אחת הדילמות הניצבות בפני המצביע הדתי לרשות המקומית היא האם להצביע למפלגה סקטוריאלית אשר תדאג לצורכי המגזר שאליו הוא משתייך או להצביע למפלגה כללית שתנהל את העיר באופן הראוי מבחינתו.
דילמה זו קיימת גם בבחירות הכלליות, אולם שם היא דילמה רכה יותר, שכן בציבור הדתי גם המפלגות הסקטוריאליות מבקשות להטביע את חותמן, ככל האפשר, על אופן התנהלות המדינה כולה.
מפלגות פוליטיות על פי דרך התורה
דילמה זו ממחישה את הדילמה שליוותה את הפוסקים החל מראשית ימי היווצרותה של שיטת הבחירות המפלגתית (השיטה הרשימתית־יחסית). זו נוצרה בשל העובדה כי ההלכה דורשת ממנהיגי הציבור לומר את דעתם אך ורק "לשם שמיים ולתקנת העיר" (מהר"ם מרוטנבורג, הגהות מיימוניות תפילה יא, א; רמ"א חו"מ קסג, א). לכן, לדעת חלק מהפוסקים הדבר עומד בסתירה גמורה לשיטת הבחירות המפלגתית שבה הבוחר אינו בוחר במי שינהיג באופן הראוי ביותר את הציבור אלא במי שישיג באופן המיטבי את האינטרסים הצרים של בוחרי המפלגה, ובלשון הרב משה אביגדור עמיאל: "מפלגות פוליטיות על פי דרך התורה - כלום אפשר לא יהיה בזה משום 'תרתי דסתרי'?!" (לנבוכי התקופה, עמ' 206).
מאידך גיסא, הראי"ה קוק זצ"ל (שו"ת אורח משפט חו"מ, ב) ראה את היתרונות שבשיטה המפלגתית, שכן היא מביאה להזדהות של חלקים רחבים יותר בציבור עם החלטות המתקבלות על ידי השלטון. הרב קוק משווה את השיטה לדין זבל"א (ראשי תיבות: זה בורר לו אחד. כלומר שכל אחד מבעלי הדין בוחר דיין מטעמו). בדין זה, הלקוח מתחום המשפט הפרטי, מתאפשר לצדדים לבנות ביחד את ההרכב שידון בעניינם באופן הבא: כל אחד מהצדדים יבחר בדיין אחד לפי טעמו, ושני הדיינים יצרפו אליהם בהסכמה דיין שלישי. מלבד העובדה שהשיטה מאפשרת את עצם קיומו של הדיון, היא תסייע לצדדים לקבל על עצמם את פסק הדין ולבצעו מתוך הבנה והשלמה (רש"י סנהדרין כג, א ד"ה יצא). לדעת הרב קוק תוצאה דומה ואף טובה יותר מושגת באמצעות שיטת הבחירות המפלגתית: "שאין לנו דרך יותר רצויה כי אם שתהיה כל מפלגה מפויסת על ידי מה שתדע שיש לה בא כוחה ומהפך בזכותה בהנהגת הציבור, שזהו דבר שאי אפשר כי אם על פי הבחירה היחסית".
אולם גם מצדדי השיטה לא העלו בדעתם כי המפלגות יראו אך ורק את טובת בוחריהן, והדבר היחיד שיעניין אותן הוא כיצד לנגוס נתח גדול יותר בעוגת התקציב הציבורית. כשם שדיין שנבחר בדרך של זבל"א חייב לראות לנגד עיניו בכל עת אך ורק את הוצאת הצדק לאור (רא"ש סנהדרין ג, ב), כך צריכים נציגי כל המפלגות לראות לנגד עיניהם את טובת הציבור כולו, גם אם הם חולקים בשאלה מהי טובת הציבור (על פי שו"ת תרומת הדשן סימן שדמ). לדוגמה, מפלגת החקלאים תסבור כי תמיכה של המדינה בחקלאות חשובה למדינה יותר מכול, מפלגה המייצגת קשישים תסבור כי אין חסד גדול יותר שהמדינה יכולה לעשות מאשר תמיכה בקשישים, ומפלגת לומדי התורה תהיה בטוחה בכך שעזרה כספית לציבור לומדי התורה תרים את קרן האומה כולה. כל מפלגה תמשוך לכיוון שלה וזה בסדר גמור, ובלבד שנציגי כל המפלגות חפצים בטובת הציבור כולו.
גם אם התקבל הנוהג כי נציגי המפלגות פועלים למען האינטרסים הצרים של הציבור שבחר בהם, הרי שהדבר מבוסס על ההנחה שמאיזון כל הזוויות והאינטרסים עולה טובת הציבור כולו. התנהגות שאינה הנהגת ציבור אלא אך ורק ניסיון למשוך תקציבים מהקופה הציבורית לבוחרי המפלגה, בעבר או בעתיד, אינה שותפות בשלטון דמוקרטי אלא שתדלתנות גלותית הנעשית על ידי מי שאין לו כל אחריות על הציבור בכללותו.
הבטחות לבוחר בגדר שוחד
בנוסף לכך בהתנהגות כזאת עולה חשש גדול לאיסור חמור של שוחד. אף שבתורה איסור שוחד נאמר ביחס לדיינים, נביאי ישראל התריעו מפני לקיחת שוחד גם על ידי מנהיגי ציבור (ישעיהו א, כג; מיכה ג, ט; רד"ק שם). לדעת החתם סופר (שו"ת חו"מ קס) מכיוון שבתהליך הבחירות הבוחר נדרש לקבל החלטה אשר תשפיע על הציבור כולו, איסור שוחד נכון גם ביחס אליו, ולכן קבלת שוחד בחירות אסורה באיסור חמור, והיא אף מצדיקה את ביטול הליך הבחירות כולו. הבטחות לבוחר כי אם יבחר במועמד כזה או ברשימה אחרת הוא או קהילתו יקבלו תקציב נוסף או מבנה ציבורי לשימושם נגועות בשוחד והן אסורות. גם אם הדברים נאמרים רק במרומז באופן שלא יאפשר למשטרה לפתוח בהליך פלילי נגד נבחר הציבור בגין הבטחה למתן שוחד, אם הדבר היה ברור לבוחר ולנבחר, הדבר ברור גם לריבונו של עולם ולכן הוא אסור באיסור חמור.
בשעה שבה מתפרסמות שורות אלו תוצאות הבחירות לרשות המקומית כבר ידועות. ולכן ניתן לסיימן רק בקריאה לכל נבחרי הציבור: כעת, אחרי שכבר נבחרתם, ראו לנגד עיניכם לא רק את טובת בוחריכם אלא את טובת הציבור בכללו, לפי השקפת עולמכם. צרו שותפויות רחבות ככל האפשר אשר יביאו לידי ביטוי את צורכי המגזרים השונים, ובכל החלטה שתעמוד לפניכם יעמדו לנגד עיניכם דברי המהר"ם מרוטנבורג, אשר מבקש מכם לומר דעתכם אך ורק "לשם שמיים ולתקנת העיר".
הכותב הוא רב קהילת עוז והדר בפתח תקווה וחוקר במכון משפטי ארץ בעפרה, ספרו 'הרשות המקומית בהלכה' יצא לאור בהוצאת מכון כתר