רס"ם במיל' דניס יקימוב, בן 33 מבאר שבע ולוחם בפלוגה המסייעת של גדוד 17 של חטיבת ביסל"ח, הובא הערב (ראשון) למנוחות.
בתו הקטנה דנלינה ספדה לו בהלוויה, "אתה היית חבר שלי בעולם הזה. אני אוהבת אותך מאוד מאוד. רציתי לראות אותך. אני אף פעם לא אראה אותך - רק בתמונות. היית האבא הכי טוב בעולם".
אחיו איגור ספד, "אני כבר מתחיל להתגעגע אליך. אתה מלח הארץ. סליחה. אבל החיים לא עוצרים. השארת מאחוריך את הדבר הכי יקר שהיה לך, הבת שלך. נשמור עליה כמו ששמרת עלינו. הקרבת הכל למעננו". דימה, אח נוסף, ספד לו: "מילים לא יכולות לתאר מה היית בשבילנו. נהרגת בהגנה על המולדת. כמו גיבור אמיתי. היית מודל לחיקוי. תמיד נדאג לילדה שלך".
חבריו סיפרו כי הרבה לשתף אותם על הספר שהוא כותב על המלחמה. אחותו הבטיחי בהלוויה שיוציאו לאור את הספר שלו, "הייתי קוראת כל סיפור שלך. אפרסם את הספר שלך וזה יהיה קורע לב שלא יהיה לו סוף".
חבריו לגדוד 17 סיפרו כי הוא נהרג הלילה תוך שהוא נלחם עם הכוח שהוביל את ההסתערות והלחימה בחאן יונס באזור שורץ מחבלים. "לצערנו, תוך כדי ההתקפה, צרור שנורה לעבר הכוח מטווח קרוב פגע בדניס. כאשר דווח בקשר על 'פרח', פצוע לכוחותינו, כולנו קיווינו לסוף טוב יותר. כשהפצוע הפך להרוג הלב שלנו נשבר, כשהבנו שמדובר בדניס, הלב התפוצץ לרסיסים".
עוד סיפרו עליו חבריו, "כולנו זוכרים איך בסיבוב הראשון בעזה שהסתיים לא מזמן, לצד לחימה במספר גזרות במשך 3 חודשים, סיפרת לנו שאתה כותב ספר על התקופה המאתגרת הזאת וכל החיילים בפלוגה רצו להיכלל בו. 'דניס כבר כתבת עליי היום?', 'דניס באיזה פרק אני מופיע?', 'דניס כתבת שהורדתי מחבל?' אני מבטיח לך דניס, שאם משפחתך תבחר בכך, אנחנו נדאג שהספר יראו אור".
הם נפרדו, "דניס אהוב שלנו, לנו המפקדים והחברים היה לעונג גדול להיות וללחום לצידך. חשוב לנו שכל מי שמכיר אותך, המשפחה שלך, הילדה הקטנה שלך שציירה לך ציור שמצאנו בארנק, החברים ובכלל כל עם ישראל, שכולם ידעו, שאתמול איבדנו גיבור".