחממים שמן במחבת ומטגנים את הקציצות עד שיזהיבו בשני הצדדים. מעבירים לנייר סופג.
מכינים את הרוטב: בסיר רחב או במחבת עמוקה מטגנים בשמן את השום הכתוש במשך דקה על אש גבוהה. מוסיפים את העגבניות המגוררות ומביאים לרתיחה. מבשלים כשתי דקות, מוסיפים את הרסק ומערבבים. מסננים היטב את גרגירי החומוס ומוסיפים למחבת. מוסיפים את הפפריקה, הכורכום ומיץ הלימון ומערבבים. מתבלים במלח ופלפל. מוסיפים את הקציצות וממלאים במים עד לגובה שני שלישים מהקציצות. מכסים, מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים מכוסה במשך 20 דקות.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com
***