בדרך יוצאת דופן פתחת באמונה בבורא עולם שברא עולם ככתוב בתורה, אל מול תיאוריות ידועות על 'מפץ גדול' ועל 'אבולוציה', והצגת אותן כניגוד עמוק – אבל 'מפץ האור הבראשיתי' המתפשט מכוח המפץ ומסמן את גבולות היקום הנברא, וניתן לצפות בו כ'קרינת רקע קוסמית' בכל מרחבי הרקיע, דווקא כתוב במפורש בתורה ב"אור" שנתהווה ביום הראשון, וגם חז"ל (לפי אחת הדעות) קראו כך: "אור שברא הקב"ה ביום ראשון, אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו"!
כך גם ב'אבולוציה' (שבה המשכת) – בניגוד לדעה הרווחת ה'אבולוציה' לא התפתחה מעצמה משלב לשלב באופן הכרחי, ותמיד היו בה 'קפיצות', כי מעולם לא נמצאו כל השלבים (שדרווין חיפש!) הוכחו במדע גם עליות ברמת הברואים (בניגוד לעקרון 'האֶנטרופיה' של ירידה ברמת האנרגיה בתהליכים אקראיים), והמוח האנושי לא יכול היה 'להתפתח מעצמו' בתקופה המוכרת במדע בשום פנים, כי נדרשת עבורו תקופת התפתחות הרבה יותר ארוכה, אם לא היו 'קפיצות' מדהימות שלא היו אקראיות כלל !
במחשבה מעמיקה אלה הם גם סדרי ה'מאמרות' בפרשת הבריאה שבתורה, שבהם קדם הצומח לבעלי החיים, ובעלי החיים למיניהם קדמו לאדם "בצלם א-להים" – וחשוב מכל, ששת ימי בראשית אינם כלולים בגיל העולם שנברא, דווקא לפי הבנת חז"ל ב'סדר עולם'.
אין כיום שום סיבה לתאר סתירה עקרונית בין האמונה בבריאה לבין המדע המתחדש בימינו, והם דווקא קרובים מכל מה שהיה בעבר, ואף נפגשים בצורה מופלאה ב'מפץ האור הבראשיתי' המתפשט "מסוף העולם ועד סופו".
גם במתרחש בימינו לא קשה לגלות את יד ה' אם רק מאמינים בו באמת !
מדינת ישראל היא מדינת 'קיבוץ גלויות' לפי מגילת העצמאות, ולפי חוק השבות, שהוא היסוד העיקרי בהגדרת המדינה על פי חוקי הכנסת – לא רק שזאת הייתה הציפיה והתפילה בדורות הגלויות, אלא שזה העיקר בנבואות הגאולה בתורה (דברים ל'), בנביאים, בתהילים (ק"ז), ובתפילות, וזה מה שכולנו רואים בכל יום – מעולם לא היה 'קיבוץ גלויות' בכל ההיסטוריה, וגם לא יכול להיות כי שום עם לא שרד בגלויות – גם ממצרים יצאנו בראש אחד, וגם מבבל – נס 'קיבוץ גלויות' הוא הנס הגדול שבכל הזמנים, והוא הדבר שמעורר גם את אוהבינו וגם את שונאינו, שמפעילים כל נשק אפשרי נגד יד ה' הגלויה עלינו במדינת קיבוץ גלויותינו !
רק מכאן אפשר לשאול בכנות את שאלתך הגדולה: איך אפשר להסביר ביושר 'ליקוי מאורות' כל כך נורא במוחות כל ההנהגה הצבאית והפוליטית ? לקראת מלחמת העצמאות השמינית של מדינת ישראל שפרצה בשבת 'שמיני עצרת' (שמחת תורה לא הייתה באותה שבת, רק 'שמיני עצרת' !) –
גם התשובה לשאלה זו כתובה במפורש בתורה, בשירת "הַאֲזִינוּ" (דברים ל"ב, ז-כה) – [מאז פרוץ המלחמה אשתי ואני אומרים שירת "הַאֲזִינוּ" בכל יום]: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם ... כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ, יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ ... וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט ... וַיִּטֹשׁ ... וַתִּשְׁכַּח... וַיַּרְא ה' וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו, וַיֹּאמֶר: אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם... הֵם... כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם, וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם [מפלשתים עד פלסטינים] בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם... מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה, גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה" [בדיוק כפי שקרה בשבת 'שמיני עצרת!].
למרבה הפלא ולגודל השעה, הציבור הישראלי לגווניו, ברובו הגדול, מבין היטב שאנחנו חטאנו בכעסי הבלים, בפילוגים ובריב אחים, ולכן הפסיק חמאס להיות 'מורתע', בעוד 'מנהיגינו' וראשי מערכת הביטחון שקעו בליקוי מאורות חמור –
מדוע ה'מנהיגות' במדינת ישראל לא מסוגלת להבין זאת? מפני שה'מנהיגים' עסוקים יומם ולילה בהאשמות כלפי יריביהם, בעוד הציבור הישראלי ברובו מסוגל להכיר בכשלונות ובחטאים של כולנו, ולחפש דרכי תיקון!
ה'מנהיגים' יפקחו עיניים רק אם יסכימו כ-ו-ל-ם ללכת הביתה ב-י-ח-ד, ולהשאיר את הבמה לדור הלוחמים הצעיר, שהוכיח את עצמו במערכה הקשה בצורה מופלאה!. אולם למרבה הצער, הסיכויים למהלך אמיץ וישר כזה, קלושים.
אבל חובתנו לשאול ביושר ובמחשבה תחילה: האם קרו גם דברים טובים, ואפילו מופלאים, בשבת 'שמיני עצרת' ובמלחמה שפרצה?
באותו היום בו נהרגו ונרצחו ונחטפו "גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה", קרו גם שני ניסי הצלה גדולים – הראשון היה ההיסוס של איראן וחיזבאללה בגבול הצפון, שלא פרצו ליישובי הגליל באותו היום – כך נפרדו המערכות, וצה"ל פועל בצפון מנקודת מוצא אחרת לגמרי!
והנס השני הוא נס הגבורה המופלאה של לוחמים ואזרחים שיצאו בריצה לעצור בגופם את הצוררים כאשר קרסה 'המערכת', והצליחו להדוף את האויב, שלא הצליח לכבוש שום שטח ישראלי אפילו ליום-יומיים!.
מכוחם של ניסים גדולים כאלה יש לעם ישראל כוחות גדולים להתגבר גם על האסון וגם על "אָזְלַת יָד" של ה'מנהיגות', ולצאת מהסתר הפנים אל סופה של שירת "הַאֲזִינוּ" (דברים ל"ב, לו-מג): "כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם ... וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ".