השקפות עולם דתיות שונות במוסד חינוכי אחד – האם זה אפשרי? ומדוע יש לנהל מוסד חינוכי בצורה כזאת? ראשית, מצד האמת, אין אף בית מדרש שכל האמת מונחת אצלו. האחד והיחיד שכל האמת מונחת אצלו הוא בורא עולם. כולנו מכוונים לשם שמיים, אבל דרכינו שונות. לכן חשוב ללמד את בנינו ובנותינו כיצד לקיים מחלוקת לשם שמיים, ולבחור את דרכם מתוך מודעות לדרכים השונות שהם יכולים לבחור.
שנית, מעשית, באופן טבעי השאיפה של החינוך הדתי היא שתלמידינו ידבקו באמונה, בלימוד תורה ובשמירת מצוות. אם הם פוגשים נתיב אחד ויחיד של עבודת השם - מי שזה מתאים לו ידבק בדרך הזאת, אבל מי שמסיבה כלשהי, פנימית או חיצונית, הדרך הזאת אינה נכונה בעבורו, לא ימצא נתיב של שמירת מצוות שנכון לו. אין לאף אחד תוכנית "ביטוח דתיוּת", אבל דווקא כשצעירים וצעירות יפגשו נתיבים שונים זה עשוי לאפשר ליותר בוגרים של החינוך הדתי להמשיך בדרך דתית מתוך בחירה.
גם אחים ואחיות שגדלו באותו בית עשויים להיות שונים מאוד זה מזה. האם אותו מוסד מתאים בהכרח לכל האחים? לכן חשוב מאוד שכל נער ונערה יוכלו לחוות חינוך שיש בו יותר מאשר גוון תורני אחד ויחיד. דווקא כך כל אחד מהם יוכל למצוא את הנתיב התורני שלו. בואו נהיה מציאותיים: הקצוות הרחוקים ביותר של מגוון השקפות העולם הקיימות בציבור הדתי־לאומי יתקשו להתנהל במוסד חינוכי אחד. אבל יצירת מגוון כלשהו של מחנכים ומחנכות שלא בהכרח מסכימים על כל דבר קטן וגדול - זה בהחלט אפשרי, והתנהלות כזאת תלמד את התלמידים שיעור חשוב להמשך דרכם.
בואו נתקדם מהתיאוריה אל מה שעולה מהשטח: תלמידה בתיכון דתי לבנות הקשתה קושיות רבות ותקיפות בנוגע לכל דבר תורני. למרות מאמצים ראויים להערכה של המחנכת שלה, היא לא הצליחה להגיע לליבה של התלמידה. בתבונתה הפנתה המחנכת את התלמידה לחבר אחר בצוות החינוכי, שהשקפותיו שונות משלה - איתו התלמידה הזדהתה, ובהדרכתו היא בחרה במסלול תורני גם לאחר סיום התיכון, מסלול שמתאים לנשמה שלה. המחנכת ראויה להערכה רבה, אבל כל זה לא היה אפשרי אם לא היו באותו מוסד חינוכי אנשי חינוך בעלי השקפות עולם תורניות שונות.
לעומת זאת בישיבה מסוימת ראש הישיבה לא הזדהה עם הכיוון הדתי שחיפש אחד התלמידים וניסה לכוון אותו לישיבות שאיתן הוא מזדהה. התלמיד לא התחבר לאף אחת מהישיבות האלה, והיה נראה שהוא לא ימצא ישיבה שבה הוא ירצה ללמוד אחרי סיום התיכון. אביו של התלמיד השכיל להתייעץ עם רב אחר, מחוץ לישיבה, וכך התלמיד חווה חיבור מצוין עם אחת הישיבות שאותו רב סיפר לו עליהן. ראש הישיבה היה עלול לגרום לתוצאה מאוד לא רצויה. אילו לימדו באותה ישיבה גם ר"מים עם גוון תורני אחר - הסכנה הזאת הייתה נמנעת מראש.
את השיקולים האלה העליתי בשיחות עם רבני קהילות ואנשי חינוך. רבים מהם אמרו לי: "אני לא רוצה שהתלמידים שלי ישמעו דעה שאני לא מסכים איתה". רבותיי הנכבדים, עם כל הכבוד הראוי - אני חולק עליכם. אני רוצה שתלמידיי ישמעו דעות שאני לא מסכים איתן. הרי בכל מקרה בעולם היום אי אפשר להחביא דעות שאני לא רוצה שהתלמידים והתלמידות שלי ישמעו. עדיף ללמד אותם כיצד לשקול ולבחור את דרכם מתוך דרכים תורניות שונות מאשר לנסות להסתיר מהם את המחלוקות. אדרבה, זוהי הזדמנות חשובה שבה ניתן ללמד אותם איך מקיימים מחלוקת לשם שמיים.
בפרק א' במסכת עדויות ישנן כמה משניות שבהן מובאים דברי שמאי והלל, אך להלכה מתקבלות דעות אחרות. על כך שואלת המשנה: "ולמה מזכירין את דברי שמאי והלל לבטלה?" והמשנה עונה: "ללמד לדורות הבאים שלא יהא אדם עומד על דבריו, שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם". לרבי יהודה הנשיא חשוב ללמד אותנו שיש מחלוקות, ולפעמים תתקבל עמדה תורנית שונה משלי - וזה בסדר גמור. גם היום, חשוב ללמד את תלמידינו כיצד לקיים מחלוקת בצורה עניינית ומכבדת, לשם שמיים.
אומרים לי: מה שאתה מתאר עלול לבלבל את התלמידים הצעירים. אכן חשוב לסייע לכל תלמיד לבחור השקפת עולם ודרך חיים תורנית שהוא מזדהה איתה, ולא רק ללמוד מגוון דעות בלי מסגרת של חיים על פי התורה. אך היכרות עם דעות שונות יוצרת בחירה עמוקה ואותנטית.
ולסיום, רוח של אחדות מפייסת ומבורכת פורסת את כנפיה על עמנו. לפעמים נדמה שקל יותר לתת מקום לאחדות בין אחים שהשקפת העולם שלהם רחוקות זו מזו מאשר בין גוונים שונים של השקפות עולם שיש להן בסיס משותף ברור. דווקא הקרבה עלולה להיתפס כמאיימת. הנה לנו סיבה חשובה נוספת ללמוד וללמד יחדיו, לדון בצורה עניינית, מכבדת ואוהבת, גם בתחומים שבהם קשה לכל אחד מאיתנו עם השקפת עולמו של רעהו, ולהשרות את הרוח הזאת גם על תלמידינו ותלמידותינו.
הכותב הוא ראש תחום חינוך בנאמני תורה ועבודה
***