פגשתי אותו בשוק הפתוח באגריפס אחרי שמונה שנים שלא ראיתי אותו. החלפנו מילות נימוסין. פתאום ואין לי מושג מה חשבתי לעצמי ושאלתי אותו ככה בשיא הטבעיות: "תגיד לי, סליחה על השאלה אבל אתה רווק?"
הוא חייך במבוכה ואמר לי שכן. המשכתי: "אפשר להציע לך מישהי מקסימה? חברה של אשתי..." הוא הסתכל אליי במבט מוזר, חשב קצת ואמר לי: "האמת שלא...". "לא?...." חזרתי על דבריו. לא מבין מה הוא מנסה להגיד לי. "לא..." אמר לי בהתאמה. "בן אדם, לא דיברתי איתי איזה עשר שנים בערך. אין לך מושג מה אני מחפש. למה נדמה לך שאתה פשוט יכול לבוא ולהציע לי מישהי?".
נבוכתי. לא ידעתי מה אני אמור לענות לו. תכל'ס הוא צודק. באמת לא דיברתי איתו איזה עשור או משהו. סביר שהדעות שלו ישתנו. מי אני שאזלזל בו בצורה כזו ואבוא להציע לו מישהי מבלי שאתעדכן במה שהוא מחפש?!
באמת שלא רציתי לזלזל בו. למה לי? מדובר על חבר יקר שאני מעריך. אבל תחושת המבוכה נצרבה בי לעוד הרבה זמן. החלטתי שאני סיימתי להיות יצירתי. מי שרוצה שאציע לו, מוזמן לפנות אליי.
עד שלפני חמש שנים בערך נפגשתי שוב בחדר מורים עם מורה רווקה שדווקא התאימה לי בול לאחד מהחברים שלי. למרות זאת לא נקטתי בשום צעד אופרטיבי בשביל להכיר ביניהם. כלום. עדיין זכרתי את המבט של המכר שלי. רק זה מה שחסר לי, לפתוח עכשיו חזית מול מורה קולגה בחדר מורים שתחשוב שאני מזלזל בה. פעם אחת בהפסקה היא ניגשה אליי ושאלה אותי בספונטניות: "תגיד, איך זה שאתה לא מציע לי כלום? אין לך חברים רווקים? כאילו אתה יודע שאני רווקה, אז זה לא מדבר אליך? אתה פשוט מתעלם?".
שוב נבוכתי. אמרתי לו שזה ממש לא קשור להתעלמות אלא לחוויה לא נעימה שעברתי עם מכר שנפגשתי איתו אחרי עשור ונפגע ממני מכך שהצעתי לו מבלי שבררתי לפני כן אם אני סגור מה הוא בכלל מחפש. היא הבינה ואמרה לי שזה לגמרי מובן.
אני לא יכול פשוט לפנות לחבר שאני לא בקשר איתו ולהציע לו מבלי שיישרתי קו לגבי מה שהוא מחפש אבל אפשר לפתור את העניין בצורה מאוד פשוטה: לדבר בכנות ולהתעניין לגבי העדפות העכשוויות ובהתאם לכך לראות אם יש לנו משהו רלוונטי וקונקרטי להציע. הכי מתבקש והגיוני שיש.
לאחרונה חשבתי איך אני יכול בכל זאת לסייע לאנשים לבנות את האבן שלהם בבית המקדש. חשבתי כמה חברים רווקים אני מכיר, כאלו שאני איתם בקשר. כאלו שפחות וכאלו שבכלל לא. חשבתי גם איך לפנות אליהם בצורה כזו שתדבר אותם ולא תהיה תלושה מהמציאות.
כולם שמחו על ההתעניינות ושיתפו פעולה. כמה בסוף המשיכו ובאמת ביקשו לשמוע את ההצעה שהייתה לי וכמה העדיפו להתעלם באלגנטיות? זה כבר פחות משנה. לא עליך המלאכה לגמור. העיקר מבחינתי שעשיתי את ההשתדלות שלי ולאחריה השארתי מקום לסייעתא דשמייא ולקב"ה לעשות את שלו.
רק לא להתעלם. רק לא להמשיך בחיים כאילו כלום. יש שם בחוץ אנשים נפלאים שמחכים להצעות שלנו.
**
מה חדש בפרויקט 252? בעז"ה בשבת הבאה ('פקודי' 8-9/3) נקיים את 'שבת 252' השנתית שלנו, ביישוב המקסים שלי, נוף איילון (צמוד למודיעין). הולכים להיות שם מיטב מחפשי הזוגיות הדתיים בגילאי 28-35. עם תוכנייה מטריפה, אוכל משובח והרבה הזדמנויות להכיר.
ב"ה 40 מתוך 50 המקומות כבר נתפסו. וזה אומר שלא נשארו יותר מדי מקומות פנויים, אז אם אתם בעניין -מוזמנים להירשם עכשיו פה בקישור >>